ההתחלה של הסוף

שולמית ישבה במרפסת היא התבוננה בגשר המיתרים וקראה ספר פתאום הטלפון צלצל

 שולמית ענתה לשיחת טלפון מחבר של בעלה יוסי ,היא ענתה בחשש.הוא אמר בקול חרישי ולא בטוח “נחום נפטר” שולמית חשבה שזה בדיחה אבל יוסי חזר ואמר “נחום נפטר”,עכשיו לשולמית היה המון מחשבות שהתרוצצו לה בראש,נחום?בעלה? האיש שליווה אותה 32 שנה?,הדמעות נזלו לאט לאט על לחייה,היא לא ידעה מה לעשות היא פשוט ניתקה ובכתה במשך זמן רב,אולי דקה,אולי שעה,מי יודע.

אבל מקרה זה קרה מלפני חודש בנתיים  זמן עובר ואיתו המקרים,פתאום נשמע קול חזק מהחלון,מה כבר יכול לקרות בשכונה השקטה שלה? היא יצא לבחוץ וראתה משפחה צעירה יוצאת מהדירה ממול.היא שאלה “מי אתם?” האישה שעמדה מולה ענתה בקול בטוח”אנחנו משפחת ששון עברנו לכאן כי בעלי צריך לעבוד כאן”,פתאום נפלט לשלומית מהפה”רוצים לבוא לקפה?” הפעם הבעל ענה בקול בטוח כמו אשתו “נבוא רק תתני לנו להכניס את העגלה” “בסדר” ענתה שולמית,היא נכנסה לדירה שלה והתחילה לנקות ולסדר,היתה לה הרגשה שהמשפחה שעברה לגור ממול תהיה התחלה בשבלה,התחלה של הסוף

המשפחה נכנסה בבטחון כמו תמיד,האישה מסרה לה מתנה עם פתק ואמרה לה בשקט “הוריי מתו במפתיע לפני חודשיים למזלי ביתי בת החמש לא יודעת מזה”,שלומית חשבה הרבה על מה שהאישה אמרה לה,לבנתיים היא מזגה קפה לכוסות קטנות והניחה עוגיות על צלחת.היא שאלה מה שמם של השכנים החדשים הבעל ענה “שמי מתן שמה של אישתי הוא נעמה ולביתי קוראים רוני” שולמית שחקה עם הילדה הקטנה ומשפחתה כל אחר הצהרים,הם הלכו לגלידה ביחד,למגרש המשחקים ביחד,הכל ביחד.פתאום לשלומית קפץ משהו בלב משהו חדש,משהו חזק, משהו יפה,היא חשבה שהעתיד שלה מובטח מחדש כי יש לה משפחה חדשה היה לה משהו שימלא לה את הלב.

בבוקר למחרת שולמית קמה במהירות,היא לבשה את בגדיה,והחליטה לעשות שינויי לקראת המשפחה החדשה שלה,היא תשפץ את ביתה.היא החליטה לשנות את החדר שלא נעשה לא שימוש לחדר ילדים ומשחקים,והיה לה חדר אורחים.היא הלכה לרשת חנויות לרהיטים  ולחנות משחקים ולחנות חומרי יצירה בשביל הילדה הקטנה רוני כהפתעה. כשסדרה את הדברים החדשים בדבריה הישנים,עוד פעם,אותו הרגשה בלב,של משהו חדש.כשמשפחת ששון נכנסה לביתה של שולמית הם החמיאו לה על השיפוץ.

עברו שנים שלמים מהיום הזה ומשפחת ששון באה לשולמית כל יום,הבת שפעם היתה קטנה,עכשיו גדולה.

זאת בהחלט היתה התחלה של הסוף.