דלידה, המדונה לפני מדונה

דלידה, בשמה האמיתי יולנדה גיגליוטי (Iolanda Gigliotti) נולדה ב17 בינואר 1933 במצריים.

משפחתה במקור ברב מאיטליה. האבא שלה, פיאטרו גיגליוטי, מנגן כינור בתזמורת, כלומר היא ואחיה גדלים בבית של מוזיקאי.

במהלך מלחמת העולם השנייה, אבא של דלידה חייב ללכת למחנה של מהגרים איטלקים משום שמצרים חתמה על הסכם עם בריטניה ובגלל המעשים של איטליה במלחמה.

בסוף המלחמה, פיאטרו גיגליוטי חוזר הביתה אבל הוא הפך להיות אלים ועם בעיות נפשיות. הוא נפטר שנה לאחר שחרורו מהמחנה.

יולנדה מאוד העריצה בילדותה שחקנית אמריקאית ולכן החליטה ללמוד תיאטרון בבית ספר. ב1954 היא השתתפה בתחרות יופי ומנצחת. בזכות הניצחון הזה, היא מצליחה להתחיל לשחק בסרטים של מצריים.

מפיק סרטים שם לב אליה וממליץ לה להמשיך את דרכה בצרפת. היא מקשיבה לו ועוברת לפריז בדצמבר 1954. שם היא משחקת בסרט “המסכה של טוטנקמון” (Le masque de Toutankamon).
אך ההצלחה לא מגיעה ומאוד קשה לה מבחינה כלכלית. כדי למצוא מחייה, היא מתחילה לשיר בקברט.
ידיד שלה ממליץ לה לשנות את שמה לדלידה, משום שהכינוי הראשון שהיא בחרה, דלילה, הזכיר יותר מידי זמרת אחרת.

ב1956 היא משתתפת בתחרות לזמרים מתחילים. מנהל הרדיו אירופ 1   (Europe 1) אוהב את סגנון המזרחי שלה ומחליט לעזור לה בקריירה שלה.

באוגוסט 1956 היא שרה את השירים הראשונים שלה, “מדונה” ו”le torrent”, אולם זה לא מצליח במיוחד.

ב1960 היא מבינה שאם היא לא תשנה את הסגנון שלה, היא לא תצליח להתפרסם.

 היא מחליטה אפוא לשיר שירים בסגנון ה”yeye”. הסגנון הזה הוא לשיר שירים של זמרים ולהקות אנגליים, שהצעירים מאוד אוהבים. לכן, דלידה מנסה להיות מוכרת על ידי שכבות חדשות של החברה.

היא מקבלת את האזרחות הצרפתית ב1961.

ב1965, היא מפרסמת את השיר “La danse de Zorba”, “Bonsoir mon Amour” ו”Petit homme” שעוזרים לה להיות מוכרת בעוד מדינות כמו בטורקיה.

ב1968 היא מקבלת מדליית הנשיא מהנשיא הצרפתי צארל דה גול (Charles De Gaulle).

ב1970 היא משתנה שוב סגנון, שהוא סגנון דרמתי יותר. דוגמא עם השיר “Il venait d’avoir 18 ans”.

אבל היא לא מוותרת על שירים יותר שמחים עם “Darla dirladada”.

ב1973 היא שרה: “Parole parole” עם Alain Delon, שזה השיר האהוב עליי.

ב1974היא שרה “Gigi l’amoroso”. זה השיר המוכר ביותר של דלידה.
הפעם שמתי את השיר באיטלקית, משום שהיא שרה בכמה שפות, לא רק בצרפתית או בערבית.

באמצע שנות השבעים היא מנשא סגנון חדש, הדיסקו. השיר שאנשים זוכרים יותר הוא “Monday, Tuesday… Laissez moi danser”. היא לקחה את השיר מהזמר Toto Cutugno.

ב1977 היא מפרסמת את השיר “salama ya salama”. השיר מאוד מפורסם בישראל משום שהוא מלווה את הביקור של אנואר אל-סדעת לפעם הראשונה בארץ. לכן השיר מסמל את השלום.שמתי את השיר בערבית, היא יותר מהירה מהשיר בצרפתית אני אפוא יותר נהנת ממנה.

ב1981 היא תומכת בפוליטיקאי François Mitterrand. היא מקבלת על זה הרבה ביקורת והיא מוכרת פחות דיסקים כתוצאה. האירוע הזה משולב לזה ש 2 הבעלים הקודמים שלה התאבדו ושהיא לא יכולה ללדת ילדים מכניסים אותה לדכאון מאוד עמוק.

המצב הנפשי שלה מורגש בשירים החדשים שלה, כגון “Mourir sur scène”.

היא מתאבדת ב2 במאי 1987 עם שילוב של כדורים ואלכוהול.

היא הייתה זמרת מאוד חשובה בשביל הרבה מאוד מדינות, והשירים שלה עדיין אהובות. אני אישית מאוד אוהבת את השירים שלה, גם כי גדלתי איתם, וגם כי היא מצליחה להעביר רגשות חזקות, כמו צער או שמחה, תלוי בשיר. אני גם מעריצה אותה ביכולות שלה להצליח בכל כך הרבה מדינות ולהשפיע על הרבה תרבויות.