סיפור הזיקית

מפקח המשטרה אוצמלוב עובר בכיכר השוק במעיל חדש וצרור קטן בידיו. מאחוריו צועד שוטר גינגי . מסביב דממה, אין אף אחד בכיכר.

“לנשוך אתה רוצה, נבלה?” שומע פתאום אוצומלוב. “אל תתנו לו, אנשים טובים! אסור לנשוך בימנו! תפסו אותו!” פתאום שומעים יללת כלב, אוצומלוב מביט הצידה ורואה גור כלבים לבן, שפרצופו מחודד פורץ בריצה ממחסן העצים של הסוחר פיצוגין, אחריו רץ איש לבוש בכותונת כותנה ובחזייה פתוחה. הוא נופל לרצפה ותופס את הכלב ברגליו האחוריות. שוב נשמעת יללת כלב ואחריה נשמעת צעקה, “אל תתנו לו לברוח!” המון פרצופים מנומנמים מגיעים מחוץ לחנויות, ובמהירות, משום מקום נאסף קהל ליד מחסן העצים. “נדמה לי שמתפרעים פה, אוצומלוב!” אמר השוטר הגינגי. הוא רואה את האיש עם החזייה הפתוחה, מרה אצבע מלאה בדם “אתה עוד תשלם על זה ביוקר!” אומר האיש. “מה קורה פה?” שואל אוצמלוב. “הכלב נשך אותי! סתם ככה! בלי סיבה! החיה הזאת מתנפלת עלי! תסלח לי אבל, אני, בן אדם עם עבודה עדינה, צריכים לשלם לי, אני צורף זהב- אולי שבוע ימים לא אוכל להזיז את האצבע.. למה אני צריך לסבול בגלל חיות..” אומר האיש חריוקין. “אם כל אחד יתחיל לנשוך ככה, אז מוטב בכלל שלא יחיה.”