הָאַרְיֵה וְהָעַכְבָּר

עַכְבָּר טִיֵּל עַל פָּנָיו שֶׁל הָאַרְיֵה שֶׁיָּשֵׁן בַּמְּאוּרָה.

הָאַרְיֵה הִתְעוֹרֵר בְּכַעַס, תָּפַס אֶת הָעַכְבָּר בְּכַפּוֹ

וְהִתְכַּוֵּן לִטְרֹף אוֹתוֹ.

הָעַכְבָּר הִתְחַנֵּן עַל חַיָּיו וְהִבְטִיחַ לְאַרְיֵה שֶׁאִם יִחוּס

עַל חַיָּיו,

הוּא לֹא יִצְטַעֵר, כִּי הָעַכְבָּר יְשַׁלֵּם לוֹ כִּגְמוּלוֹ.

הָרַעְיוֹן שֶׁעַכְבָּר קָטָן יָכוֹל לַעֲזֹר לְאַרְיֵה כָּל כָּךְ גָּדוֹל

הִצְחִיק אֶת הָאַרְיֵה שֶׁכָּל הַכַּעַס שֶׁלּוֹ חָלַף

וְהוּא הִנִּיחַ לָעַכְבָּר.

לֹא עָבַר זְמַן רַב וְהָאַרְיֵה נָפַל בְּרֶשֶׁת צַיָּדִים.

הוּא שָׁאַג בִּכְאֵב וְהָעַכְבָּר שֶׁהִכִּיר אֶת הַשְּׁאָגָה,

הִגִּיעַ מִיָּד,

כְּרֵסָם אֶת הָרֶשֶׁת וְהָאַרְיֵה יָצָא לַחָפְשִׁי.

“אַתָּה רוֹאֶה”, אָמַר הָעַכְבָּר,

“הִנָּהּ כָּךְ יָכוֹל עַכְבָּר קָטָן לַעֲזֹר לְאַרְיֵה הַגָּדוֹל”.