דוגמנית

בוקר. עוד סתם בוקר. שוב קמים. שוב הולכים. שוב לומדים. שוב חוזרים. שיעורי בית, מבחן, עבודה, דף שבועי, כמה מילים ממציאים לאותו הדבר.

אני קמה  לקול נביחותיה של פונץ’ והולכת לצחצח שיניים.

אני מתבוננת במראה שבאמבטיה ואוהבת את מה שאני רואה. אני פותחת דלת אחת של ארון האמבטיה ורואה את הצדודית שלי. ארון אמבטיה של פעם. ארון אמבטיה ישן. כמו כל הבית שלנו. אמא אוהבת את זה. היא קוראת לזה סגנון ויטראג’, ‘ויטנאג’ … משהו כזה.

– “אמא, איך קוראים לרהיטים ישנים של פעם?”

– “וינטאג ‘, מאיה. את מזדרזת? כבר שבע וחצי”   

אמא אוהבת וינטאג ‘, אני אוהבת חדש. בית גדול וחדש. בית עם חצר וגינה וגדר. שנוכל לפתוח את הדלת האחורית ולשלוח את פונץ’ החוצה “לכל הרוחות”. בלי שאצטרך לקיים את ההבטחה העתיקה שלי לאמא להוציא אותה כל בוקר וכל צהריים. דלת אחורית שתצא להתאוורר בלי להציק לאיזה שכן מסכן שייבהל מהנביחות ומהמרדפים שלה.

אני מעבירה קבוצת שיער מצד לצד. 

“מאיה, מה את רוצה בסנדוויץ’? קוטג’ או חומוס?”

“טוסט”

“כבר אין זמן להכין טוסט. רבע לשמונה מאיה. את לא רוצה לאחר לאיציק”

“למורה איציק. אמא”

אז מה לשים לך בסנדוויץ ‘? “

אמא, למה שאני לא אהיה דוגמנית? ”

“מה?”

“דוגמנית”

“מאיה זה לא הזמן. את צריכה ללכת לבית ספר. …להתראות מאיה”

“שנייה!”

אני רצה לחדרי, מוציאה מהמדף התחתון את תיק הבד האהוב עלי ותוחבת בו משקפי שמש עם עדשות מראה, כובע רחב שוליים, שתי פאות  צבעוניות וצעיף פרחוני.

למזלי, המורה איציק מאחר הבוקר ואני מראה לאיילת, לחן ולגושן, החברות שלי, את התלבושות ומספרת על חלומי החדש.

איילת נדלקת: “זה יכול להיות מגניב!  אנחנו יכולות להצטלם כולנו ולהעלות את זה לסטורי” חן חושבת שלא יקבלו אותי אבל גושן חוטפת פאה אחת ואת הצעיף הפרחוני, עולה על שולחן ומדלגת לשולחן הקרוב ופוסעת כאילו היא דוגמנית.

אני נדלקת ומצטרפת אליה עם הכובע והמשקפי שמש ואנחנו שרות:

“Baby I’m just gonna shake it up, shake it up”

דממה בכיתה. גושן כבר מזמן ירדה מהשולחן. כל הילדים שקטים, עומדים במקומות שלהם ומביטים בי ובמורה איציק.

המורה איציק בפתח הכיתה מביט בי בפנים חתומות.

 “אופסי”

“מאיה! בואי תגלי לנו, מה את עושה על שולחנות בית הספר עם משקפי שמש”

שתיקה.

“היא רוצה להיות דוגמנית” אומר יאיר וגושן טופחת לו מאחור כדי שישתוק.

“דוגמנית?!”

“…כן, אני רוצה להיות דוגמנית” אני אומרת בהיסוס

“זה לא צנוע”

“אז אני אהיה דוגמנית צנועה”

“איך בדיוק?” שואלת חן.

“ילדים דוגמנים כן מתלבשים צנוע” עונה לה איילת.

“בסדר בסדר” אומר איציק. “עכשיו שבי במקומך ונתחיל בשיעור”

ערב. עם מנורת שולחן אנגלית שהדלקתי כדי ליצור אווירה מיוחדת. אמא הכינה לי טוסט ואני הכנתי “ביצים מחייכות” וסלט. הערב יש לי חלום ואני עומדת להגשים אותו. אף אחד לא יעמוד בדרכי. אני לא חוששת מכלום. אני עוברת עם אמא לסלון ואנחנו מחפשות בגוגל סוכנויות. פונץ’ יושבת עלי ומלקקת את זרועי.  אנחנו מוצאות מודעה ב’סמרט’: “דרושה דוגמנית” ואני קופצת מהתרגשות. הם מבקשים תמונה ומספר הטלפון ואנחנו שולחות את הכל. במיטה אני לא מצליחה להירדם. חושבת האם יאהבו אותי? את המראה שלי? ומה אם עובדים עלי? אמא מזמזמת מהמטבח: “קיי שרה שרה” משהו כזה. בטח איזה שיר ישן. אני נרדמת.