הילדים שלא הבינו…..

אי שם, בתוך מנהרה היו שני ילדים יתומים שלא ידעו זאת. ושמם, ירון ודנה. ומבוגר אחד מר עידו מקרייג שמו , שבמקרה מצא אותם בתוך מנהרה שחקר. ביקש לאמץ אותם, ושאל אותם: “איך קוראים להורים שלכם?”. הילדים ענו יחדיו: “רונית ודוד ככה אמרו לנו אנשים שאימצו אותנו. ואז ברחנו מהם כי התנהגו  אלינו ממש לא יפה”. “אנו רוצים למצוא את הורינו! אך אנו גם לא יודעים אם הם קיימים בכלל” אמרו הילדים. “אולי אתה מכיר אותם במקרה?” שאלה דנה. ענה לה מר מקרייג בחיוך זדוני ורעיון עלה במוחו: “בטח בטח עוד נמצא אותם” וצחק בליבו במטרה לעשות משהו רע. אמר: “בואו בינתיים אני אאמץ אתכם ונלך למצוא את ההורים שלך! אני מכיר אותם” וחשב על עוד דברים לא נכונים לספר להם. “הם נמצאים באלסקה בסוף העולם וגיליתי שהדרך היחידה היא הדרך המנהרה הזו. ואל תדאגו אני יודע בדיוק איפה הם גרים !.” אמר בביטחון, כי שישמע אמיתי והגיוני. הילדים ביקשו ממר מקרייג: “אנו עייפים, אנו יכולים לנו מעט.. בבקשה” “בסדר תנוחו מעט “ענה מר מקרייג ואז חשב ‘ואז אקח אתכם לסוריה ואז להפוך אתכם למרגלים ואז תראו מה יצפה לכם !!!’,” חחחחח “הוא צחק בטעות דנה שאלה אותו: “מה כל כך מצחיק? אולי תספר לנו ונצחק גם, הרי אתה יודע שלצחוק עושה טוב! “דנה התלהבה האישית לא הבינה שהוא צוחק על מה שהוא יעשה להם.”כן !! “צעק ירון בשמחה. אוף למה צחקת בקול !! איזה איזה תירוץ אמציא להם??’ חשב בליבו מר מקרייג ואמר: “סתם נזכרתי באיזה קטע מצחיק מסדרה שראיתי.”חחח” הוסיף.” מה היה שם?? “הילדים שאלו בסקרנות. ” לא לגילכם !!” ענה. הילדים היו מעט נבוכים. הם חוו כאלו דברים בעבר. ובגלל זה התגברו על זה מהר. הם הגיעו לסוף המנהרה. שיצאו מהמנהרה הילדים ראו שלט שכתוב עליו: “סוריה מי שנכנס בתור מרגל ישראלי למצוא ונדון אותו במשפט!!” ככה היה כתוב. דבר ראשון הם נבהלו וחזרו אל המנהרה כי פחדו. מר מקרייג רץ אחריהם לכיוון המנהרה ואז שאל אותם כאילו מתוך דאגה: “למה ברחתם!! למה אתם לא נכנסים אל אלסקה ???” “כי אתה שיקרת לנו!” צעקה דנה. מר מקרייג העלה חיוך לא מרוצה ממה שדנה אמרה וקצת כועס. אז דנה מיד תיקנה את מילותיה ואמרה בחיפזון: “סליחה לא שיקרת, אתה צודק זוהי ‘אלסקה’ “. ‘בכאילו’ חשבה לעצמה. ואז היא הבינה שהוא רוצה לעשות לה ולאחיה משהו. היא נזכרה שהייתה ילדה קטנה סיפרו לה שסבא וסבתא שלה גרים בין הגבול של סוריה לבין ישראל. היא תפסה בחולצתו של אחיה ומשכה אותו ועברו את הגבול לפני שתפסו אותם השומרים. מר מקרייג ניסה לרוץ אחריהם אך הם ברחו