יומני היקר

מאת יאנקו

מגישות:

ליהיא נמרוד הרוש

מעיין פרי

18 /9/1943

בוקר שמצק,

בימים האחרונים לא הצלחתי לכתוב בך מפני שהיינו עסוקים בלהסתתר מפני הגרמנים, שוב..

אמי ממש דאגה לי.. היא הביאה לי משהו לאכול, היא הלכה אל הפחים ומצאה את הדברים הכי טובים לי.

אני מרגיש רע עם עצמי.. אמא שלי כל כך דואגת לי, הלוואי שאני הייתי יכול לדאוג לה כמו שהיא דואגת לי, היא תמיד רוצה שיהיה לי רק טוב.

בימים האחרונים היו מלא הפצצות מצד הגרמנים, בזמן שזה קרה גרנו במרתף של מישהו נחמד מאוד אך הגרמנים היו קרובים גם אליו.. לכן הוא אמר לאמא שלי ללכת איתי כמה שיותר מהר ולברוח לישראל…

כרגע אנחנו כל הזמן בתזוזה כי הגרמנים מגיעים לכל מקום, אעדכן אותך בהמשך..

20/9/1943

שמצק היקר.

אמא אמרה לי שגילו שאנחנו יהודים אז אנחנו עוברים לישראל.

אנחנו ברכבת, אמי סחבה אותי, אני מרגיש שהקשתי עליה..

עכשיו אתה בטח שואל למה היא סחבה אותי, או שאתה לא שואל כי אתה בעצם יומן, לא חשוב, אני נכה על כיסא גלגלים…

אמא שלי הייתה צריכה לעבוד שעות רבות כדי שנקנה לי כיסא גלגלים..

*פיצוץ*

היה עכשיו פיצוץ, אני בטח אכתוב בך עוד כמה ימים עד אז ביי..

3101944

שמצק היקר,

עכשיו השעה עשר בבוקר, אנחנו בספינה שצריכה להושיט אותנו ישר אל ישראל, אמא שמחה מאוד, סוף סוף נחזור באמת הביתה.

אני מרגיש מבולבל.. מצד אחד אני ממש שמח שסוף סוף הגענו לישראל, אך מצד שני אני לא יודע טוב את השפה ואני מפחד שלא יהיו לי חברים..

…

עכשיו השעה 12:30 בצהריים, הגענו לישראל איזה כיף!

אמא אמרה לי שכדאי לי לנוח אז אני הולך לישון.

16101943

שמצק היקר,

היום נתקלתי בזוג נערים שנראים כבני גילי.

הם הגיעו אלי דרך פרצה בגדר בחצר בייתי. שהגיעו שררה שתיקה במשך זמן מה ופתאום הם פרצו בצחוק, רוב הסיכויים בגלל הכיסא גלגלים..

נפגעתי מהם, אבל השתדלתי להסתיר מהם את העובדה הזאת, והצגתי את עצמי.

לאחר כמה רגעים הזמנתי אותם למשחק שחמט, כמובן שניצחתי….

לאחר כמה סבבים החלטנו לשחק דמקה אך גם בזה הובלתי.

היה נחמד לשחק איתם. הכרנו אחד את השני, למי ששיחק איתי קראו שוקה. ילד נחמד, קצת שובב אבל מאוד רגיש. דיברנו קצת על איך החיים בעיר התחתית, אמרתי להם שאני חדש.

באמצע השיחה הילדים העלו רעיון שנצא מחר לים.

ברגע שעלה הרעיון ישר חשבתי על אמי הטראומטית, מה היא תגיד?, אני לא רוצה לפגוע בה בטח לא אחרי שהיא כל כך דאגה לי..

…

מצד אחד אמא שלי לא תסכים לי ללכת והיא תילחץ מאוד, מצד שני, אף פעם לא הייתי בים. אני כול יום יושב בחצר עם מעיל  שהשמש קופחת מעלי וסוף סוף יש לי הזדמנות לצאת לבלות עם חברים.

אז שמצק שלי….

מה אתה חושב שכדאי לי לעשות?

17101943

שמצק היקר,

בסופו של דבר, אחרי לילה ארוך ומלא מחשבות החלטתי לצאת עם הנערים שביקרו אתמול בחצר שלי לים .

אני פוחד מאוד מהתגובה של אמא שלי, לכן הוחלט שנצא לים מתי שאמא שלי תלך לעבודה, ונחזור כמובן לפניה כך שהיא לא תחשוד בכלום.

הילדים מגיעים בשעה 8:30 אני צריך להתארגן, אמא שלי יוצאת מהבית.

אני אעדכן אותך במשך היום.

שמצק!!!!

אני בים! פעם ראשונה בחיים שלי!

הנערים נכנסו למים, אני יושב על הכיסא בספת המים וכותב בך.

אני מרגיש פה חופשי, האוויר פה נקי, יש פה רוח חמימה, אך כמובן אני מתבאס שאיני יכול להיכנס יותר עמוק אל תוך הים.

אני ממש מקווה שאמא לא תחזור לפנינו…

ביי.

…

היי שמצק,

אנחנו בדרך הביתה, היה מאוד כיף, השפריצו עלי מלא מים ועכשיו רק נשאר לקוות שאמא לא חזרה הבייתה.

*הפצצות*

אוקי שמצק התחילו שוב ההפצצות אנחנו רצים למקלט הקרוב ביי!

…

שמצק ):

אנחנו עכשיו במקלט אני שומע בומים, שוקה הפליץ וממש מסריח פה עכשיו. אני רוצה כבר ללכת הביתה.

19101943

היי שמצק ….

אתמול לא כתבתי בך כי כול היום חשבתי לעצמי על כל מה שקרה ביומיים האחרונים, והגיע הזמן לספר לך.

אתמול כשחזרנו הביתה מהים אמא שלי עמדה ברחוב, בכתה וצעקה, היא כמובן חיפשה אותי.

שוקה דחף אותי במהירות לכיוון שלה ומיד כשהגענו אליה היא סטרה לו עם ידה הימנית, שוקה, שלא אמר דבר הסתובב והלך.

הילד השני שהחזיק את תיאודור הניח אותו על האדמה ורץ בעקבות שוקה.

אני חושב שהם כועסים עלי…

הם היו ממש נחמדים אלי, והחברים היחידים שקיבלו אותי על הכיסא גלגלים..

אם אני אראה אותם עוד הפעם אני אנסה ליצור איתם קשר בתקווה שלא התעלמו ממני.

זה העמוד האחרון שנשאר בך לכן אני אפסיק לכתוב בך ואני נפרד ממך עכשיו. תודה שהיית פה בשבילי אני לא אשכח אותך ואם יהיה לי עוד יומן אני אקרא לו שמצק2 על שמך.

ריפלקציה- מעיין:

אני התחלתי את העבודה לבד ואז ליהיא הצטרפה וכמובן שחלקנו את העבודה שווה בשווה לכן לא הייתה לנו בעיה בכלום.

ריפלקציה- ליהיא:

העבודה הייתה מאתגרת מאחר והתחלתי אותה בזוג שמיכל חלקה וסיימתי אותה בזוג עם מעיין, אך לא הייתה לנו כלל בעיה כיוון שמעיין כתבה והמציאה מה קרה לפני מה שמסופר ואני כתבתי את מה שמסופר ואז זה התחבר, ואת הסוף כתבנו ביחד.