עבודת שורשים

איליי גרוזוביק

נולדתי בבית יולדות בלינסון שבפתח תקווה ביום שישי ה 16.2.2007 כ”ח בשבט תשס”ז.

שמי הפרטי הוא איליי. אבא בחר לי את השם הזה מכיוון שרצה שם קליט, שם שקל לכתוב ולהגיד באנגלית וגם היה לו חרוז עם המשפט שאבא שלי אהב להגיד “מי יבוא אליי?”.

אימא חיכתה בבית עם צירים עד הרגע האחרון כדי שסבתא שלי תגיע לשמור על אחותי. ולכן כשהגיעו לבית היולדות אימא שלי כבר הייתה בלידה פעילה ותוך פחות מעשרים דקות יצאתי לאוויר לעולם, ילד בריא. נולדתי בגובה 54 ס”מ ובמשקל 3.68 ק”ג.

כינויי בבית הוא אילייצוק והחברים קוראים לי גרוזו.

1. חושבים עליי

בני משפחה:

• אבא, אמא ורומי, אחותי הבכורה.
• מצד אמא: סבא שלומי ז”ל, סבתא נעמי, דוד רונן ודודה אורית.
• מצד אבא: סבא שמואל ז”ל, סבתא שרה ז”ל, דוד רותם ודוד תומר.

ההורים שלי חושבים עליי שאני ילד חכם בעל יכולת חשיבה מתמטית גבוהה, מתמיד, ספורטיבי, מנומס, אדיב, לאחרונה גם ציני, שלא אוהב שינויים ומאוד סלקטיבי באוכל.

החברים שלי חושבים עליי שאני מאוד אנרגטי, מגניב, חבר טוב, מאוד אוהב ומצוין בבניית לגו, אוהב משחקי מחשב ובמיוחד פוקימון.

אני חושב על עצמי שיש לי הרבה חברים, אני חכם במתמטיקה, אני טוב בספורט, אני לא אהב כל כך שינויים, שאני אוהב את המשפחה, אוהב ללכת הרבה וכשהייתי ילד מאוד אהבתי לקפוץ ולרוץ.

1. שנות חיי

אני זוכר את עצמי

אחרי שאימא שלי חזרה לעבוד סבתא שלי שמרה עליי (סבתא נעמי באה 4 פעמים בשבוע, סבתא שרה פעם אחת). הלכנו ביחד לגינה שליד הבית ושם פגשתי חברים.  הגן הראשון היה מול בית ספר רבין, שם רכשתי חברים חדשים שהמשיכו איתי אח”כ לגני העירייה ואפילו חלקם היו איתי בכיתה.

בגן אהבתי להשתתף במסיבות ובעיקר שאפשר היה לרקוד ולקפוץ.

בזמן שהותי בבית הספר היסודי רחשתי חברים לא רק מהכיתה, וביחד היינו חבורה שאהבה לשחק בלגו, משחקי קופסא (תליסמן), נרף, וכדו’.

יש לנו חבורה של 3 משפחות שמאז שאני קטן אנחנו נפגשים ויוצאים לטייל ביחד. הם המשפחה המורחבת שלי.

אני אוהב לשחק כדורסל, אני מתאמן בקבוצה מתחילת בית הספר היסודי והשתתפתי בקייטנות כדורסל בכל החופשות. מאוד אוהב לבנות בלגו ובקליקס, לצפות בסרטי אקשן ומדע בדיוני. מתעניין מאוד במיתולגיה היוונית.

ביומי הראשון בחטיבה הייתי לחוץ כי חששתי שלא אצליח מבחינה לימודית ובכיתת הספורט הגעתי ללא חבריי הקרובים והייתי בודד.

ההורים שלי אומרים כבר בגיל 10 חודשים החל ללכת, או יותר נכון לרוץ. איליי היה אנרגטי מאוד ואהב מאוד לקפוץ גם על הספות. וכשהבנו שהספה בסכנה, קנינו טרמפולינה. איליי ראה טלוויזיה תוך כדי שהוא קופץ על הטרמפולינה והוציא מרץ גם בין ביס לביס. וכשהטרמפולינה נהייתה קטנה הוא עבר לכדור פילאטס שהיה קבוע בסלון. לפעמים אפילו ראה טלוויזיה כשהראש כלפי מטה.

כשרץ הרים ידיים לשיוויו משקל והיה זריז יותר מכל חבריו. גם הים במשחקי הכדורסל מהיר מאוד ועושה הגנה מושלמת. על סלעים אהב מאוד לקפץ ובמסלולי הליכה בטבע נהנה מאוד.

לאיליי אוצר מילים רחב, ושפתו גבוהה מאוד אך התחיל לדבר יחסית מאוחר ורק אימא ואבא הצליחו להבין מה הוא אמר.

כשהיה קטן העדיף לקרוא להורים של החברים שלו כגברת X ואדון X. מאוד מנומס ותמיד מבקש יפה ואומר תודה.

כשהיה קטן לא הבין ציניות, אם כי הציניות של אבא ורומי שולטים בבית. וכשהשכן סיפר בדיחה במעלית איליי אמר “אני מצטער, אני לא מבין ציניות”. היום, זה משהו אחר השנינות והציניות מובילה אצלו בשיח בבית.

במשך השנים הרכיב מאות סטים של לגו, שאח”כ שיחק עימם ויצר עולמות רחבים ומגוונים. היה מסוגל לשבת שעות, לא לוותר ולעשות הכל בצורה מושלמת לפי ההוראות.

מגוון האוכל של איליי מאוד מצומצם וקבוע כבר למעלה מעשור. בבית שבו גדל עד לפני חצי שנה אהב במיוחד את הממד. שם היו טלוויזיה, מחשב ומלא משחקי הרכבה. ממלכה משלו.