עבודת שורשים

רותם בירן, ז’4

אני

אני

 ,שמי הפרטי הוא רותם יש לי שני אחים ושני הורים. אני בן זקונים להורי

שמי הוא רותם כשם הפרח. נולדתי בט”ו בשבט והורי רצו לתת לי שם שקשור .לחג

פרח הרותם הוא פרח חזק ויפה בעל פרחים לבנים החי בד”כ באזורים מדבריים, שמו ותכונותיו דומים מאד גם לתכונות אופי רבות אשר מייצגות אותי.

לאמי בת ה-45  קוראים איילת בירן או בשמה המקורי (לפני שהתחתנה עם אבי) איילת לוי.

שמה האמצעי הוא חיה. לאבי בן ה55  קוראים הדי בירן בלהוסקי. יש לי שני אחים גדולים כלומר אני בן הזקונים  במשפחה.

לאחותי בת ה17  קוראים נטע בירן ולאחי הגדול בן ה20- קוראים יותם בירן אני מאוד אוהב את אחיי והכי אוהב לשחק עם  יותם כדורגל וקרבות עם כריות.

אני מאד אוהב לבלות עם האחים שלי והכי אוהב לצאת איתם לטיולים בטבע.

אני ילד שאוהב מאד אתגרים בעיקר לטפס ולקפוץ למים מצוקים גבוהים.

אני משחק הרבה כדורסל וגם לומד מגיל 5 אומנויות לחימה. יש לי כבר חגורה כחולה. אחי יותם מאמן אותי הרבה בקרבות, לו כמובן יש חגורה שחורה והוא מאמן קרב בכיר בצבא  בנוסף להיותו לוחם.

אני רוצה לשרת ביחידת ה- 669 שמעתי שהם עוסקים הרבה בחילוץ מאוויר ואני מאד אוהב אתגרים.

יש לי כלב מתוק בשם הוגו וגם חתול בשם תולי, אני מאד אוהב בע”ח.

נולדתי בבית החולים “תל השומר”, גם שני אחיי נולדו ועם אותו מיילד ,חבר של סבי.

 תאריך הלידה העברי שלי הוא כ ‘ בשבט שנת התשס”ז ותאריך הלידה הלועזי שלי הוא . 8/2/07 נולדתי ב- 7:30 בבוקר מספר הזהות שלי הוא 330844861 אני נולדתי בערב חג טו בשבט  נולדתי במשקל:  2.950 ק”ג בגובה: 52 ס”מ. נולדתי עם קרחת  ועיניים כחולות עמקות. הייתי מאוד רזה ומאורך,

המיילדת אמרה שאני תינוק מושלם לפרסומות. . נולדתי בשבוע 40  בלידה רגילה עם אפידורל, אימי אומרת שהלידה הייתה מושלמת ללא תקלות ומההתחלה הייתי מאד רגוע.

תכונות האופי הבולטות בי הן: אחראי (גם בלימודים וגם בבית),

עקבי, מסודר, חברותי, מנהיג ,נחוש  חרוץ, ספורטאי ועקשן..

שנות חיי

אני זוכר את עצמי:

הסיפור שלי מתחיל בבית החולים “תל-השומר”, התאריך הוא 8/2/07

אמי מספרת שהייתי תינוק כמו בפרסומות. הייתי חייכן ומתוק וילד מאד מאד נוח. ינקתי עד גיל 2  והייתי מאד מאוד מחובר לאמי.

הוריי אהבו אותי מאוד וכולם חיכו לבואי.. בגיל שמונה חודשים התחלתי להשמיע מלמולים, ובגיל שנה כבר התחלתי לדבר. אהבתי מאוד את תכניות הטלוויזיה “דייגו  פינאס ופרב  צבי הנינגה וקסם של הורים  צפיתי בהם כל היום .אמרתי מילים מוזרות. למשל כאשר רציתי ללכת לקניון אמרתי “קנקיון” וכשרציתי לאכול צ’יפס אמרתי “פיפס”,וכאשר הייתי צמא הייתי מצביע בעזרת האגודל על הפה וככה הבינו הוריי שאני רוצה לשתות. גדלתי קצת והייתה לי מטפלת ששמה נורית  אני מאוד אהבתי אותה והיא אהבה אותי. בגיל 2 שנים התחלתי ללכת לגן שולי בו גדלתי ולמדתי .

 המעבר לביה”ס היסודי:

 כל ילד וילדה עוברים את הרגע הזה בחיים בו הם עוברים מהגן לכתה א’, משם לחטיבה ומשם לתיכון.

בכל שלב אתה מתחיל כקטן, עובר להיות הגדול, ואז קטן מההתחלה.(למשל בכתה א’, לאחר מכן בכתה ו’ אנחנו הכי גדולים בבית הספר ,ואז בכיתה ז’ בחטיבה שוב הכי קטנים). איני זוכר הרבה מהיום הזה מלבד שהייתי מבוהל ומפוחד מכל הפרצופים החדשים, והילדים הגבוהים והזרים לי, הרגשתי קצת מאוים. אני רק זוכר שבהפסקה הראשונה שלי מצאנו כל החברים שהכרתי ביום זה קרפדה בברזיית השתייה ובין רגע כל ביה”ס התאסף סביב הברזייה. בנוסף לכל הלחץ והפחד מכתה א’ לא היו לי בכלל חברים משום שעליתי רק עם חבר אחד שהכרתי לכיתה.. ביה”ס היסודי בו למדתי, הוא “ביה”ס ע”ש יצחק רבין”. בכיתות הגבוהות יותר הבנתי שזה לא כל כך קל וכיף ללמוד, בעיקר בכיתה ו’ אך הסתדרתי .בית הספר היה לא רק מקום שאפשר להתקדם בו בחומר ,ללמוד,  וללמוד ערכים , אלא גם מקום להיות בו  עם חברים. לשמחתי הלימודים הלכו די בקלות ובמשך השנים הצלחתי לשמור על ציונים טובים בכל המקצועות. אני מקווה שזה ימשיך כך גם בשנות החטיבה והתיכון. בשנים הראשונות בביה”ס היסודי לפעמים הלכתי לחוגים אחרי ביה”ס כמו חוג קומיקס או חוג כדורסל  בשעות אחר הצהריים. מכיתה א’ עד היום  מאוד אהבתי כדורסל ובלטתי בקבוצה ,שיחקתי פעמיים בשבוע.  אני מאד נהנה מספורט ותמיד מעדיף להיות פעיל מאשר לשבת מול מחשב. מגיל 5 באופן קבוע אני במסגרת חוג של אומנויות לחימה ועד כיתה יא אני צפוי לקבל חגורה שחורה.

תחביבים:

אני תמיד אהבתי לטפס אני אוהב אתגרים וקפיצות מפחידות.

סבתא שלי פחדה ללכת איתי לגינות כי תמיד טיפסתי על כל המתקנים הכי גבוה שאפשר והיא תמיד נלחצה שאפול.

אני אוהב ים ומאד אוהב לגלוש התחלתי ללמוד גלישה כבר בגיל 9. השנה בחופש הגדול אסע עם חבריי לאילת ואעשה קורס צלילה כוכב ראשון

אני מאד מצפה לזה.

בגיל 6 התחלתי לשחק כדורסל אני מאד אוהב את התחום וגם טוב בזה.

מאחי למדתי את אומנויות הלחימה וכבר מגיל 5 הצטרפתי לחוג שלו. היום יש לי כבר חגורה כחולה.

אני אוהב טבע וטיולים וקפיצות  מצוקים גבוהים למים.

אני אוהב לטייל עם משפחתי בארץ ובעולם ולעשות הרבה צחוקים.

מפי ההורים שלי:

אבא:

רותם  היה תינוק נחמד ושובב. הוא אהב להתקלח, לאמבטיה קרא אבנדה. כבר בתור תינוק הוא אהב לשיר ולצפות בטלוויזיה . התוכניות האהובות עליו היו פינאס ופרב ובוב ספוג

היו קלטות שהוא אהב לראות הלוך ושוב ללא הפסקה כמו סבא טוביה.

הוא אהב לבנות יחד איתי בלגו דבר שפיתח לו את החוש הטכני.

לסבתו של רותם  קוראים ליאורה. כיוון שבתור תינוק היה קשה לו לבטא את השם ליאורה הוא קרא לה אועה וכך קוראים לה עד היום. לסבו יוסי הוא קרא טוסי, וגם לו קוראים עד היום טוסי.

רותם  היה ילד ספורטיבי כבר מינקות. סבתו השנייה קוקה שהיא גננת במקצועה אמרה שזה בלתי רגיל שילד בגיל קטן כל כך יודע לקפוץ על רגל אחד.

אמא:  רותם הפך אותי לאמא  בגגיל 33 , גיל צעיר יחסית אבל קיבלתי מתנה ענקית

תינוק מקסים עם עיניים כחולות עמוקות סקרניות, בעל קרחת בלונדינית.

הוא היה תינוק סקרן שכל הזמן רצה להיות בעניינים. בענייני אוכל ושינה הוא לא היה חזק ולכן כפה הרבה שעות ערות על הוריו.

רותם מאד אהב להיות בגינה להתנדנד  ולשחק עם חברים.

הוא אהב טיולים ופאזלים ומאד אהב לשמוע סיפורים.

רותם היה ילד נוח ומקסים בעל מזג נעים עד מאד. הוא מאד אוהב את אחיו והם תמיד אהבו לשמור עליו ולשחק  איתו.

מכיתה א רותם  הפך להיות ילד מאד עצמאי ספורטאי מוכשר ותלמיד מאד רציני

כבר מינקות בלטו תכונות האופי הכה בולטות של רותם : מנהיגות חברתיות והרצון להצטיין כל העת.

כבר מגיל צעיר רותם כל הזמן רצה לעשות איתי תחרויות בתחומים שונים וכמובן לנצח תמיד.

אני גאה להיות אמא של רותם ויודעת שיש לי בן מקסים ומיוחד.

חושבים עליי ש…

המשפחה שלי חושבת עליי ש:

אמא: חכם, אחראי, נחמד, בעל חוש הומור, אח נעים לאחים שלו, חברותי ,מנהיג ,ספורטאי ,מציב לעצמו מטרות ויעדים ותמיד מגשים אותם. עוד בגיל 3 ברגע שהתחלתי לשחק במשחק כלשהו ,כל הגן תוך שבוע שיחק באותו המשחק.  נולד להיות מנהיג. כשנולדתי סבתי מצד אבי אמרה לאמא שלי שאני ילד יוצא דופן בגלל שקפצתי כבר בגיל שנה, אמי טוענת שעכשיו היא שומעת תמיד את  אותו הדבר מן המורים שלי. היא אומרת שלפעמים אני עולה לה על העצבים אך תמיד עוזר .בנוסף היא טוענת שבכל תחום או ספורט שעסקתי או שאני עוסק בו, חשוב לי להצטיין בו ולהצליח ולהוציא את המיטב ממני  בנוסף בעל חוש הומור יוצא דופן תמיד מצחיק את כולנו גם ברגעים קשים ובמיוחד כשאני באה הביתה והבית מבולגן ואז אני מתחילה להתעצבן ולצעוק רותם  לוקח הכול בהומור ופשוט צוחק עלי ומחקה אותי ואז פתאום הכול נראה טוב יותר.

אבא:  מנהיגות, שקדנות ,שאיפה למצוינות, סקרנות ,חוש לאסתטיקה, חכמה, סובלנות, ספורטיבי, רוח טובה (אופטימיות). אבא שלי אומר שחשוב לי מאוד לנצח. אני ואבא שלי משחקים הרבה: פינג-פונג, כדורגל. כשהייתי קטן תמיד שיחקנו בלגו  ובדמקה .הוא טוען שאני אוהב לבלות עם חבריי ושאם אני רוצה משהו אני אעשה הכול כדי להשיג אותו כלומר עקשן. פעם כשהייתי קטן אבא שלי היה לוקח אותי לטיולים על האופניים לפארק הירקון ועד הים משום שגרנו סמוך לפארק הירקון, לפעמים הייתי נרדם באמצע והנחתי את הראש על היד שלו בזמן שאחז בכידון או שאם הייתי פתאום רעב הייתי מתחיל לדבר על אוכל ולא מפסיק אך בדרך כלל לא אהבתי לאכול. כשהייתי בן שלוש אבא לקח אותי למשחק כדורגל “גביע המדינה”. מאוד נהניתי בגלל אהבתי לספורט ומאז הלכנו הרבה למשחקים. אבא שלי אומר שהייתי קטן בגלל שלא רציתי ללכת לישון כל פעם אחרי שהקריא לי סיפור ביקשתי עוד אחד ועוד אחד עד שסיפר לי 5 סיפורים לפני השינה כל ערב.

סבתא שלי מצד אמא-ליאורה (אועה): תכונות אופי: חרוץ, טוב לב, חכם  מאוד, אוהב לעזור לחברים, חברותי, בעל חוש הומור ,שאפתן. כשהתחלתי לדבר היה קשה לי לבטא את האות ל’ ולקרוא לסבתא שלי ליאורה אז התחלתי לקרוא לה “אועה”, עד היום היא לא יכולה להיפטר מהשם הזה וכל המשפחה קוראת לה אועה. היא אומרת שהייתי תינוק שלא רצה לאכול בכלל ושכל ארוחה הייתה נמשכת איתי שעות רבות והיא הייתה מאכילה אותי בכל מיני דרכים משונות כמו למשל תוך כדי נדנוד על הנדנדה בגן השעשועים. היא אומרת שתמיד הייתי הולך איתה להצגות של “מוגלי” וכל פעם מחדש שהייתי רואה את “שירכן” הנמר לא הייתי מסכים להישאר באולם והיינו צריכים לצאת החוצה.

שרון לוי (דודתי): ראיינתי אותה ואלו האמירות שלה:

“אני חושבת שמאז שנולדת ידענו שתגדל להיות ילד מקסים ומצחיק, טוב לב ואכפתי… וככל שחולפות השנים אתה רק מוכיח עד כמה צדקנו. חוץ מהפנימיות שלך, האופי הנוח, וטוב הלב שמקרינים כלפי חוץ אתה גם מאוד חברותי וסקרן וזה בא לידי ביטוי בידע הכללי הרב שיש לך. אתה ילד נבון מאוד שיודע לקרוא בין השורות ולהבין גם את מה שלא תמיד כתוב ולאו דווקא נאמר. חוץ מכל אלה אתה גם חתיך הורס!!!!!! ואתה מצחיק אותי בשבתות כשאתה מגיע. בקיצור אין כמוך!!! אני שמחה וגאה להיות דודה שלך.”

אחותי –נטע: נטע חושבת עליי ש:

 שכיף להשתולל ולשחק איתי למרות שלפעמים אני קצת מעצבן  אותה אבל אני עדיין  חכם ויפה וכיף לבלות איתי ולדבר איתי על כל העולם.

יותם חושב עלי ש

כיף להילחם איתי ולעשות איתי צחוקים. רק אני מסכים לעלות איתו על כל רכבות ההרים המפחידות. אני חכם ונבון והוא אוהב לעשות איתי צחוקים.

הוא היה רוצה שאוכל יותר מגוון ואישן מעט פחות.

סבתא קוקה חושבת עלי ש:

סבתא קוקה חושבת שמאז שהייתי קטן אני מקסים מכל הבחינות, כשרוני מכל הבחינות, אם זה ספורט, לימודים , חברותי כל דבר מושלם אצלי, אני נהדר אין ילד יפה ממני. והיא מאחלת לי רק בריאות. כבר בגיל שנה היא ראתה שאני ילד פלא התחלתי לקפוץ בגיל שנה,.היא אומרת שאני בעל זיכרון יוצא דופן ,ילד פתוח וחברותי , ילד שכולם אוהבים אותו ורוצים להיות בחברתו .

אני חושב על עצמי ש…

אני חושב שתכונות האופי הבולטות בי הן: אחריות, ספורטיביות, שאפתנות, חריצות ומנהיגות. אני מאוד אוהב את משפחתי ואוהב לבלות עם חברים כלומר אני חברותי. אני אוהב כיף ואקשן ומנסה להוציא את המיטב מכל דבר, גם אם יש מעידות אני רק לומד מטעויות וממשיך הלאה.

החברים שלי חושבים עליי : 

אני חברותי מאד כיפי תמיד עושים איתי כיף

הם יודעים שתמיד ניתן לסמוך עלי בכל נושא בעיקר בתחום הלימודים.

אם רוצים ללכת למסיבה שווה תמיד שואלים אותי. אני מבין בבנות ותמיד שואלים לדעתי.

יש לי הרבה חברים אך רק 5 טובים מאד שמלווים אותי עוד מילדותי

אני מתבגר

 המשמעות של הבר מצווה בעיני היא קיום מנהג מיוחד מאוד וחשוב מאוד בדת היהודית שבו הילד בין ה-13 הופך לגבר או לנער גדול יותר.

על הילד לקרוא פרשה מהתורה, מצווה חשובה מאוד. בכל שנות היהדות, הנער צריך להכיר את משמעות הפרשה שהוא קורא ולדעת להגות אותה נכון.. חוץ מהחלק המסורתי לדעתי חשוב מאוד לקיים גם אירוע למשפחה שייזכרו אותו לאורך זמן רב ולקיים בו דברים מיוחדים המסכמים את שנות חיי הנער בן ה-13.

בר מצווה היא מבחינתי הגדרה, המציינת את יום ההתחברות לקהל, לציבור לחובת קיום המצוות, וללקיחת אחריות אישית. אני עוד לא חגגתי בר מצווה אך אני עומד לחגוג את בר המצווה שלי ב 22/2/20 אני מקווה שאני אקרא טוב מהתורה ונכון ולא יתרגש יתר על המידה. תמיד שאמא שלי לא רצתה לקנות איזשהו צעצוע או כאשר ההורים שלי התווכחו על מחירים של מכוניות או בתים הייתי אומר להם שאין להם מה לדאוג כי כשאני אהיה גדול אני אהיה עשיר מאוד ויוכל לקנות להם כל מה שירצו. פעם אחת היינו אצל רופאת השיניים שלי בגיל 8 וראיתי שהמחירים גבוהים אז אמרתי לאמא שלי שאני אהיה גדול אני אהיה רופא שיניים אבל אז נזכרתי בחלק הקשה-הלימודים הארוכים אז החלטתי לוותר על רפואת שיניים ועם הזמן עברתי לתחום האדריכלות ואמרתי לאמא שאני אהיה חכם ועשיר. תמיד כשהייתי מעלה את הנושא כל בני המשפחה היו צוחקים וסבתא  אועה אומרת: אתה תהיה אדם בעל השכלה. אני מדמיין את עצמי בעוד 10-20 שנה לומד באיזו מכללה מפוארת בארצות הברית, חוזר לארץ, מקים משפחה ,עובד וגר באיזה בית פרטי בעיר יפה. בקיצור אני צופה לעצמי עתיד מבטיח במיוחד אבל אני מקווה שיהיו לי חיים טובים ושקטים ומשפחה נחמדה ובית יפה אך יותר מכל להיות מאושר .תמיד כשהייתי מעלה את הנושא של הצבא בארוחת הצהריים ביום שבת אצל ליאורה ויוסי, סבתא שלי ליאורה הייתה אומרת :”אוי הוא ילך לממר”ם  שאין לאף אחד מושג מה זה בכלל וכולם צוחקים על הדאגניות המרובה שלה.

אני ומשפחתי

במשפחה שלי יש 5 נפשות: שני הורים ושלשה ילדים. אני בן הזקונים  ויש לי אח ואחות: נטע ויותם  שמם.

אנחנו מבלים הרבה ביחד: כל יום שבת אנו הולכים לארוחת צהריים אצל סבא וסבתא שלי” ליאורה ויוסי.

 לאחר הארוחה אנחנו הולכים לבקר את וסבתא שלי מהצד השני קוקה, בדרך כלל בימי שבת אנו הולכים לפני הארוחה בקיץ לים או לבריכה ובשאר השנה לטיולים ,טיולי אופניים וגנים. בבית בימי שישי אנחנו בדרך כלל עושים ארוחת ערב חגיגית. אנו משתפים אחד את השני בכל מה שקורה ,ותמיד מרכלים על כל מיני דברים. בחופשים אנחנו לפעמים יוצאים לטיולים בארץ או בעולם. למשל השנה נסענו בחג סוכות לוויאטנאם  לכבוד הבר מצווה שלי לשבועיים-היה כיף מאוד, לטיולים בארץ אנו יוצאים לפעמים בחגים לאילת או  לכינרת,לפעמים גם  לים המלח ולנחלים בצפון. עד גיל חמש כמעט בכל שנה סבא שלי וסבתא שלי מצד אמא  היו לוקחים את כל המשפחה שלנו לטיול בכינרת במלון “רימונים-גלי כינרת”, תמיד הייתי בבריכה ,נהניתי להיכנס לכינרת ובימי חורף היינו נוהגים ללכת לחרמון, פעם אחת כשהיינו החרמון הייתה סופת שלגים וכל האוטו שלנו התכסה כולו שלג. בנוסף תמיד אהבתי לגלוש עם המזחלת שלג במורד ההר.

השנה יצאנו לטיול לנחל ערוגות ליד ים המלח. היה זה מסלול בתוך נחל ,אני הלכתי עם אחי ומאוד נהנינו מהנחל ומהמפלים שהיו במקום, לאחר מכן הלכנו לרחוץ בים המלח. תמיד שהייתי קטן שרף לי מאוד כל הגוף מהמלח הרב אך לפני כמה חודשים לא שרף לי עוד, זאת הייתה חוויה מיוחדת  בשבילי.

הייתי הרבה בחוץ לארץ עם המשפחה: היינו  בהולנד ,איטליה ,יוון, טורקיה ארה”ב צרפת תאילנד ויאטנאם  אפריקה  ובולגריה אני מאוד אוהב את הוריי: עם אבא אני בדרך כלל  משחק משחקי ספורט ועם אימא אני אוהב לדבר ולעשות  שיעורים

אני אוהב לצחוק ולבלות עם האחים שלי .אנחנו מאוד אוהבים ללכת לנמל תל-אביב ,ולרכוב שם על אופניים ומצד שני אנחנו מאוד אוהבים ללכת לים ולבנות בחול ולרחוץ בים. לאחר כמה שנים של כיף אימצנו כלב מסוג “שיצו” קטן מתוק מאוד, לא פעיל במיוחד אך חם ואוהב עד היום הוגו אצלנו בבית והוא יהיה בן 12 בקרוב. השנה אימצנו חתול רחוב שנקרא תולי יש לו אופי של נמר אך לב אוהב בין תולי להוגו הייתה תקופה קצרה בה היה לנו את מולי ארנבת קטנה מכפר קסאם לצערנו היא הייתה צעירה מדי והייתה צריכה עוד לינוק ובשל נסיבות אלה היא מתה תוך שבועיים .אך גם אותה אהבנו למרות שהסריחה את חדרי. שאוכלים הוגו ותולי באים מתחת לשולחן (תולי לפעמים על השולחן) ומתחננים לאוכל , זה קצת מעצבן אבל אפשר להבין אותם. בין כל השנים היו לנו הרבה דגים אך תמיד מתו באופן מפתיע מאוד. בימי ההולדת אנחנו מעירים מקודם את בעל היום הולדת,  שרים לו, מביאים לא מתנות ונותנים לו עוגת יום הולדת. במשפחה המורחבת מצד אבא אנחנו 13 נכדים משום שלאבי יש 4  אחים ,אז בכל חג משמעותי או יום הולדת של נכד אנחנו מקיימים ארוחות גדולות של כל משפחה המורחבת, מקריאים ברכות ומשחקים עם כולם. בליל הסדר אנחנו הולכים בדרך כלל לסבא וסבתא שלי מצד אמא: ליאורה ויוסי בתל-אביב ,שם גם נוכח אח של סבתא שלי אילן  ולפני כמה שנים סבתא רבתא שלי עדה שנפטרה בגיל 100.תמיד שאני והמשפחה שלי יושבים במסעדה אני ואחיי עושים בושות  וצוחקים, אני אוד אוהב את המשפחה שלי ויש לי קשר הדוק מאוד איתם.

אירועים היסטוריים במהלך חיי

האירוע הראשון החשוב שהיה לי הוא היה הלידה שלי בבית החולים תל-השומר לאמא איילת ולאבא הדי. כאשר הגעתי לגיל 8 ימים  כל המשפחה נאספה בביתו של דר גונן מוהל מומלץ ואמי מספרת שלא בכיתי בכלל. והדבר היה לה תיקון גדול מהברית של אחי הגדול יותם. מגיל שנתיים חגגו לי בכל שנה יומי הולדת. בדרך כלל גם עשו לי מסיבה עם הכיתה וגם עם המשפחה המורחבת.

עם הכיתה בדרך עשו לי כל מיני פעילויות:

פעם אחת עם חיות, פעם אחת עם ג’אגלינג, פעם אחת בבאולינג ופעם אחת מסיבת ריקודים לשכבה. בשנה האחרונות עשו לי החברים מסיבות הפתעה. נורא התרגשתי מזה והיה לי כיף.

בכיתה א עליתי עם חבר אחד מהגן בשם עמית ואף צילמו אותנו ביום זה לכתבה בעיתון על ילדים שעולים לכיתה א.

הייתה לי מורה שמאד אהבתי בשם יהודית.

לאט לאט

 בזכות  הכדורסל והכישורים החברתיים שלי רכשתי המון חברים טובים איתם אני בקשר עד היום.

עוד אירוע מרגש מאוד היה לא מזמן בסיום כיתה והרגשתי בוגר מאוד ועצמאי מאוד כי אני עובר לחטיבת הביניים כבר, בטקס הסיום לקחתי חלק לא קטן: גם שיחקתי ,גם רקדתי ,וגם שרתי זה היה כיף גדול אך עצוב היה להיפרד מכל הזיכרונות שהיו לי מבית הספר היסודי וכל החברים לכיתה שלי. הרגשתי שכל השכבה הייתה מגובשת מתמיד ומאוד התרגשתי להגיע לשלב הזה בחיים שמסיימים חלק חשוב בחיים.

אירוע חשוב נוסף שהיה לי הוא התחלת החטיבה, הרגשתי שאני חלק מהגדולים יותר וכבר לא כל-כך קטן, הבנתי שאני צריך להשקיע יותר בלימודים משום שבשלב כזה זה כבר משפיע על העתיד שלי, מאוד ציפיתי לגלות מי יהיו חבריי לכיתה ולבסוף הייתי מאוד מרוצה מכך שיצאתי בכיתה עם הרבה חברים שלי מכתה ו’, קצת חששתי מהמסגרת הזאת “חטיבה” אך כעת אני מבין כשמתרגלים כבר לא קשה. עוד דבר שהיה לי מאוד כיף החיים שלי הוא היה הטיול בר-מצווה שלי לויאטנאם ,הוא ערך שבועיים שלמים ואני ומשפחתי טיילנו בכל המדינה עם מדריך צמוד ,קניתי המון בגדים ודברים, אכלתי בהמון מסעדות, שיפרתי את האנגלית שלי ואני ומשפחתי התגבשנו מאוד .למרות שהטיסה הייתה מייגעת היא הייתה שווה את זה. כמובן שהחזרה לארץ הייתה לא פחות כיפית כי עשו לי קבלת פנים מיוחדת וכולם קפצו עליי וחיבקו אותי. הייתי צריך להשלים חומר שנלמד בבית הספר במשך 7  ימים, זה היה קשה מאוד אך עמדתי בזה וכך גם הפגנתי אחריות ובגרות.