עבודת שורשים – נינה דרור

 על עצמי

קוראים לי נינה דרור  נולדתי ב 5.1.2007 בשעה 21:29 בבית החולים תל השומר . קוראים לי נינה מפני שההורים שלי קראו יחד מחזה בשם “השחף” שנכתב ע”י צ’כוב ובו לדמות הראשית קראו נינה, וחלומה היה להיות שחקנית. בנוסף לכך, הוריי גם אהבו את הזמרת נינה סימון ונהגו לשמוע אותה יחדיו בשנתם הראשונה ביחד. כמו כן הוריי רצו לבחור לי שם מיוחד ובינלאומי זאת משום שרוב המשפחה שלי גרה בחו”ל. אין לי כינויים אך כשהייתי קטנה אימי נהגה לקרוא לי “נינו”, ואבי נהג לקרוא לי ” נינג’ה” . התאריך העיברי שלי הוא ט”ז בטבת והתאריך הלועזי שלי הוא 5.1.2007. נולדתי במשקל 2.520 בגובה 42 ס”מ. הייתי אמורה להיוולד 21.1  של אותה השנה, אך מכיוון שלאימי הייתה רעלת הריון ונשקפה סכנה ממשית לחיי שתינו יצאתי מוקדם מן הצפוי. הורי חשבו שמשהו לא בסדר איתי משום שלא בכיתי בשבועיים הראשונים לחיי לכן הוריי לקחו אותי לרופא, שם הוא דקר אותי ברגל ובתגובה לכך בכיתי. כתוצאה מכך הם הבינו שפשוט איני בוכה מפני שאין לי סיבה לבכות. כאשר נולדתי נשלחתי למחלקת תינוקות קטנים שנולדתי מוקדם (שבוע 37). ברגע בו אימי ראתה אותי לראשונה היא הרגישה כאילו הכירה אותי לפני. נולדתי עם עיניים כחולות שהשתנו לאחר זמן וכיום יש לי עיניים חומות. החלטתי לשאול את  סביבתי מה דעתם עליי וכך הם  ענו- ההורים שלי אמרו שאני הבת הבכורה במשפחה, גם בגרעינית וגם במורחבת. אז אין ספק כשנולדתי הייתי במרכז צומת הלב מכל הכיוונים. ההורים שלי, גאים בי רוב הזמן, מידי פעם אומרים לי שעליי להתעצבן פחות, אבל כששאלתי אותם מה הם חושבים עליי, אמרו לי שאני ילדה מושלמת, אני יודעת שאני חשובה בבית וההורים שלי נוהגים להתייעץ איתי, גם בנוגע לדברים שקשורים לאחים הקטנים שלי, אני מאוד דומה לאמא שלי כשהייתה קטנה, אבל באופי.. אני אבא. את אמא אני משתפת בעיקר במחשבות שלי ובדברים שעוברים עליי, ועם אבא שלי יש לי הרבה במשותף, יותר ממה שאני מוכנה להודות, שנינו אוהבים מוסיקה, הופעות ובעיקר טיסות וחופשות משותפות. אחים שלי החליטו לקצר במילים ואמרו: אחותי הקטנה אמרה שהיא אוהבת אותי ולפעמים אני רבה איתה יותר מידי. אחי הקטן טען שאני מצחיקה ושנעים להיות בסביבתי ולפעמים קצת מתעצבנת עליו על דברים שלא עשה . גם החברות שלי רצו לכתוב עליי אז הנה התוצאה: נועה גולדמן- שאני ילדה מדהימה ומהממת ושכיף לדבר איתי. מאיה מארק- שאני ילדה מיחדת, מצחיקה, יודעת מה היא רוצה ו”חמודית”. עדי אמרה שאני ילדה בוגרת, איכותית, חכמה, יפה, אכפתית ,מצחיקה ומדהימה. תמיד נמצאת בשביל כולם ,תומכת ודואגת. אחות מדהימה לשני אחיה ולאחותה הגדולה (עדי). שתצליח בכל מה שתרצה ותגיע לאופקים ולגבולות רחוקים וגבוהים! אני חושבת על עצמי שיש לי תכונות טובות ותכונות רעות, לדוגמה אני לפעמים לא חושבת לפני חלק מהדברים שאני עושה,  אך גם אני יכולה להיות ספונטנית ומצחיקה, אבל אני יודעת שלאחר הרבה שנים אני שלמה עם עצמי ועם מי שאני.

אמרו לי להעלות זכרונות שלי  מהילדות אז אני זוכרת את עצמי בגן הראשון שלי בגיל 2 בו הכרתי חברי ילדות רבים שאני איתם עדיין בקשר ובינהם נמצאת ילדה שנחשבת חברתי הטובה ביותר כיום. בגיל 5 החברה הכי טובה שלי באותם זמנים עברה לגור באוסטרליה (היא חזרה לפני שנתיים ואנחנו עדיין שמרנו על קשר כל אותו הזמן) והכרתי לאחר מכן חברה נוספת שאיני בקשר איתה כיום. בגיל 6 עברתי מתל אביב להוד השרון כדי להיות קרובה יותר למשפחה וכדי שאתחיל את כיתה א’ כאן (בהוד השרון) ופיתחתי את חיבתי למשחק. בכיתה א+ב עברתי חרם שבו אף אחד לא דיבר איתי חוץ משתי בנות, לאחר כמה זמן החרם הופג וכיום אני במצב

הרבה יותר טוב ואיני זוכרת את ימי הראשון ביסודי. בכיתה ד’ הכרתי את נועה גולדמן שהיא החברתי הכי טובה גם היום והתחלתי בחוג רכיבה על סוסים ממנו פרשתי באותה השנה, בכיתה ו’ חגגתי בת מצווה עם כל בנות כיתתי הקודמת בנוסף לבת מצווה שחגגתי לבד, בקיץ האחרון עברתי לבית חדש הנמצא שני רחובות ליד הבית הקודם. כיום אני בכיתה ז’2 עם המחנכת שרית בלקני והכרתי עוד חברה בין הטובות ביותר ושמה הוא מאיה מארק ביום הראשון של כיתה ז’ הלכתי עם נועה גולדמן, אורי טולדנו וזיו אלפסי לבית הספר.

הנה קצת מידע עליי מפי הוריי “נינה בתינו הבכורה , נולדה בלילה חורפי במיוחד, לבית החולים הגענו בשל חשד לרעלת הריון, ולכן הרופאים נאלצו לבצע זירוז לידה בשבוע 37. לאחר 36 שעות מאתגרות יש לומר, נולדה לנו ילדה מושלמת. קטנטנה, יפייפיה ופשוט מושלמת. נינה יצאה מבית החולים עם צהבת קלה, אולם לאחר מספר ימים חזרה לצבע ולבריאות תקינה. היא ינקה כמו שצריך ומהרגע הראשון הייתה פשוט תינוקת מושלמת. היא כמעט ולא בכתה, ואנחנו בתור הורים טריים וחרדתיים חששנו שיש איתה משהו לא בסדר, היה לנו מוזר, איך ייתכן שהיא לא בוכה… ניגשנו אל רופא הילדים שלנו, והוא בחיוך רגוע, הסביר לנו שהילדה פשוט מרוצה… ההסבר היה נשמע פשטני מידי, לכן הוא נאלץ לדקור אותה באצבע הקטנה ברגל.. זה עזר, היא פצחה בבכי קורע לב, ואז לראשונה הבנו שכנראה אנחנו עושים משהו כמו שצריך. נינה קראה את ספר ההתפתחות, היא עשה הכל לפי הספר, התהפכה בגיל חצי שנה, הלכה בגיל 1.2 בדיוק, ובגיל שנה וחצי דיברה בצורה כמעט שוטפת. המילה הראשונה שלה הייתה ” בוצי” שזה בערך היה הכל…

הייתה מצביעה ואומרת בוצי בוצי בוצי

בשונה מהקלישאה, המילה הראשונה הייתה, מים.. והמילה השנייה הייתה אמא! לא אבא, אמא!!

נינה מאירת הפנים מגיל מאוד צעיר, אהבה להסתובב בעגלה ולנופף לכל אדם שראתה, חייכה וכבשה את כל כיכר המדינה, שם גרנו באותה העת. כמו נסיכת העיר, הייתה מטיילת ונופנפת לכל אדם שפגשה ברחוב. המשרד שלנו שכן רחוב ליד הבית, ובכל יום הייתה מגיעה יחד עם המטפלת לביקור אצל אבא ואמא.

כשהייתה ממש קטנה, היינו משחקים איתה משחק

היינו אומרים לה..

נינה המה.. ממת היא הייתה משלימה

נינה המתו…קה והיא הייתה משלימה

וכך עוד ועוד מילים..

בשלב מוקדם מאוד היא תיקשרה ודיברה במילים ברורות, בכלל הגידול שלה היה נעים וזורם, היא כמובן כבת בכורה, אהבה להירדם רק על הידיים ובילינו שעות בישיבה על כדור פיזו בניסיון להרדים אותה. עד היום נינה לא ממש אוהבת לישון, ובערך עד גיל 4 התעוררה כל בוקר בארבע בבוקר!!!!

נינה אהבה לאכול ה כ ל , אבל הכי אהבה לאכול אבטיח, את המרק של סבתא חווה וכמובן את הטינקי של הסלט, שזה הרוטב של הסלט שבו טובלים את הלחמניה.

זה מעניין לראות איך דברים שאהבה כפעוטה עד היום היא נהנית מהם, כמו הים שמאז ומעולם הייתה מחוברת אליו. תחביב נוסף שנשאר לה עד היום הוא קריאת

ספרים, תמיד קראנו עוד ועוד ספרים, ונינה הכירה את כולם. כל ערב, שכבנו יחד במיטה וקראנו עוד ועוד ספרים. גם המוסיקה, מאז ועד היום מהווה מקום גדול ומשמעותי בחייה.

נינה שנאה לנסוע באוטו, כל נסיעה לוותה בצרחות בכי קורעות לב. באחת הנסיעות כשהיינו בהולנד בדרך לבקר את סבא שלי, יצאנו מהאוטו כי הילדה לא הפסיקה לצרוח , השארנו אותה בפנים ועמדנו שנינו מיואשים מבוהלים ובעיקר מותשים מהצרחות.. ואז , אז הגיעה הברקה, עד אז נינה לא צפתה בטלוויזה בכלל, זה היה יחסית עד גיל מאוחר, אבל בעקבות הסיוט של הנסיעות איתה, קנינו DVD נייד הקרנו לה את לולי, ושטוזים.. ואזזז הפלא ופלא, הצווחנית מהאוטו , השתתקה.

חייבת להודות, שבתור ההורים שלה, אנחנו חשים גאווה גדולה על האדם המתהווה שהיא, מסתכלים עליה בהשתאות ובהמון המון שמחה. ואהבה אין סופית.  מרגישים ברי מזל”

אמא שלי.

הנה המנהגים המשפחתיים אצלנו, רק שאצלנו במשפחה המצב קצת מסובך מפני שרוב משפחתי חיה בהולנד ואנו לא זוכים להיפגש חוץ מפעם בשנה אך המשפחה שנמצאת בארץ נפגשת מידי שבוע לארוחות שישי בביתנו, המנהג במשפחתי זה לשבת בשישי בערב ולצפות יחד בתוכנית “בואו לאכול איתי” ולאכול שטויות עד שאחד מאיתנו נרדם על הספה, בימי שבת המשפחה שלנו בד”כ נשארת בבית ומזמינה חברים. חקרתי קצת על אירועים שהתרחשו במהלך חיי הרוב היה בעיקר שריפות שעליהן אבחר להרחיב. בניהן השריפה בכרמל בהתרחשה ב2010 והיא התרחשה בארץ בהר הכרמל בתאריכים 2-6 בדצמבר, ובנוסף התרחשו השריפות באמזונס שהיו מ1.1 עד ה20.8 בשנת 2019  ובזמן הזה התרחשו 72,843 שריפות לאותה שנה באמזונס בלבד. אם שואלים אותי משמעות הבת מצווה שלי היא חגיגה משמחת שמסמלת גדילה וסימן שכעת אפשר לסמוך עליי יותר ושיש יותר אחריות על גבי. אני חגגתי בת מצווה בביתי יום לפני שהרסו אותו והתחילו את הבניה עשינו מסיבת גרפיטי בה הזמנתי את כל החברים שלי ופשוט לקחנו צבע והרסנו את הקירות (ואת הבגדים) ורקדנו למוזיקה שדיג’יי השמיע. איני השתמשתי בפרשת השבוע שלי ואיני יודעת מה היא. תחביבי הם בעיקר לאכול ולישון אך גם משחק וקריאה, תוכניותיי לעתיד הן למצוא מישהו שאוהב אותי ואני אוהב חזרה להביא שלושה ילדים חמודים ולעבוד בתור מקצוע בעל תועלת, ולבסוף כשיגיע זמני אני רוצה לעשות משהו שישפיע על הסביבה שלי.