מוז”א שלי – עינבל לויכטר

החקר הארכיאולוגי של הפלישתים היא אחת הסיבות העיקריות להקמת מוז”א. החפירות בתל קסילה היו החפירות הראשונות במדינת ישראל, שהובלו בראשיתן על ידי אחד הארכיאולוגים המרכזיים שביססו את הדיסציפלינה פה בישראל, בנימין מזר. האחיין שלו, עמיחי מזר, המשיך אותו בשנות ה-70. החפירות בתל קסילה יצרו את המאסף הארכיאולוגי שעליו כל המחקר נשען היום, כאשר חלק מהחוקרים יוצאים נגד המסקנות שיצאו פה מהחפירות בתל קסילה. כלומר, הממצאים שנמצאו פה הם מאבני היסוד של חקר הפלישתים בארץ. האוסף של המוזיאון ממחיש פנים רבות של התרבות הפלישתית.

מי היו הפלישתים?

הידע של הציבור הרחב אודות הפלישתים מהווה, רובו ככולו, תולדה של הנרטיב המקראי והאופן שבו מספרים לנו אותו (במערכת החינוך, במוזיאונים וכו’). אבל צריך להבין שהאופן הזה נשען על מקורות נוספים, בעיקר מקורות מצריים. אחד הדברים המרתקים שהתרחשו בארץ בשנות ה-50-60 היה שאחד האנשים החשובים בהקמת המדינה הפך גם לארכיאולוג החשוב במדינה: יגאל ידין. ידין הצליח ליצור רצף של סיפורים מקראיים, נטולי אל, שאותם לימדו במערכת החינוך. לטענת קוך, הוא היה ארכיאולוג מופלא וחוקר מהטובים בדורו. רצף זה יצר נרטיב היסטורי שכולנו גדלנו עליו בסופו של דבר, כשהפלישתים מהווים חלק חשוב בתוכו.

הפלישתים הם העם/קבוצה הזרה שמוזכרת הכי הרבה בספרות המקראית, מלבד המצרים. הם הארכי-אויב של הישראלים עד הקמת המלוכה. הם “האחר” המופלא. מקבלים תדמית מקראית שנבנתה בחלקה על מקורות ארכיאולוגיים ומצריים, שהזינו בחזרה את הסיפור המקראי וכך נוצר מאסף נתונים ארכיאולוגיים-אג’יפטולוגיים-מקראי-היסטוריוני.