שון, לילי והפיה הטובה

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הָיוּ שְׁנֵי יְלָדִים אָח וְאָחוֹת.

לָאָח קָרְאוּ שון וְלַאֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה קָרְאוּ לִילִי.

הֵם גָּרוּ לְבַדָּם בְּבַיִת קָטַן וְיָשַׁן.

יוֹם אֶחָד הֵם פָּגְשׁוּ פֵיָה אֲמִתִּית.

הִיא אָמְרָה שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְבַקֵּשׁ מִשְּׁאֵלָה אַחַת.

שון וְלִילִי חָשְׁבוּ הַרְבֵּה זְמַן. הֵם רָצוּ הַרְבֵּה דְּבָרִים, בַּיִת חָדָשׁ,

כֶּלֶב, לִילִי רָצְתָה הַרְבֵּה בֻּבּוֹת וּמְחַשֵּׁב.

בַּסּוֹף הֵם הֶחְלִיטוּ לְבַקֵּשׁ אִמָּא וְאַבָּא כִּי לֹא הָיָה לָהֶם.

הַפֵיָה נִפְנְפָה בַּשַּׁרְבִיט הַקֶּסֶם שֶׁלָּהּ

וּפִתְאוֹם אִמָּא וְאַבָּא עָמְדוּ שָׁם.

שון וְלִילִי שָׂמְחוּ מְאוֹד שֶׁעַכְשָׁו יֵשׁ לָהֶם אִמָּא וְאַבָּא וְכֻלָּם

הִתְחַבְּקוּ וְהָיוּ מְאוֹד מְאֻשָּׁרִים.