לבריאות!!!

איהההההההה !!! אמא, כואבת לי הרגל! צעקתי, אמא אמרה שהאמבולנס בדרך … שוב יצאה מפי צעקת כב

.פחדתי, לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה שאני שוכבת כאן כמעט בלי יכולת לזוז.

האמבולנס הגיע אל אלונקה הביאו אותי יחד עם אבא למיון בבית הספר שערי צדק. שם עברתי בדיקות ואמרו לי שזה בטוח רגל תפוס ושזה ישתחרר לאט לאט. הרגשתי הקלה, איזה כיף שזה לא משהו רציני, חשבתי.

כי רוצים לדעת בוודאות (mri) הרופאים אמרו לי לומריי לעבור עוד בדיקה אחת

   מה יש לי לפני שמשחררים אותי. יום חמישי, באמצע הלילה, לקחו אותי לבדיקה .נורא פחדתי כי בבדיקה זו אסור לזוז ואילו זזים הבדיקה משתבשת. זמן קצר לאחר הבדיקה הגיעו לתוצאות. בבדיקה התגלה שיש לי חיידק באמתם האגן ואצטרך לקבל אנטיביוטיקה לוריד עד שאחלים. הכאבים היו עזים ולא יכולתי לעמוד גם הישיבה והשכיבה היו מלווות בכאבים חזקים.

קיבלתי המון משככי כאבים. בבוקר יום שישי הועברתי על כיסא גלגלים למחלקת ילדים וטופלתי באנטיביוטיקה. אמא באה להיות איתי בשבת. שמחתי. אימי היה בסוף החודש תשיעי להריונה והתכוונה ללדת בבית נכון אמר שאם תלד בשבת אז תלד בבית האיש. במוצאי שבת באו אחיי לבקר והיה לי כיף. יום ראשון בבוקר אבא הודיע ​​לי שאמא ילדה בבית בת. נורא שמחתי וקיוויתי שאראה את אחותי החדש בקרוב.

מודיעין לי שאצטרך לעשות עירוי קבוע כדי לפרחרר ולהמשיך את הקשר בבית. ערתי מפחד. אחות נחמדה הרגיעה אותי. טשטשו אותי והחלו בחיבור העירוי אחרי שעה וחצי בערך ההתעוררתי עם עירוי חדש. היום למחרת (יום רביעי) אמר לי הרופאה שאם אני רוצה פרחרר אני צריך להתחיל ללכת עם ההליכון. התרגשתי, איזה כיף, בקרוב אני משתחררת …

בקחתי רב התחלתי לצעוד לאט לאט עם ההליכון … הרופאים הדריכו את אבא איך לחבר לי את האנטביוטיקה וביום חמישי בחצות הלילה חזרנו הביתה. כל אחיי נשארה ערים לראות אותי .ראיתי את אחותי החדשה, החזקתי אותה ונורא שמחתי.

יום למחרת בחברה באו לבקר אותי ושיחקו אתי. בשבת הרגשתי לא כל כך טוב – העירוי הזדהם והיה עלינו לחזור לבית הספר ביום ראשון. התאכזבתי, לא רציתי לחזור לשם. גם אימי לא הרגישה כל כך טוב וביום ראשון נסעה גם היא לבית הספר. כשאבא ואני הגשם לבית הספר התקינו לי עירוי חדש. פחדתי, אבל הפעם זה ארך בסך הכל עשרים דקות. נשארנו עוד יום השגחה וחזרנו הביתה ביחד עם אמא ששוחררה גם היא מבית הספר אסף הרופא.

שוב חזרתי הביתה. בערך שבוע אחרי כן חזרתי ללימודים יחד עם האנטיביוטיקה וההליכון. נורא שמחתי לחזור ללמוד אותם אבל גם התבישתי. פחדתי שבנות יצחקו עלי … לשמחתי, זה לא קרה והתקבלתי באהבה. בכל שבוע הלכתי לביקורת בבית הספר מכתבווה שאוכל כבר להפסיק לקבל אנטיביוטיקה.

לאט לאט התחלתי ללכת באופן עצמאי. אחרי בערך חודש וחצי סיימתי את הקשר האנטיביוטי, התחלתי הידרותרפיה (טיפול במים) וההליכה השתפרה מיום ליום.

היום אני בריאה לחלוטין ויודעת להעריך את זה.