כדור הרעם שלי

המון זמן חיכיתי לטיול הזה. תכננו לטוס לצרפת לחופשה משפחתית. אוי! שכחתי להגיד לכם מי אני. קוראים לי יאיר. אני נולדתי בישראל להורים צרפתים. כיום אני בן 53. אני רוצה לספר לכם מה שקרה לי לפני כ44 שנים. עלינו על המטוס לפריז. כל כך התרגשתי כשהמטוס התחיל להמריא הסתכלתי החוצה מבעד החלון וראיתי איך המדינה שלנו מדינת ישראל הולכת ומתקטנת. בדרך לפריז המטוס היה צריך לעצור באתונה. אבא אמר לי שזה היה בגלל שהיו צריכים לתדלק את המטוס, פתאום הטיסו את המטוס לעוד מקום, מאוחר יותר הבנו שהטיסו אותנו ללוב, שם  אני זוכר ששמתי לב שעלו עוד אנשים למטוס.

המשכנו בטיסה ופתאום שמענו צעקות הבנתי שמשהו רע קרה .סובבתי את הראש שלי וראיתי מישהו מאיים עלי עם אקדח. מאוד פחדתי אז עשיתי מה שכל ילד עושה כשהוא מפחד. חיבקתי את אמא.  האיש התחיל לגעור בי “למה אתה זז? פעם אחרונה שאתה זז ילד” אמי שתקה וחיבקה אותי חזק כפי שאף פעם לא חיבקה אותי. הסתכלתי מחוץ לחלון וחשבתי “לאיפה הם לוקחים אותנו?” סוף סוף נחתנו (בפעם השלישית). אף אחד לא ידע איפה אנחנו נמצאים. החוטפים הורידו אותנו מהמטוס והובילו אותנו לאולם גדול עם קצת מים ואוכל. היה קר בלילה ולא יכולתי לישון. עד שסוף סוף נרדמתי כבר עלה השמש. 

כל החוטפים התחילו לצעוק עלינו לקום מהרצפה.היום הזה עבר עלי קשה כמו כל הימים הבאים.  ביום השלישי הרגשתי כאילו אני נמצא בתקופת השואה. כי הם פתחו את כל הדרכונים ולמי שהיה דרכון יהודי היה צריך להשאר. בזמן הזה מצאתי לעצמי חבר חדש קראו לו דניאל בקיצור דני. כל הזמן דיברנו. אפילו העירו לנו שאנחנו מדברים יותר מדי. שמעתי שדני טס עם משפחתו על המטוס כדי להגיע לבר מצווה של בן דוד שלו. טוב בוא נחזור לעניינים. המחבלים לא נתנו לנו לצאת היינו חייבים להישאר בפנים. עד שהגיע היום השישי לחטיפתנו. התחלתי לשמוע יריות. חשבתי לעצמי. אולי המחבלים יורים על אחד מבני הערובה? הסתכלתי מבעד לחלון וראיתי אנשים עם המדים של ישראל נלחמים נגד הצבא האוגנדי. הייתי כל כך שמח שנראה לי שהתעלפתי. לא ממש ראיתי מה שקורה כי התעלפתי אבל אמי סיפרה לי את כל הסיפור המרגש . היא התחילה לספר לי שב”ה ניצחנו ושכל המחבלים נהרגו. כל כך התרגשתי. עכשיו הגיעו הבשורות היותר רעות. אחד מהם היה שאבי היה הפצוע הכי אנוש מבין כל הפצועים. דבר שני, יוני נתניהו נהרג. עכשיו אתם לא מבינים, המשפחה שלי והמשפחה של יוני הם חברים מאוד טובים. וכשאני אומר מאוד טובים אני מתכוון מאוד מאוד טובים. 

הם העלו אותנו ל4 מטוסי צבא. הם לקחו אותנו קודם כל לתדלק ואחרי זה הם לקחו אותנו לארץ הקודש ארץ ישראל. הטיסה עברה עלינו בצפיפות אבל העיקר להגיע לארץ ישראל. בנמל תל-אביב חיכו לנו אלפי איש מבין האנשים הללו היה ראש הממשלה רבין וסבא וסבתא שלי הם כל כך שמחו שחזרנו כולנו לארץ.

את אבא שלי ראיתי רק כמה שעות אחרי בבית החולים,אמי אמרה לי שהוא ישן. הוא ישן כך במשך שבועיים ולאחר שבועיים הוא התעורר. לאחר עוד חודש הוא חזר לעצמו וחזר הביתה.

רציתי שתדעו שעל שם יוני נתניהו קראתי לבני יונתן. כל שנה אני מספר לילדי את הסיפור המדהים איך יוני עזר להציל אותנו.