פרק ראשון – “אני ומשפחתי”

על עצמי:

1)א.נולדתי בתל-אביב. היה זה יום שישי בשעה 8 בבוקר.

ב.שמי הפרטי הוא אמיר מקור שמי הוא צמרת (העץ) והכוונה הייתה שיהיה גבוה בכל דבר. בנוסף הורי בחרו בשם זה מכיוון שכל בני משפחתי מתחילים עם האות א’ ואמיר בערבית הוא נסיך.

ג. אמירי,מירי.

ד. תאריך הלידה העיברי: א’ בסיוון תשס”ז.

תאריך הלידה הלועזי: 18.05.07.

ה. מקום לידה בית החולים תל- השומר שבתל- אביב.

בני משפחתי:

2) א. ההורים שלי חושבים עלי שאני ילד טוב, מתחשב, מבין, מקבל את האחר ורגיש.

 ב. אחיותי חושבות אלי שאני נבון, אח טוב ואהוב.

סבים- חושבים אלי שאינ ילד בוגר ומתחשב.

סבתא- חושבת אלי שאני רגיש ושכיף לדבר איתו.

דודים- חושבים אלי שאני שקט וחכם.

דודות- חושבות אלי שאני ילד מקסים וטוב להורי.

ג. חברי- חושבים אלי שאני חבר טוב, מצחיק, נחמד, עוזר, יש לי כלבה חמודה. (מתוך נקודות האור שלי).

ד.אני חושב על עצמי שאני חבר טוב.

שנות חיי (מינקות ועד היום)

3) א. אני זוכר בגן- שהיה די כיף.

בבית ספר היסודי- היה ארוך וכיף.

תחביבים- פסנתר, תופים, פורטנייט.

אוספים- דגלים, ממדינות שהייתי בהם.

לימודים- קצת קשה (בנוני).

עבודות אישיות- אמא שלי עזרה לי.

יום ראשון בבית ספר יסודי- היה אחר.

יום ראשון בחטיבה- היה ממש מוזר כי זה הכל אחר.

ב. מילים ראשונות- אבא, אמא, אור, אלה, לא רוצה.

התחלתי ללכת – בגיל שנה ושלושה חודשים.

הברקות ראשוניות- בגיל 3 בערך הייתי מסביר כל מיני סיפורים והייתי מדבר בחרוזים.

תחביבים- סרטים.

תוכניות טלוויזיה חביבות- סמי הכביא, בוב הבנאי ובלדביליד.

מאכלים משפחתיים- גונדי, שניצל, סלט.

פינות מיוחדות בבית- בחדר חדר כביסה, מאחורי המיטה.

משפחתי ואני

4)בילויים- לטוס לחו”ל.

תחביבים- לצפות בסרטים, פורטנייט.

בעלי חיים – ארנבת (ז”ל), כלבה.

מנהגים וחגים משפחתיים- אחת לשבועיים נפגשים כל המשפחה המורכבת ועושים קידוש.

מאכליים אופיניים- גונדי, אורז, סלט, חזה עוף, בשר.

פגישות משפחתיות- חגים, קידוש, ימי הולדת.

אירועים היסטוריים במהלך החיים

5)  צוק איתן- הייתי צריך ללכת הרבה למקלטים.

1. אנו מתבגרים–

6) א. להפוך מילד לאדם בוגר.

ב. אני לא חגגתי בר מצווה.

ג. חשבון, אנגלית, אני רוצה להיות הייטקיסט.

המשפחה הגריעינית:

1.א. אמיר זה צמרת העץ והוא קליט.

ב. הכינויים שלי הם אמירי, מירי, פשוש.

ג. אוהב-ציון והוא לא שונה.

ד+ה. שם משפחה הוא מסוג השמות המביעים את זיקתה של המשפחה למסורת היהודית. שם משפחה זה אומץ ע”י מספר משפחות יהודיות באיראן ב-1928, כאשר כל תושבי המדינה נדרשו לאמץ שם משפחה, כביטוי לשאיפותיה הציוניות.

אבי איתן

מקור שם של אבי הוא מהתנ”ך. סבי וסבתי בחרו לו את השם הזה כיוון שלפני שאבי נולד היה לא אח שנפטר כשבועיים לאחר לידתו וסבתי רצתה שבנה השני יהיה חזק כאיתן. כינויו של אבי היו: איתוש ואיתנוש. כיום אני ואחיותיי מכנים אותו כאבוש ואבושי. שם המשפחה מבית אבי הוא אוהב-ציון ולא שונה, השם נבחר בתקופת הגולה. אבי נולד בישראל בתל-אביב  בתאריך 25/8/63 וגדל בחולון, אבי בוגר תואר ראשון בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה ותחומו המקצועי הוא מהנדס אלקטרוניקה. אבי שירת את שרותו הצבאי בחיל האוויר כטכנאי מכ”ם.שפת הדיבור בבית ההורים היתה עברית. לאבי היו 3 אחים, שתי אחיות ואח.

אחיו -עמוס בן 64, אחותו- ירדנה בת 61 ואחותו אורלי בת 52. בבית אבי החינוך שהיה נהוג הינו חינוך מסורתי.

חברים משותפים של הורי הפגישו בינהם ומאז לא נפרדו אפילו ליום אחד!!

הורי גרו תחילה בתל-אביב ואח”כ עברו לשכונת גני יער בעיר לוד. הם גרו שם

משמעות המושג בר מצווה בעיני הוא ציון דרך להגעה למצוות. הייתי רוצה לחגוג את בר המצווה בעליה לתורה בבית הכנסת. התחושה המלווה בעיני היא תחושה של בגרות.

אמי אידית:

ההורים של אימי אהבו את השם עידית אך רצו שם באות א’ לכן שינו אותו לאידית וגם כי אהבו את הצליל של השם. לשם אין משמעות. כינוייה של אימי בילדותיה היו: אידית, אידיתוש. כיום אני ואחיותיי מכנים אותה כאימוש, מאמי.

שם המשפחה מביתה של אימי הוא זרובי, השם המקורי הוא זראב. סבא של אימי מיצד האבא היה גנן במקצועו אך התחביב שלו היה לנגן הארועים על תוף.

זראב בפרסית הוא תוף, על כן שם המשפחה הוא זראב ואילו כאשר עלו לארץ שינו את השם לזרובי. אימי נולדה בישראל בקירייה בתל- אביב בתאריך 11/03/1972 חיה הפתח תקווה.

אימי סיימה תואר ראשון בהצטיינות בתחום-מינהל ציבורי, למדה במכללת בית ברל וכן סיימה תואר שני במינהל ציבורי למדה באוניברסיטה הפתוחה. תחומי הדעת: עיצוב פנים, יצירה ופיסול. עובדת במשרד האוצר במס הכנסה בתור אמרכלית. אימי שירתה את שרותה הצבאי במשרד הביטחון.שפת הדיבור בבית הייתה עברית לאימי יש שני אחים. אחותה איריס בת 56 ואחיה דודו בן 51.

בבית אימי החינוך שהיה נהוג הינו חינוך מסורתי.

אחותי הגדולה אור

אחותי אור נולדה ב15/9/2001 בהפרש של 6 שנים מימני תחביביה הם לנגן בפסנתר וללמוד דברים חדשים לה. בהצטיינות יתרה את מגמת ביו טכנולוגיה. היא מאוד אחראית ומסודרת.

אחותי הגדולה אלה 

אחותי אלה נולדה ב27/8/2005 בהפרש של שנתיים מימני תחביביה הם לנגן בחליל צד ומכינה קינוחים. סיימה את כל התהודות דלה בהצטיינות יתרה.

חלק שני-הקמת המשפחה

הורי נפגשו באמצעות מכרים משותפים. דודתי מצד אבי חברתה של אשתו של המנהל של אמי.

הורי גרו תחילה בתל-אביב ואח”כ עברו לשכונת גני יער בעיר לוד. הם גרו שם

במשך 6 שנים ולאחר מכן עברו לדירה בהוד השרון בה גרו במשך 3 שנים. לאחריו עברנו אל הבית הפרטי ברח’ הכהנים שבהוד השרון שזהו הבית בו אנו גרים כיום. בבית זה זה אנו גרים כמעט 13 שנים.

הורי בחרו את הוד-השרון כיוון שהם רצו מקום שקט, איכותי ומקום טוב לגדל ילדים. ובנוסף גם אבי רצה מקום פרטי ושקט.

אני ואחיותי מרבים וצפות בסדרות, לעשות ספורט, לצאת לטיולים, לאכין אוכל, לשחק משחקי חברה, לאכול, לשחק עם הכלבה, לטוס לחול וללכת לסרט…

המשפחה המורחבת

בחרתי בדמות זו של סבי בפעולותיו באצ”ל

אני יליד 1926. נולדתי בטהרן בפרס, הגעתי לישראל עם הורי בשנת 1927, גרנו בירושלים. שלוש שנים לאחר מכן עברנו לכרם התימנים בתל אביב. בשנת 1936 התחילו מאורעות בכרם התימנים וברחנו משם. גרנו בשכונת שובע. היום זה רחוב לה גרדיה פינת המסגר. למדתי בבית הספר יסוד המעלה . אלי שיטרית למד איתי בכיתה, והוא הכניס אותי לבית”ר בשנת 1942. מפקד קן ביתר היה פתחיה שמיר, המפקד שלי אמר ליחידה לבוא לבית”ר עם התלבושת של בית”ר והוא גם אמר שאישיות חשובה תעבור בפניכם. הגענו לבית”ר ועמדנו בשורה, פתאום הגיע רץ והודיע: הוא הגיע. הוא ירד למרתף וניגש למפקד ולחץ את ידו ואחר כך את ידנו והלך. המפקד אמר שזה מנחם בגין, הוא היה מפקד האצ”ל . סוף 1942 עברנו לאצ”ל, הייתי בגדוד 14. המפקד שלח אותי להדביק כרוזים ברחוב בן-יהודה פינת אלנבי, שם היה מועדון של הצבא הבריטי. איך שאני בא להדביק את הכרוז יוצא מהמועדון חייל בריטי. הוא בא לתפוס אותי, אני שפכתי דבק על הפרצוף שלו והוא התחיל לצעוק, אני ברחתי משם. אני הסתכלתי אחורנית וראיתי שרודפים אחרי שני חיילים הצלחתי לברוח מהם. אני עבדתי ביהלומים בשנת 1942 ברחוב מנחם בגין מול בית מעריב ויחד איתי עבד ברוך רוניר (כינוי:קונוס) בחיתוך יהלומים, יצחק שניאור היה בא לעבודה ניגש לברוך ולוחש לו באוזן והולך. ברוך מיד ארז את היהלומים ויוצא החוצה. למחרת היה כתוב בעיתון על פעולה שהם עשו . אחרי כמה חודשים אמרו לי לבוא לכיכר המושבות ולהחזיק עיתון, כדי שהמפקד שיגיע לשם יזהה אותי. יחד איתי הגיע ניסן שמואלי שעבד איתי. אני רואה את ברוך מרחוק. אני אומר לניסים שברוך יהיה המפקד שלנו וכך היה. ברוך מגיע אלינו ואמר: אין צורך בסיסמא ומוסיף, שמעון לא האמנתי שאתה באצ”ל. והוא נהיה המפקד שלנו . אני השתתפתי בפיצוץ צינורות נפט בחיפה . המפקד היה עמיתי פגלין (כינוי:גידי) ואז היינו בערך 10 חברים בתוך טנדר, לבשנו בגדים של קיבוצניקים. בתוך הטנדר היו כלי חפירה. וכמה קופסאות של פח ובתוכם היה חומר נפץ ועל זה היה ריבה להסוואה . הגענו לזיכרון יעקוב והיה מחסום של הצבא הבריטי, חייל בריטי עלה לטנדר ושאל מה הקופסאות האלה , אמרנו לו שאלה קופסאות של ריבה . ושאל אותנו לאן אנחנו נוסעים, אמרנו שאנחנו נוסעים לקיבוץ לעזור להם. החייל לקח סכין ודקר בתוך הקופסא ולא הרגיש שזה חומר נפץ. הגענו לא רחוק מהצינורות. גידי שלח חלק מהיחידה עם הטנדר ולקח את שאר החבר’ה ברגל והגענו למקום. שמנו את חומר הנפץ וחזרנו למקום שהתפצלנו. החבר’ה היו עייפים ונשכבו לצד הכביש, אני הייתי ער, מרחוק אני רואה אור של מכונית. ניגשתי לגידי והערתי אותו ואמרתי לו שהטנדר מגיע. הוא קם והעיר את החבר’ה. עלינו לטנדר וחזרנו לתל-אביב. למחרת היה כתוב בעיתון שטרוריסטים פוצצו את צינורות הנפט בחיפה. אני השתתפתי בכיבוש יפו בשנת 1947 ויצאתי מזה בנס. אני הייתי חובש. על חוף הים הביאו שקי חול ושמו מול הערבים והאנגלים, אני ועוד חובש עמדנו ליד אחד הבתים עם אלונקה ותיק עזרה. פתאום שמענו יריות ואחד מהחבר’ה ניפצע. אני והחבר רצנו לעמדה וחבשתי אותו ושמנו אותו על האלונקה. התחלנו לצעוד כמה מטרים ופתאום ירו עלינו. הכדורים עפו על ידנו. החבר נבהל, עזב את האלונקה וחזר לעמדה. אני רצתי לעמדה וספרתי למפקד שהוא השאיר אותי לבד וברח. המפקד פנה לאותו חובש ואמר לו : “אני יורה בך אם אתה לא קם”. הוא נבהל וקם. חזרנו לפצוע ולקחנו אותו ועברנו בשלום. אחרי כמה ימים נסענו לבאר יעקב, ומשם נכנסנו לרמלה. היו הרבה יריות משני הצדדים. המפקד שלח אותי ואת שלמה לזר ושני חברים נוספים להוציא פצוע בתוך חורשה של זיתים. איך שנכנסנו לחורשה ירו עלינו צרורות. שני החברים נפצעו. אני חבשתי את אברהם ושלמה חבש את החבר השני. אברהם היה פצוע קשה. היריות לא פסקו ולא יכולנו לזוז. אני אמרתי לשלמה שאני הולך להביא עזרה. רצתי בזיג זג והגעתי למפקד ואמרתי לו שיש לנו שני פצועים. הוא שלח כמה מהחבר’ה עם נשק שירו לעבר הערבים ורקד הצלחנו לצאת מהשטח. אחרי כמה ימים נפטרו שני הפצועים לצערי הרב. מנחם בגין הגיע לרמלה והודיע לגדוד: מי שרוצה, יכול להתגייס לבד ומי שרוצה יכול להתגייס יחד עם כל הגדוד. הגדוד שלי התגייס יחד. גדוד מס 14. המפקד היה בשם כינוי (קקטוס). נסענו לצפת ומשם נסענו לגליל המערבי אותו כבשנו. הייתי בחטיבה 7, גדוד 72 ואחר כך עברתי עם עוד כמה חבר’ה לגדוד 79. כבשנו את מלניה וחלקן מהגדוד המשיך לתוך לבנון (בערך 18 קילומטר) וחלק נשאר במלכיה. מלהבות הבשן הגיע גי’פ של האו”ם ובו 4 קצינים, אחד מהקצינים ביקשו מאתנו לקרוא למפקד, הקצין אמר למפקד שלנו: לא להמשיך ללבנון, אבל המפקד אמר שהחבר’ה שלי כבר 18 קילומטר בלבנון. הצטלמנו יחד עם {קקטוס} ויחד עם דב שילנסקי שהיה מפקד של אנשי אלטלנה. תוך 60 שעות כבשנו את כל הגליל המערבי. נפגשנו, חטיבה 7,עם חטיבת אלכסנדרוני וחטיבת עודד בסאסא, בספסף ובגוש חלב, ומרוב שמחה ירינו באוויר זרקנו כובעים והתחבקנו בשמחה רבה. אליעזר סודית (המכונה קבצן) היה מפקד בכניסה לאשדוד. אני הייתי חובש קרבי והייתי צמוד אליו. מרחוק ראינו מכוניות של הצבא המצרי. היו חילופי יריות בינינו לבין המצרים, ולבסוף עזבנו את אשדוד לאחר הירי וחזרנו לרמלה. יום אחד הודיעו לנו, לאנשי האצ”ל, להגיע לבית הספר אליאנס. עברנו דרך גשר שלוש והגענו לרחוב יפו-תל אביב, שם התחבאנו במרכז לוינסקי ואמרו לנו שאם נשמע קול חצוצרה, סימן שמתחילה הפעולה. כששמענו את קול החצוצרה, המפקד אמר לנו לתלות חבל בין שני עמודים ברחוב יפו תל-אביב מול מועדון הקצינים של הצבא הבריטי, שעליו היה כתוב [בשלוש שפות עברית, אנגלית וערבית ]:”זהירות מוקשים!!!” וזאת כדי שלא יעברו הבריטים לעזרה ל- C.I.D. עקב יריות שהאצ”ל ירה לכיוון ה – C.I.Dבניהו לוי השתתף איתי. הוא קיבל הוראה לירות בפנס, בכניסה למועדון והוא פגע בפנס. המפקד נתן לי ולעוד חבר, רימון הדף הנקרא: פיטרדה, ופתאום הגיע טנדר של המשטרה הבריטית וניסה לעבור את החבל, אבל נעצר. המפקד ביקש ממני ומהחבר לזרוק את הפיטרדה. אחד מהפיטרדות נפל מתחת לטנדר ועשה רעש גדול, הבריטים ברחו ברברס לתל אביב, ואז החבר’ה הצליחו להיכנס ל-C.I.D נערך קרב יריות בין אנשי האצ”ל לבין הבריטים ושני בריטים נהרגו. החבר’ה הוציאו משם נשק וברחו. כששמענו שוב את החצוצרה. הבנו שהפעולה הסתיימה, ואז עזבנו.

סבתי-אם אימי

שמה של סבתי הוא ויולט ז”ל. משמעות השם ויולט זה סיגלית.

שם המשפחה מהבית של סבתי הוא פרוך-זדה.

סבתי נולדה בטהרן, עיר הבירה של פרס בתאריך 7/4/1932.

היא עלתה עם משפחתה מאירן לתל-אביב, ישראל בתאריך 10/8/1951. עלייתם היתה לגאלית.

השכלתה היא רפואה אינטרלטיבית.

תחום מקצועי: מס’ג, רפקסולוגיה, הילינג’.

שפת הדיבור בבית ההורים: באירן-פרסית, בישראל-עברית.

לסבתי יש 10 אחים ואחיות כולל היא:

רוצ’י, ריבקה, אילנה, הורי,שרה, אורה, ברוך, יעקוב, ויולט, אסתר.

סבתי עלתה בדרך גאלית

סבי-אב אימי

שמו של סבי הוא מרדכי, שמו ניתן לו על שם סבו.

מקור השם הוא מהתנך, מרדכי היהודי.

בפרס קראו לסבי סעיד כדי שלא יזהו את היותו יהודי. השם סעיד הוטבע בו וקראו לסבי בשם זה כל עוד חיו המשפחה באירן. כשסבי הגיע ארצה עם משפחתו החל להשתמש בשמו האמיתי, מרדכי

(יש לציין שסבי נקראט עוד מלידתו מרדכי).

סבי נולד בהמדן, שושן הבירה באירן בתאריך 15/3/1939 וכשהיה בן 12 הוא ומשפחתו עלו לארץ ב15/9/1951, העלייה היתה גאלית.

סבי עוסק בתחום הטקסטיל, במפעל לטקסטיל שמייצר ציוד צבאי ושם עבד כ-40 שנה (מגיל 16).

שפת הדיבור בבית ההורים (באירן) היתה פרסית.

אחים ואחיות:

אחיו מאיר-בן 81

אחותו זהבה-בת 77

אחותו רוחמה (ז”ל)-היתה אמורה להיות בת 75, נפטרה בגיל 31.

סבי חיי עם משפחתו בדירה עם חצר ששם גרו עוד 4 משפחות יהודיות.

סבי עלה לארץ עם משפחתו בשל היו יהודים ציוניים, מפרס לישראל. לאחר שסבי ומשפחתו עלו לארץ הם יתישבו בקסטל, מעברה לייד ירושליים. במעברה לא היה חשמל, לא מים, לא מה לאכול. הם היו מקבלים מנות.

כסבי עלה לארץ הוא התרגש והיה שמח אפילו שלא היה מה לאכול. שלבי הקליטה בארץ היו לא קשים כלל.

סבי זוכר את המרחקים שהיה הולך מהבית לבית הספר (מרחק של 40 דקות). בית הספר היה יהודי וקראו לו “אלינס”.

הוא קיבל חינוך מסורתי במשפחתו.

תחביבים ומשחקים: כדור-עף, כדור-רגל, 5 אבנים, מחבואים עם ילדי השכנים בחצר.

סבא שלי הכיר את סבתא שלי דרך דוד שלו.

משמעות המושג בר מצווה בעניי סבא שליל הוא: גיל ההתבגרות, קבלת מצוות. סבי חגג את בר המצווה שלו בכך שהניח תפילין ועלה לתורה יחד עם כל הכתה שלו.

 (כל הבנים הניחו יחד תפילין ועלו לתורה, פעם לא היו זוכרים כל כך מי נולד מתי, אז כולם חגגו יחדיו את בר המצווה באותו הזמן) סבי חגג את בר המצווה שלו יחד עם המשפחה שלו אצל סבתו בירושלים בשכונת בוכרים, באותו הזמן סבי הרגיש שמחה.

שיריו האהובים של סבא שלי היו בעיקר של שושנה דמחי ויפה ירקוני.

סבי היה ציוני. בימי שישי כל הכתה היתה נפגשת בבית הכנסת וההינו מקבלים הרצאות על ציונות מפיו של מורינו.

החינוך, המנהגים, החגים שסבי ומשפחתו חגגו בביתם עבר עד היום ויעבור לדורות הבאים, לא השתנה ולא ישתנה. עלה בדרך לגאלית

כאשר סבי עלה רססו אותו בספרי נגד מחלות.

סבי-אב אבי

שמו של סבי הוא שמעון. מקור שמו מהתנ”ך.

סבי נולד בטהרן, בירתה של אירן בשנת 1926.

סבי עלה עם משפחתו כאשר הוא היה בן שנה בשנת 1927 מאירן לירושלים.

השכלתו של סבי הוא בית ספר יסודי. הוא עסק בליטוש יהלומים ולאחר מכן פתח בית קפה בתחנה המרכזית הישנה.

מילה את שרותו הצבאי כחובש קרבי בחייל רגלים.

שפת הדיבור בביתו, עברית.

אחיו ואחיותיו של סבי:

יעקוב, מנחם, עזרא, אליהו ושושנה.

סבי ומשפחתו עלו לירושלים בשל היו ציוניים, בדרך לגאלית.

סבי השתייך לתנועה מחתרתית בשם אצ”ל.

סבתי לא עלתה

סבתי-אם אבי

שמה של סבתי היא שושנה. שמשמעות שמה הוא פרח.

שם המשפחה מביתה היא בן-נוח ומקורו הוא: סבא של סבא של סבתי היה בן של מישהו בשם נוח כך קבעו את השם.

סבתי נולדה בישראל בירושליים בשנת 1935.

השכלה- בית ספר יסודי. סבתי היתה עקרת בית ולפעמיים היתה מטפלת בילדים.

סבתי מלאה את שירותה הצבאי בחייל הקשר.

שפת הדיבור בבית ההורים הוא עברית.

לסבתי יש 9 אחים:

משה, עזרא, רחמים, אהרון, ציון, אסתר, מלכה, מרגלית, ציפורה.

סבתי גרה בילדותה בירושליים.

החינוך בביתה היה דתי. סבתי לא עלתה

הורי סבתי לא נלחמו.

גילגולו של חפץ

ממי קבלו את החפץ ובאילו נסיבות?

סבא שלי קיבל את הספר מאמא שלו (סבתא רבה שלי) שהיא בעצמה למדה בו (בספר) ואמא שלו קיבלה את הספר מאבא שלה (סבא רבה רבה שלי) שהוא קנה את הספר בפרס שבאירן (אז בשנים ההם היה נדיר למצוא ולקנות ספר תנ”ך).

אמא של סבא נתנה לו את הספר בשביל שהוא ואחיו ילמדו תנ”ך בבית הספר, רק לאחר שהספר לא היה בשימוש יותר סבא שלי החל לשמור אותו.

כמה זמן נמצא בחפץ במשפחה?

החפץ נמצא במשפחה כ115 שנה.

למי נועד החפץ? האם הוא שימש למטרה מסוימת?

החפץ נועד ושימש ללימוד תנ”ך ועבר במשפחה מדור לדור והתחיל מסבא של סבא שלי.

במקרה של תמונה –  היכן צולמה? מי מופיע בה? אם תרצו תוכלו לבצע שחזור של התמונה.

סבי צלם את התמונה. הספר תנ”ך.

כיצד שמרו על החפץ במשך השנים?

החפץ לא ממש נשמר, בעיקר למדו בו כל השנים. רק ב60 שנה האחרונות החלו לשמור עליו יותר בקפדניות מפני גניבה ושחיקה, ולא למדו איתו יותר.

מה ניתן ללמוד מהחפץ על העבר המשפחתי?

ניתן ללמוד מהחפץ על העבר המשפחתי שאהבו והיה חשוב ללמוד תנ”ך, לשמור על מצוות ה’ גם כאשר ההינו בגולה ולפני.

נספח גיאוגרפי:

האירוע שבחרתי בו הוא כיבוש יפו.

סיכום האירוע

ב-25 באפריל 1948 פתח אצ”ל בהתקפה על יפו כחלק מן המערכה על תל אביב במלחמת העצמאות. לאחר שלושה ימי לחימה הצליחו לוחמי האצ”ל לנתק את רובע מנשייה ולכובשו. הבריטים על מוסדות היישוב נסוג האצ”ל מעמדותיו ברובע ולוחמי ההגנה תפסו את מקומו. בעקבות התקפת האצ”ל החלה מנוסה המונית מיפו וכוח הלחימה שהיה בה התרכז בכפרים שלידה. בהתקפה נהרגו 41 לוחמי של האצ”ל. ההשתלטות על יפו ועורפה הכפרי התבצעה על ידי חטיבות “ההגנה” במבצע חמץ שהחל ביום השלישי של המבצע. וב28 באפריל 1948 נכבשה יפו. 

מתוך: אתר האצ”ל, וויקיפדיה.

מדוע בחרתי בנושא

בחרתי בנושא זה כיוון שסבי השתתף באירוע זה והוא בין האירועים היותר מפורסמים ישראל לפני קום המדינה.

סיכום ורפלקציה:

כיצד ניגשתי לביצוע עבודת השורשים? מה חשבתי? מה רציתי שיקרה?

ביצוע העבודת השורשים הייתה קצת קשה וערוכה.

מה למדתי ממטלה זו?

למדתי על הסבים והסבתות שלי וההורים שלי.

אילו קשיים היו לי במהלך העבודה? כיצד התמודדתי עם הקשיים?

תחילת העבודה לא ידעתי איך פועלים עם האתר הזה. ושנמחקה לי חצי מהעבודה אז היה לי קשה לשחזר את העבודה.

מדוע הנושא חשוב בעיניי? 

הנושא חשוב בעיניי כי אני צריך לדעת את העבר של המשפחה שלי ואת כל ההיסטוריה.

איזו הצעה יש לי בנושא? איזה נושא הייתי משנה?

הנושא שהייתי משנה הוא בני המשפחתי כי לדעתי זה לא כל כך משנה מה בני משפחתי חושבים אלי.

מה היה משמעותי לי במהלך העבודה? 

גילגולו של חפץ כי הוא נושא שאפשר לדעת דברים שהיו לפני הרבה שנים מה היה נפוץ בעבר מה היה סימלי לקבל בעבר.

מה למדתי על עצמי ועל משפחתי?

למדתי על עצמי שמה שחושבים אלי המשפחה. ועל משפחתי למדתי על החפץ (ספר התנ”ך) שעובר במשפחה.

ביבליוגרפיה: 

לגבי ספרים ואנציקלופדיות: יש לציין את כותר הספר, שם המחבר, שם ההוצאה, העמודים הרלוונטיים. 

לא השתמשתי בספרים.

לגבי אתר אינטרנט: יש לציין את שם הפריט (שם המאמר), שם האתר וכתובת האתר.

אתר האצ”ל, ויקיפדיה.

לגבי מקורות מידע אנושיים: ציינו את שם הדמות והקשר המשפחתי.

אבי (איתן), אמי(אידית) וסיפורים על הפעולות שסבי פעל.

שילוב תמונות בעבודה:

התמונה שנמצת בעמוד 18

מהו האירוע בו צולמה התמונה?

סבי צלם את התמונה

תאריך משוער בו צולמה התמונה.

לפני כ6 שנים.

מה כתוב מאחורי התמונה.

לא כתוב דבר.

מדוע בחרת בתמונות אלו.

כיוון שהיו תמונות בודדות לספר וגם הספר היה נדיר מאוד אז היה קשה לצלם אותו.