האריה והעכבר

יום אחד, מלך הג’ונגל הגדול העיר את האריה משנתו בגלל נוכחות של חולדה קטנה על רגליו. זה לא אפשרי

העכבר המסכן הבין שסופו יהיה רגעים אחרי ציפורני האריה הטורפים הזה, והעכבר ניסה בכל כוחו להחזיק את עצמו ואמר: הוד מלכותו, אני מודע לחלוטין למידת כוחך ולגדול סמכותך, ואני סתם עכבר קטן וחלש וזה לא מתאים למלך כמוך לזהם את ידו בדם נבזי כמוני, כי אני

האריה ענה לו בנימה מגוחכת ומלעיגת: לא קראתי לך בלי עונש, ואתה שהפרעת לישון והפחתת את הנוחות שלי? רגעים והעכבר בכו בבכי גדול: אדוני המלך … כולנו יודעים את כוחכם וגדולתכם, אני מבקש מההוד שלכם לסלוח לי הפעם בלבד, אולי אתם זקוקים לי בעתיד

האריה עצמו לא יכול היה לתפוס ופרץ בצחוק, ואמר לעכבר: אני צריך אותך, עכבר בזוי? איך אתה מעז לחשוב לדבר כזה? העכבר ניסה בכל כוחו להפגין קצת אומץ כדי לעורר את האריה והוא אומר: תן לי, הוד מלכותך, ותראה איך תזדקק לי .. האריה זרק את העכבר ממנו ואמר לו: אני אשאיר אותך לראות איך מלך היער יצטרך את הדוגמאות שלך, והחולדה לא תאמין שהוא שמע את זה ורק התרחק מהמאורה. מהרו ואמרו: תודה אדוני, וודאו תמיד שאשמח לעמוד לרשותכם בכל עת.

לאחר שחלפו מספר ימים הגיע דייג ליער ושם את הרשתות, לרוע המזל עבור האריה, הוא נפל לאחת הרשתות החזקות, והאריה החל לשאוג ולבכות, ולכן העכבר שמע אותו והגיע אליו במהירות והחל להלוות את הרשת בשיניו החדות עד שהצליח לפתוח חור שהאריה הצליח לצאת ממנו.

האריה פנה אל העכבר בבושה רבה: כעת אני יודע שלא משנה כמה הוא חזק או חזק, לא נוכל לחיות על האדמה הזו ללא עזרת הצעירים והחלשים, כולנו זקוקים לעזרה.