החזרה המרגשת

 “הוא הבטיח שהוא יחזור,” צעקתי על אבא ואמא, זה היה באותו יום ראשון בערב שבו הודיעו לנו שלא בטוח שהוא יחזור. שהמטוס שלו שהיה אמור רק לקחת אותו לצרפת נחטף על ידי טרוריסטים. ולא יודעים אם הוא חי או מת. אני ישר התחלתי לצעוק, ואחותי התאומה התחילה לבכות. אחרי כמה שעות שבכינו בסוף הצלחנו איך שהוא להרגע. התחלנו להתארגן לשינה. לפתע חלף בראשי רעיון, הצבא שלנו בטוח ינסה לעשות פעולת חילוץ. באותו הרגע החלטתי אני הולך לעזור לצבא לחלץ את אחי גם

אם זה יעלה לי בחיי למחרת בבוקר ניגשתי אל אחותי ואמרתי לה: “תקשיבי אני יודע שקשה לך גם לי קשה אבל אני החלטתי שאני הולך לעזור לחלץ את אחינו יהודה אני לא מבקש ממך להצטרף עליי רק אל תספרי לאבא ואמא.” בלי להסס בכלל ענתה לי אחותי הילה: “יונתן אתה אחי התאום אם לא הצטרף אלייך לא אסלח  לעצמי לעולם.” “טוב”, סיכמתי “נבדק מה נוכל לעשות ברגע שנדע מתי יהיה המבצע נתגנב למטוס הצבאי,

ונלך לחלץ את אחינו”. כבר באותו יום שהגעתי לבית הספר כל הילדים החלו להתלחשש אם תהיה פעולה צבאית  ואם כן אז מתי היא תהיה… ישר אחרי בית ספר התגנבתי לבסיס הצבאי הקרוב לביתי, כדי לבדוק עם אוכל לברר מתי תהיה הפעולה, לאבא ואמא אמרתי שהלכתי לחבר. אחרי שהצלחתי להיצמד לאחד החלונות התחלתי לשמוע קולות חלשים ואז לפתע שמעתי קול רעום שכנרא סיכם את כל מה שאמרו שם “טוב אז נצא במטוס בעוד שישה ימים לאוגנדה כדי לחלץ את השבויים…” ישר אחרי ששמעתי את זה הסתלקתי מהמקום בגלל שכבר ידעתי את כל מה שהייתי צריך

לדעת. ישר כשפתחתי את דלת הבית התנפלה עליי אחותי הילה וצעקה שזה הפעם האחרונה שאני הולך לעשות משהו בלעדיה “טוב טוב” אמרתי לאחר שנרגעה אמרה טוב מה גילית “הם הולכים לצאת למבצע חילוץ בעוד שישה ימים”. “מעולה! ” קראה אחותי. כעבור שישה ימים….

 באותו היום ישר אחרי בית ספר עוד פעם רצנו לבסיס הצבאי, רק שהפעם הייתי עם אחותי, כבר שהגענו ראינו את כל ההכנות המטוס כבר היה מונע, ולא היתה עליו

שמירה, כי אף אחד לא חשד שזוג ילדים יתגנב למטוס. עלינו על המטוס והתחבאנו בפינה מוסתרת. כעבור  זמן מה המטוס המריא. הוא נסע כמה שעות עד שלבסוף הגענו. כולם ירדו מהמטוס חוץ ממנו. אחרי מלא זמן התחילו לעלות אנשים על המטוס. הרבה אנשים וחלק גדול מהם היו נראים פצועים לפתע שמענו קול גניחה מוכר ואז זהנו אותו, זה היה אחינו יהודה.  זנקנו ממקום מחבאנו ורצנו עליו וחיבקנו אותו כולם הסתכלו עלינו בתמהון אחרי שהסברנו הכל חזרנו הביתה בשלום פגשנו את הורינו וכולם היו מרוצים

         סוף