הצפרדעים בשמנת

היה היו שתי צפרדעים שנפלו למכל שמנת. עד מהרה הן הבינו שהן הולכות
ושוקעות:
הן לא יכלו בשום אופן לשחות או להחזיק מעמד על פני השטח זמן ממושך
מפני שהעיסה הייתה סמיכה כמו חול טובעני. תחילה פרפרו שתי הצפרדעים
בתוך השמנת וניסו להגיע לשפת המיכל. אבל הן לא הצליחו, עלה בידן רק
להשתכשך במקומן ולשקוע. הן התקשו יותר ויותר להרים את ראשן מהמיכל
.ולנשום

אחת מהן אמרה בקול רם: “אני לא יכולה יותר. אי אפשר לצאת מכן. בחומר
הזה אי אפשר לשחות. אני הולכת למות בכל מקרה, אז למה להאריך את
הסבל? אני לא מבינה מה הטעם למות אפיסת כוחות במאמץ עקר”. והיא
הפסיקה לפרפר ושקעה במהירות בנוזל הלבן הסמיך. הצפרדע השנייה,
עקבית או אולי עקשנית יותר, אמרה לעצמה: “המצב חסר תקנה! אין סיכוי
.”שאצליח להתקדם אפילו סנטימטר

אבל למרות שהמוות מתקרב אני מעדיפה להילחם עד נשימתי האחרונה. אני
לא רוצה למות אפילו שנייה אחת לפני הזמן שלי”. היא המשיכה לפרפר
ולהשתכשך במקום בלי הפסקה, בלי להתקדם אפילו סנטימטר, שעות על גבי
שעות. לפתע, מרוב פרפורים, נענועי עכוז, השתכשכויות ובעיטות, הפכה
השמנת לחמאה. הצפרדע מופתעת זינקה עד שפת המכל ומשם שבה לביתה
.בקרקור עליז