שלמה המלך והדבורה

יום קיץ חם אחרי הצהרים, שכב שלמה המלך בגנו, לנוח בצל עץ התאנה, ומסביב שקט, והמלך נרדם. ישן המלך, הס .לפתע פתאום הקיץבקפיצה כי דבורה קטנה הקיצה אותו באפו. אוי ואבוי, האף התנפח והתנפח כמו בלון, וגם כאב מאוד. המלך כעס מאוד ורצה להכות בדבורה החצופה. שלמה המלך הייתה חכם מכל אדם ידע גם את שפת בעלי החיים. הוא כינס את כל הדבורים ושאל ברוגז רב: “מי החצופה שעקצה אותי באפי?” התקרבה אליו דבורה קטנה ואמרה לו: “אל נא המלך, אל נא תכה, דבורה קטנה אני ועוד לא למדתי. “איופי אתה קטן” קרא המלך “לפני שאתחרט.” בקשה המלכה ממשרתיו להניח לפני המלך פרחים רבים. כל הפרחים היו עשוים ממשי חוץ לפרח אחד שהיה אמיתי. קשה היה להבחין בין פרחי המשי לפרח האמיתי כי כולם דומים. המלך שלמה עמדה והשב ולא יכל להחליט, האם זה הפרח? אולי זה? ואולי אחר? איך ידע? איך יפתור את החידה? והנה לפתע, שמעה אוזנו של המלך אמר שלמה המלך למלכת הדרך: “הנה, זה הפרח האמיתי.” שלחמה המלך.