עבודת שורשים

פרק א

על עצמי

1. נולדתי בכ”ה תשס”ז 9.8.2007 בעשר בבוקר ביום שבת בבית החולים בלינסון שבפתח תקווה. הורי בחרו בשמי משתי סיבות הסיבה הראשונה שהם מאוד אהבו את השם וסיבה שניה שאבה ואמא מאוד אהבו את הים.

הכינויים לשמי הם: גלגל, גלולצה, גלוצי, בוז’י, גלוץ, גלגלץ, גלגולה, גלגולית.

סיפור לידתי מתחיל בהופעה של יובל המבולבל, בפארק השחר. אמא התחילה להרגיש כאבים בבטן וסבתא פרחיה (אמא של אבא) הבינה מה קורה והגיעה מיד, הכריחה את אמא ואבא ללכת לבית חולים. מיד כשהגיעו לבית חולים האחות בישרה שזה הולך להיות קל ופשוט, ואכן שלחו אותה לישון וכשקמה תוך שעתיים הייתי בחוץ.

חושבים עלי ש….

2. הוריי חושבים על שאני מצחיקה מאוד, רגישה, מחקה מצויין, אסטרונאוטית בחן, דרמתית מאוד ושחקנית בדם.

בני משפחתי חושבים עליי שיש לי חוש הומור, רוקדת יפה, צחוק מתגלגל, שרה יפה, שחקנית דרמתית, סקרנית, אכפתית וחכמה.

חברותיי חושבות עליי שאני חכמה, נחמדה, מצחיקה, חברותית, מקשיבה, תומכת, עוזרת, אכפתית, בעלת ביטחון עצמי, כיפית, חמודה, ושכיף להיות איתי.

אני חושבת על עצמי שאני מצחיקה, בעלת ביטחון עצמי ושאני לא מפחדת ממה שאנשים חושבים עליי.

שנות חיי(מתינוקות ועד היום)

3. אני לא זוכרת את היום הראשון בגן אבל ממה שהוריי מספרים לי שהסתגלתי מאוד מהר והחברים והצוות גרמו לי להרגיש רצויה מאוד מהר. אמא ואבא מספרים שנולדתי ילדה שלישית חייכנית ונוחה לדבר התחלתי מאוד מהר אבל ללכת קצת פחות, בילדותי המצאתי מילים רבות כמו מלמלה=שמלה, צלחלח=צלחת בגן הייתי חברותית ביותר וכל יום אחרי הגן הייתי ממשיכה עם חברות או לחוג ריקוד או לחוג התעמלות אומנותית ועוד חוגים אחרים.

משפחתי ואני

4. אנחנו נפגשים עם משפחתי המורחבת לסירוגין עם המשפחה של אבי נפגשים אחת לשבוע ביום שישי לקידוש וארוחת ערב מפנקת אותה מכינה סבתי. אחת לשבועיים אנו נפגשים עם המשפחה של אמי לארוחת צהריים. בארוחות החג יש לנו תפריט דיי קבוע שאף אחד לא מוכן להחליף שכולל: גפילטע פיש, מרק עוף, עוף בפירות יבשים, ומבחר סוגים של מוסים לקינוח. בחגים אנו נוהגים לצאת לטיולים בארץ או בחו”ל עם המשפחה והחברים.

אנו מתבגרים

6. משמעות הבת מצווה בעיני היא מסמלת את המעבר מילדה לנערה בתקופה זו התחלתי לקבל על עצמי מטלות בבית את הבת מצווה שלי חגגתי במסעדה מוקפת במשפחה וחברות קרובות. כתבתי לבד קטע סטנד אפ על חיי העמוסים נוסף על כך טסתי עם אחותי נועה ואימי מיכל ללונדון להופעה ל אריאנה גרנדה. מאז ומתמיד אני אוהבת דרמה וחולמת להיות בהוליווד ולהצליח שם.

פרק ב

משפחה גרעינית

אבא
שמו של אבי הוא יריב והוא בא מהשם ראובן שהוא אח של סבתו של אבי
שנספה בשואה. אימי קוראת לו יריבי ואנחנו הילדים,אבא,ובעבודה קוראים לו
לפעמים ב.ז.
שם המשפחה של אבי הוא בר זאב,זהו שם מעוברת שאותו עיברת סבי
מוולפסון.
וולפסון
זאב בן מכאן בן זאב,וילד בר המצווה הוא ילד בן המצווה ומכאן בר זאב.
אבי נולד ב- 28/11/1972, הוא נולד בבית החולים רמבם בחיפה. אבי למד
בממלכתי ב ברעננה (יסודי) ששם גם סבתי למדה. בתיכון למד בכיתה ריאלית,
ובאוניברסיטה למד תואר ראשון הנדסת חשמל באוניברסיטת באר שבע ותואר
שני בהנדסת חשמל בטכניון. כל מה שלמד היה עקב חביבות המדעים
המדויקים ויישומם בחיים. כיום אבי עובד בחיל האוויר ועושה ניסויים מדויקים.
אבי בצבא עד היום אך,הוא התגייס לשרות העתודה האקדמית וכשסיים את
הלימודים הוא התחייל והגיע לחיל האוויר. החוויה הכי גדולה של אבי בשירות
הצבאי היה כשנסע עם אימי לשלוש שני בארה;ב כחלק ממשלחת למסוק
החדש: האפצי לונגבו.
בבית הוריו של אבי דיברו עברית אבל כשההורים רצו שהילדים לא יבינו
ההורים דיברו יידיש.
לאבי שתי אחיות קטנות שרית בת 42 ונירית בת 34.
כשאבי היה קטן גר ברחוב אליעזר יפה ברעננה הצעירה, הוא גר מול בית
הספר היסודי וסבא וסבתא שלו גרו מהצד השני של בית הספר, אז יכול היה

לבוא אליהם לעיתים קרובות.כשהיה בערך בגילי עבר דירה לצד השני של
רעננה ומכיוון שלא רצה להחליף בית ספר הלך את כל רעננה בשביל להגיע
לבית הספר.עם חברים היה יוצא בהתחלה לפיצה או גלידה וכשהיה יותר גדול
היה יוצא עם חבריו לרעננה מרכז. כשהיה בן חמש היה במשלחת של אביו
מחיל האוויר להוקאיי ולאחר שנה הם חזרו. כשהיה בגילי היה נוסע
לאוניברסיטת תל אביב לנוער שוחר מדע, בתיכון היה בצופים ונסע בכיתה יא9
עם הצופים למשלחת בפולין.

משמעות בר מצווה לאבי הוא תהליך של מעבר מילדות לנערות. אבי חגג את
האירוע בעליה לתורה בבית הכנסת ולאחר מכן באולם  ששם הייתה
ארוחה גדולה וברכות. באירוע אבי התרגש נורא.
סבו של אבי היה הולך כל יום לבית הכנסת, וסבי הולך רק בחגים, ואבי הולך
רק ביום כיפור זהו מנהג שנשכח ומלוטש עד היום. אבל אבי שומר את ההליכה
לבית הכנסת ביום כיפור כי זה יום מיוחד שלדעתו מייצג את היהדות. הכינוסים
המשפחתיים אצלו הם פעם בשבועיים ארוחת שישי וארוחות מיוחדות בחגים.
יש מאכלים מיוחדים של סבתא חוה של אבי שהם שטרודל לראש השנה ופורים
ובייגל גבינות בשבועות, ועוגת פרג של סבתי וגפילטפיש.

אמא
השם של אימי הוא מיכל והוא ניתן לה כי סבי וסבתי אהבו את השם. חברים
קוראים לה מיכל והכי חשוב אנחנו, ילדיה קוראים לה אמא.
השם שלה מהבית הוא הרטוגזון שפירושו בגרמנית בן דוכס.
אימי נולדה ב- 27/61/1971 ד תמוז התשלא בישראל בפתח תקווה בבית
חולים השרון.
אימי למדה בתיכון במגמה ביולוגית בשל אהבת הרבה לטבע,בתיכון אחד העם
בפתח תקווה. אחרי הצבא אימי למדה ביטוח וסוכנות נסיעות אחד בשביל
פרקטיקה ואחד בשביל הנפש. כיום אימי עובדת ונהנת בחברת ביטוח ישיר.
אימי שירתה בחיל המודיעין ביחידת המחקר בשל הידע שלה באנגלית. בזמן
שירותה הצבאי הייתה מלחמת המפרץ הראשונה ואז נאלצה להישאר בצבא
!!עם מסיכות, ואוכל צבאי נורא
בבית אימי דיברו עברית,אך אבא שלה ידע גרמנית שוטף.
לאימי אח ואחות והיא ילדת הסנדוויץ. שמותיהם של האחים הם: יעל אחותה
הגדולה היום בת………….. ואחיה הקטן עדו והוא בן 40.
אימי גדלה בפתח תקווה בבניין בן שבע קומות עם בריכת שחיה צמודה ששם
בילתה את רוב זמנה,בנוסף הייתה מכורה לצופים, וכשלא הייתה בבריכה
הייתה בצופים. בשבתות יצאה עם משפחתה לטיולים בארץ בלי חגורות
בטיחות (האוטו הפך למגרש משחקים לזמן הנסיעה). וכך צברה חוויות רבות
עם משפחתה בארץ ישראל הקטנה. ובגיל חמש נסעה עם משפחתה לארהב
it’s my turn!!:והמשפט הראשון שלמדה הוא
מהאנגלית שלמדה נהנתה בצבא, ובקשירת קשרים עם חברים מהעולם. אימי
קיבלה חינוך חילוני מעט קפדני,וכשאביה הביט בה ידעה שעליה ללכת לחדר….
משמעות המושג בת המצווה לאימי היוותה מעבר בין ילדות לבגרות השלב
שהתחילה לקבל מטלות בבית. את בת המצווה של אימי היא חגגה באמפי תיאטרון של בית הספר היסודי שלה (שהיה דומה מאוד בצורתו לאודיטוריום
בחטיבת השחר). את בת המצווה היא חגגה עם עוד שתי חברות כשאת כולם
בידר קוסם. אימי הרגישה כיף גדול וברת מזל בחגיגת בת המצווה.
עם המשפחה אימי שיחקה ונהנתה במשחקי רמי מונופול אבל בעיקר
.שיחקה עם חברים
מכיוון שאימי גדלה בבית חילוני צוינו כל החגים תוך ציון גסטרונומי, חידונים ושירה. טעם הגפילטעפיש של סבתא של אימי עדיין נמצא על לשונה מן החגים

מפגש ההורים
הורי הכירו בבליידייט בעזרת דודה של אבי אשר אחותה היא חברה של סבתי
שתיהן ישבו על כוס קפה וחשבו מי יתאים כבן זוג לאבי ואימי. ואז חשבו על
השילוב של שניהם.
אבי קיבל את הטלפון של אימי,אך היא סרבה כיוון שהיה צעיר ממנה בשנה
וחצי. לאחר ארבע שנים הוא קיבל שוב את הטלפון שלה והזמין אותה לצאת
ורצה הפעם הוא להבריז לה אך הסקרנות עלתה על הנקמה. הדייט שהתחיל
כדייט לא כל כך מוצלח (אבי סיפר סיפורי מהנדסים) המשיך לדייט מוצלח. לאחר שגילו כמה תחומי עניין משותפים יש להם והדייט ארך כשבע שעות
.למחרת התקשר אבי לאימי הם ראו יחד בוורלי הילס ומאז הם לא נפרדים

פרק ג

המשפחה המורחבת

אמא של אמא-סבתא לאה

שמה של סבתי הוא לאה על שם סבתה אבל היא לא אוהבת את השם ורוצה

שיקראו לה לייקה. חברות שלה קוראות לה לייקה. שם המשפחה המקורי של סבתי הוא בן עזר.

סבתי נולדה בפתח תקווה ב- 9/11/43 ובתאריך זה היו כמה אירועים היסטוריים למשל, ליל הבדולח ואירוע נוסף הוא נפילת חומות ברלין ואיחוד גרמניה.

סבתי למדה מתמטיקה באוניברסיטה בירושלים והייתה במשך 35 שנה מורה למתמטיקה.

בצבא סבתי שימשה כפקידה בהגא.

בבית של סבתי דיברו עברית אפילו כשההורים לא רצו שהילדים יבינו.

לסבתי שתי אחיות קטנות ואח ושמותיהם יונה, אושרה ועוזי.

סבתי גדלה בשכונת בלינסון ליד כפר סירקין בבית עם חצר ומשק עזר. היו בחצר לול ועצי פרי מכל הסוגים. אביה של סבתי היה גנן חובב שעשה הרכבות של עצים. היה כרם ובמשך כל השנה היו פירות בחצר. היה להם בחצר שובך מאוד גדול והיו בו מאות יונים וכל יום חמישי אביה היה מוריד גוזלים, היה שוחט אותם ואימה הייתה ממלאת אותם באורז וצנוברים ובשישי בערב כל אחד קיבל גוזל ממולא באורז ובצנוברים.

סבתי הייתה בנוער העובד מכיתה ועד סוף יב. בילדותה לא היו הרבה מכשירי חשמל והחיים היו פשוטים, חיי צנע, ובזמנה הפנוי הייתה הולכת עם חברותה לשדות ומכיוון שלא היה חוק נגד קטיפת פרחי בר היו חוזרות עם זרי ענק שלכלניות, רקפות ונרקיסים. אחרי נישואיה עם סבי נסעו לארהב ללימודים ושם סבתי לימדה עברית, תנך והיסטוריה. במשך השנה וחצי ששהו שם הם טיילו

הרבה וצברו חוויות חדשות. לאחר שש שנים נסעו פעם נוספת והפעם גם אמי ודודתי נסעו ועשו טיול קרוס קנטרי (cross country).

כשסבתי הייתה ילדה היה מצב כלכלי קשה בארץ, ובקיץ הם הלכו רק יחפים לכל מקום והיו צריכים לשים לב לא ללכת על האספלט החם כדי לא להיכוות.

לא היו נעלי התעמלות ובחורף הם נעלו נעליים שלמות שנהגו לחתוך את הקצה כשהרגל גדלה.

משמעות בת המצווה בעיני סבתי הוא אירוע טיפה מיוחד אבל די רגילכי היא גדלה בשכונה חילונית וזו הייתה סתם עוד מסיבה. במסיבה הם רקדו ושיחקו משחקי חברה וכמובן איך אפשר שלא, הם אכלו. אמה הכינה כריכים והיה גם בייגלה ואורנגדה. באירוע היא שמחה כי היא קיבלה הרבה מתנות וכתבו לה דברים מצחיקים באלבום זכרונות.

אבא של אמא-סבא יורם

שמו של סבי הוא יורם והוא ניתן לו כי הוריו רצו שם יותר חילוני אבל לא שמו לב שיורם פירושו אלוהים רם (משמעות שם המשפחה מופיעה בפרק ב’ תת פרק:אמא).

סבי נולד ב- 1/1/1938 בבני ברק.

בתקופתו היה בי”ס יסודי 8 שנים ותיכון 4 שנים. סבי לא אהב כל כך את הלימודים העיוניים והלך לבי”ס מקצועי שבו למדו גם מקצוע וגם חומר עיוני.

אחרי הצבא התגבר רצונו ללמוד, הוא עשה בגרויות הוא עשה תואר B.A באוניברסיטה העברית בירושלים ואת התואר השני M.A הוא עשה בבוסטון בארה”ב, בשני תארים אלה למד על חינוך מיוחד ובוסף על כך הוא מומחה לטיפול משפחתי. הוא גם עשה דוקטורט אך לא השלים אותו. לבסוף סבי עבד וניהל במשך 45 שנים בניהול מוסד לילדים בעלי הפרעות נפשיות “נווה צאלים”. המוסד הוא מקום ייחודי שבאים לראותו מכל העולם, ועובד בשיטה יונגיאנית, המבוססת על חוויות ותוכניות אישיות לכל ילד.

בגיל 18 הוא התגייס לצבא. הוא היה בקורס מכי”ם בנח”ל וכשהתחיל מבצע קדש צירפו את חניכי הקורס לצנחנים והוא לחם במעבר המתלה. הקרבות היו קשים, היו הרבה פצועים והרוגים. בשעות אחה”צ של אותו יום הוא התנדב להצטרף לכיתת סיור ואחרי מספר דקות הם הותקפו באש קשה ע”י המצרים, הם היו שבעה חיילים, ארבעה נהרגו וסבי היה בין הפצועים. הם היו גלויים בשטח וכל הזמן המשיכו המצרים לירות בהם. אחרי רדת החשכה התחילו .לפנות אותם, סבי נורה בשתי ידיו

הם הלכו בלילה במסע של כמעט שעתיים, סבי הלך ברגל וכל יד שלו נישא על ידי החיל מהפלוגה. הם הלכו בשיירה בשביל על ההר כאשר בשיירה שלהם היו הפצועים והרוגים שנשאו על גב החיילים (לא היו להם אלונקות). כשהם ירדו לתוך מעבר המתלה הם נסעו ברכבים לשדה תעופה שהוקם במיוחד לפינוי פצועים ולקחו אותם בטיסה לישראל.

הורי סבי באו מגרמניה ובבית דיברו גרמנית ומכאן יודע סבי לדבר גרמנית באופן שוטף. הוא כמובן יודע עברית, ואנגלית למד בבית ספר בארץ ובלימודיו בארה”ב.

לסבי אחות אחת בשם עליזה והיא נולדה בתאריך 30/7/1940.

כשסבי נולד בבני ברק זאת הייתה עיר יותר מעורבת מזמננו מבחינת חילוניים וחרדים.

הם גרו במסדרון עם ארבעה חדרים, הם גרו ב-2 חדרים וב-2 חדרים האחרים משפחות אחרות גרו.

חדר אחד לסבא וסבתא שלו. החדר שימש כחדר שינה בלילה וביום הוא היה סלון ובו אכלו וקיבלו אורחים. החדר השני שימש למגוריהם של הוריו, של אחותו ושלו.

לאחותו ולו היו מיטות מתקפלות כך שביום היה יותר מרחב. באותה קומה גרו עוד שתי משפחות ולכל הקומה היתה אמבטיה משותפת. לכל חדר היה מטבחון. הצפיפות הייתה לו כיפית כי כולם היו ביחד.

סבי מאוד אהב את הסלט תפוחי אדמה, את הצלי ואת פודינג הלימון של סבתו.

בבית הם דיברו גרמנית וכשסבי הלך לגן הילדים הוא התחיל ללמוד עברית.

בני ברק הייתה עיר שהיו בה הרבה מגרשים פנויים. את רוב זמנם הם בילו במשחקים ברחוב ובמגרשים הפנויים.

הם גרו בקצה העיר. על יד ביתם היו פרדסים ובשנים הראשונות לפני קום המדינה הייתה הובלת התפוזים נעשית ע”י גמלים שעברו על יד ביתם.

כשהיה בן 9 אביו עבד בסלילת כבישים בבני ברק לא רחוק מהבית. היו לאביו בעיות בבטן ואימו הכינה לו אוכל. סבי הביא לו את האוכל למקום העבודה.

סבו של סבי היה מספר לו הרבה מאוד מהמיתולוגיה היוונית והוריו היו גם מספרים לו סיפורים קצרים בעברית.

ב-1948 הוריו (הורי סבי) בנו בית בבני ברק. לבית היתה גינה גדולה שבה גידלו ירקות, תרנגולות וברווזים. בגינה היו עצי פרי רבים בחצר ובשבתות כל המשפחה היתה עובדת בגינה.

בגיל 10 הצטרף סבי לשומר הצעיר.מאחר ואחרי מלחמת השחרור הייתה הרבה תחמושת מפוזרת הם חפרו בור עמוק. מחוץ לבור הם עשו מדורה, הם זרקו למדורה את כדורי הרובה, הם קפצו מהר לבור ונהנו שהכדורים התפוצצו והקליעים עפו מעל ראשיהם.

כשסבי היה בן 14-15 הוריו קנו אופנוע עם סירה, הוא נסע להרבה טיולים עם הוריו, הוא היה נוסע לים בתל אביב עם אימו ואחותו והוא היה מאוד נהנה איתה.

תנועת הנוער הייתה חלק חשוב מחייו עד גיל 18.

הם היו יוצאים לטיולים ברחבי הארץ, הם היו ישנים בחוץ, ליד נחלים ובהרים.

עדיין לא היו שקי שינה בארץ והם ישנו בשמיכות תחת כיפת השמיים. בקיץ מגיל 14 הם היו יוצאים למחנה עבודה בקיבוצים לחודש ימים והם היו עובדים בענפי החקלאות השונים ובלילות הם היו חוגגים ומכייפים. הם היו עושים מדורה, קפה ותפו”א.

בר המצווה בשביל סבי הוא חג יהודי לנער צעיר וחשוב במיוחד גם לנער לא דתי. סבי גדל במשפחה חילונית אבל הרבי שלו לימד אותו עפ”י בקשת הוריו הרבה מהמסורת היהודית. סבי נולד בכ”ח בטבת ובבר המצווה שלו עלה לתורה וקרא את פרשת וארא. בזמן בר המצווה של סבי היה צנע בארץ (לא היה הרבה אוכל)והייתה חלוקת תלושים לאוכל לכל האוכלוסיה, לכן בר המצווה הייתה צנועה מאוד במסגרת חבריו ומשפחתו,באירוע נכחו 30 איש(לחברים מהשומר הצעיר הייתה מסיבה נפרדת). בבר המצווה שלסבי הוא נהנה מאוד מהעלייה לתורה והמסיבות.

תמונה של סבא שלי יורם, בגבס, לאחר פציעה בשתי הידיים בקרב המיתלה במבצע קדש:

איך הורי אמי נפגשו?

סבי וסבתי נפגשו במסיבה ואז סבי “סימן” אותה, לאחר זמן מה נפגשו בקורס ואחרי תקופה של חיזורים סבתי הסכימה לצאת איתו. באוקטובר 1964 התחתנו סבי וסבתי בת”א בבית השריון לאחר שנפגשו שניהם כסטודנטים באוניברסיטה בירושלים.החתונה נערכה בצניעות רבה. בחתונה הם ישבו על ספסלים, ואכלו על שולחנות ארוכים רבע עוף ושתו קינלי.

אמא של אבא- סבתא פרחיה

לסבתי קוראים פרחיה ועברתו לה את שמה מהשם בלומה כשנכנסה לבית ספר, בלומה הייתה סבתה של סבתי. שם המשפחה מהבית של סבתי הוא הרניק. בעיר צ’רנוביץ שברומניה היו הרבה  משפחות עם בשם המשפחה הרניק ומשפחות הרניק היו מבוססות מאוד.

סבתי נולדה בא’ בתשרי ערב ראש השנה 8.9.1947 בישראל במחנה המעבר בעתלית (היום בכניסה למחנה תחת העצים היה אוהל ארעי ושם יילדו את כל הנשים).

היא למדה בבית ספר יסודי ממלכתי ב’ ברעננה ששם גם אבי למד, סבתי למדה בתיכון מקצועי ויצו צרפת בת”א במגמת אופנת בגדי ילדים אחד היצירות זכו בפרס בצרפת. אחרי התיכון היא מיד התגייסה לצה”ל. במשך שירות של עשר שנים היא התחתנה וילדה שני ילדים, אבא שלי ודודה שלי שרית. אחרי עשר שנות שירות השתחררה ויצאה לקורס קוסמטיקה בסיום הקורס יצאו (סבי והיא) לשליחות בארה”ב למשך שנה וכשחזרו התחילה להקים עסק פרטי- מכון יופי ועבדה בו 30 שנה וכיום היא עוזרת לי ולמשפחתי בדברים קוסמטיים (ולא רק) ואוהבת אותנו מאוד!!!

סבתי הייתה בשירות סדיר שנה ושמונה חודשים בחיל הקשר ואז בצבא קבע עשר שנים בחיל האוויר במודיעין שלהם ופינחה נ.צ.ים. שבועיים אחרי שהשתחררה משירות סדיר פרצה מלחמת ששת הימים ועקב כך נשארה בצבא עוד 10 שנים.

בבית ההורים של סבתי היא דיברו בעברית וביידיש. הוריה פנו אליה ביידיש והיא ענתה בעברית.

לסבתי אח אחד קטן בשם דוד והוא נולד בתאריך בי”ד בניסן ערב פסח.

הוריה של סבתי הגיעו בקהילה מאוד גדולה לישראל ואחרי שהיו במחנה מעבר בעתלית העבירו את חלקם לביתן אהרון ואז אחרי כמה חודשים עברו לרעננה שאז הייתה רק פרדסים ושדות ובלי כבישים. התחבורה שהייתה ברעננה הייתה על חמורים.

רעננה הייתה כולה פרדסים ושדות והיה כביש ראשי אחד, אז בשבתות אביה של סבתי לקח אותה ואת אחיה לפרדס לקטוף תפוזים,לימונים ופירות הדר. בנוסף על כך לסבתי הייתה חצר והם גידלו בה ירקות,פירות וכשהיה צריך לקטוף ולקחת את מה שגידלו (בעיקר תפוח אדמה ובוטנים) כל המשפחה התגייסה לקטיף.

בקיץ שלוש פעמים בשבוע באה משאית לקחת את כולם לים, אמה של סבתי הייתה מכינה כריכים ופירות ולדעת סבתי זאת הייתה חוויה כיפית ומהנה שכולם נהנו ממנה.

ביום שישי משפחתה של סבתי הייתה הולכת לבית כנסת, סבתי שלא אהבה את הרעיון השעירה את נעליה במרפסת התלבשה ויצאה עם חברים למסיבות בית ששם היו רוקדים ושומעים מוזיקה מטקליטים.

סבתי הייתה בתנועת נוער- הנוער העובד, בנוער העובד סבתי אהבה ללכת למסעות וטיולים.

משמעות בת המצווה בעיני סבתי הוא לקבל את האחריות והבגרות. סבתי חגגה את האירוע בארוחה עם המשפחה, לסבתי לא הייתה תחושה מיוחדת בבת המצווה שלה כי לא היה מעבר מיוחד בבית הספר אז לא הרגישה שעשתה צעד לבגרות.

אבא של אבא- סבא אריה

שמו של סבי הוא אריה והוא החליף אותו מהשם ארלונד שבלועזית זה ארצך (הארץ שלך). סבי הגיע לשם זה כי שמו בתורה היא אהרון יהודה בן חיים הוא מיזג בין שני השמות וקיבל אריה. שם המשפחה המקורי של סבי הוא וולפסון (הסבר איך הפך וולפסון לבר זאב בפרק ב’ תת פרק אבא).

סבי נולד בכפר  קטן ברומניה ששמו ביבולארי שאינו רחוק מהעיר הגדולה יאשי. סבי עלה לארץ מרומניה ב 25.5.1959 באוניה בשם ארצה.

בחורף הגנים ברומניה סגורים בשל החורף הקשה לאחר ובכפר הקטן אבו של סבי הכיר את מנהל בית הספר הרשה לסבי להצטרף לכיתה א’ בצורה זמנית לחורף. כשהאביב הגיע סבי היה בין המצטיינים בכיתה א’ וכבר לא היה מקום לחזור לגן בהיותו קורא וכותב ששותף, למרות פעל הגילאים של שנתיים בין סבי לילדי הכיתה. ב-1955 משפחתו של סבי עברה ליאשי ושם למד באחד התיכונים המפורסמים וגם שם הצטיין וקיבל פרס הצטיינות ומלגה שעזרה מאוד לכלכלת הבית (בערך שליש מההכנסות של אבו). ב- 1959 עלה לארץ והלך ללמוד בכפר הנוער בן שמן שם סיים את לימודיו עם תעודת בגרות חקלאית. מיד אחרי זה בשל נטיותיו הטכניות עבר ללמוד בבית בספר הטכני של חיל האוויר במגמת אלקטרוניקה והוסמך כטכנאי מכ”ם קרקע ובסיום הקורס התגייס לחיל האוויר. בגמר השירות סבי רצה ללמוד בטכניון וכדי להתגבר על פערי ידע הנדרשים לבחינת הכניסה התחרותית (מקום אחד לפחות לעשרה מועמדים) סבי פנה לקורס הכנה המאורגן על ידי הטכניון, בשל תעודת הבגרות החקלאית נדרש לעמוד בקורס הכנה מאוד ארוך (של שנה ולא ארבע חודשים לבוגרי מגמה ריאלית) לסבי לא היה זמן לקורס של שנה ולכן למד והשלים פערים בכוחות עצמו, בסוף השתתף לבחינה והתקבל לפקולטה לחשמל. בגלל שהיה לו תעודת בגרות חקלאית אז הטכניון לא אפשר לו רישום לפקולטה לחשמל אז אבו ערער על ההחלטה וזכה לברכת הדקאן להתחרות כמו כל אחד אחר לפקולטה לחשמל בהיותו טכנאי אלקטרוניקה בחיל האוויר.

סבי התחיל כטכנאי מכ”ם בחיל האוויר בחפץ חיים (יחידת בקרה של חיל האוויר) במהלך השירות הסדיר נשלח להשתלמות בצרפת על מערכת ל”א (לוחמה אלקטרונית). המערכת הזו הופעלה במלחמת ששת הימים כשסבי היה ברמת דוד, לאחר המלחמה בגלל שחשבו שתהיה עוד מלחמה סבי היה צריך להישאר עוד חודש לישון ליד המערכות. כשסבי עמד להשתחרר מהצבא מכיוון שכבר קיבל אישור שהוא בטכניון חיל האוויר הסכים לממן לו את לימודיו בשל כישוריו ובגלל זה נשאר לשירות ארוך. בסיום הטכניון סבי חזר לשרת ברמת דוד שם נולד אבי. בגמר השירות ברמת דוד סבי עבר לקריה.בשירותו במטה חיל האוויר סבי קיבל פרס מפקד חי האוויר על רעיון ותרומתו לפיתוח מערכת גילוי מטוסים. סבי נשלח ב- 1977 לארצות הברית להשתלם ולקלוט בחיל האוויר את מטוס ההוקאיי שהו מכ”ם מעופף. לאחר מכן סבי שירת במנהלת פרויקט הלביא ולאחר מכן שירת כסגן אלוף בפיתוח הלווין הראשון שמדינת ישראל שיגרה ב- 1988 עם סיום שירותו הצבאי.

בבית הוריו של סבי דיברו רומנית וכדי שהילדים לא יבינו דיברו יידיש. וכשהגיעו לארץ דיברו עברית.

בכפר ברומניה היחסים בין משפחת סבי לשכניו היה סביר למרות שנאת היהודים והזוועות שהם גרמו בתקופת המלחמה.

סבי עלה לארץ כילד עם אביו ואחיו (אמו נפטרה ב-1957) והם רצו לעלות כדי להגשים את החלום הציוני. סבי הגיע לישראל במסלול הבא: מיאשי בנסיעת רכבת לבוקרשט ובהמשך דרך בודפסט לוינה, מוינה לנאפולי ומשם באוניה ארצה לארץ ישראל והכול בדרך לגאלית.

משפחתו של סבי התיישבה בקריית גת אך סבי למד בבן שמן.

כשסבי למד בבן שמן רעה צאן ובאחת הפעמים נרדם תחת עץ רענן והעדר ברח לו וכשאחד המורים שרכב על וספה ראה את הצאן העיר את סבי ואז סבי רדף אחרי הצאן.

משמעות המושג בר מצווה בעיני סבי הוא תחילת בגרות וקבלת אחריות, מצוות ומעשים טובים, מעבר מילד לבוגר. לצערו של סבי אימו נפטרה מספר חודשים לפני מועד בר המצווה שלו אירוע שאימו על כך חיכתה ולא זכתה אז רק היו המשפחה בבית כנסת בלי חגיגות מיוחדות.

הדודים-

גם לאבי וגם לאמי יש עוד שני אחים.

אבי הילד הבכור, שנתיים אחריו נולדה שרית ב-17.10.1974 שרית היום נשואה עם שלושה ילדים.שרית עובדת במשרד הבריאות כמפקחת ארצית על מרפאים בעיסוק.

 11 שנה אחריה הגיעה נירית ב-29.6.1985, נירית היום נשואה עם שני ילדים ועובדת כמהנדסת בתעשייה אווירית.

אמי היא הילדה האמצעית, שלוש שנים לפניה נולדה יעל ב-26.9.1968, יעל נשואה עם שני ילדים ועובדת בשרד המשפטי כמנהלת מחוז תל אביב.

שבע שנים אחרי אמי נולד ע דו ב-18.6.1978, עדו דוקטור לפילוסופיה שהוציא כבר שני ספרים ומסתובב בכל העולם להפיץ את משנתו.

גלגולו של חפץ

החפץ שעליו אני עומד לספר הוא הגדה של פסח משנת 1842 5602 עפ”י הלוח העברי.

ההגדה נקנתה על ידי:

 שלמון מרכוס פרידלנדר 1821-1901(שבע דורות לפני)העביר לבנו מקס מרכוס 1854-1934,

העביר לסופי מרכוס 1887-1964 ולדוקטור מכס שטרן 1874-1947,

העביר לחנה שטרן 1910-1992 ולאורי הרטוגזון 1910-1992,

העביר ליורם הרטוגזון יליד 1938 וללאה לבית בן עזר ילידת 1943 (סבי וסבתי).

סיכום ורפלקציה

ניגשתי להכנת העבודה בהתרגשות רבה,לאחר ששמעתי שאחי ואחותי זכו לזמן איכות עם סבא וסבתא. אין כמו ביקור אצל סבא וסבתא עם כל הפינוקים.

למדתי המון מסביי וסבתותי שעד היום היתי עסוקה בלספר להם איך עבר יומי בגן ובבית הספר. פעם ראשונה ששמעתי בתור נערה מתבגרת על הולדתם ילדותם סיפור עלייתם ושיגרת יומם. היה קשה לתאם עם סביי וסבתותי אשר עסוקים מאוד ביום יום ועכשיו אסור להפגש איתם בגלל וירוס הקורונה,לבסוף נאלצנו לעשות חלקים בעבודה בטלפון.תמיד חשוב שאנחנו הנוער נדע מאיין בנו ומה השורשים שלנו.”עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל”(יגאל אלון).כשהבנתי כמה הסטוריה של משפחתי,האירועים שעברו והמלחמות שעברו מאפשרים לי ולמשפחתי חיים של נוחיות יחסית

ביבליוגפיה

https://www.google.com/search?q=%D7%A2%D7%9D+%D7%90%D7%A9%D7%A8+%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95+%D7%99%D7%95%D7%93%D7%A2+%D7%90%D7%AA+%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%95&oq=%D7%A2%D7%9D+%D7%90%D7%A9%D7%A8+%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95+&aqs=chrome.1.69i57j0.29033j0j7&sourceid=chrome&ie=UTF-8גאוגרפיה-אדם וסביבה ומולדת   חברה ואזרחות