בחוברת זו נלמד מה קרה לתנועה

הציונית בחו”ל ובארץ ישראל בתקופת

מלחמת העולם הראשונה.

1914-1918

הקדמה: כחודשיים לאחר פרוץ המלחמה באירופה, הצטרפה תורכיה למדינות המרכז, לצדן של גרמניה אוסטרו-הונגריה ובולגריה, הם נלחמו מול בריטניה, צרפת ורוסיה שהיו מעצמות ההסכמה ואליהן הצטרפו אחר כך איטליה יפן וארה”ב.

המלחמה התנהלה בשתי חזיתות במקביל: באירופה ובמזרח התיכון ונמשכה למעלה מארבע שנים מיוני 1914 ועד נובמבר 1918.

במפה שנמצאת כאן תוכלו לראות כיצד התנהלה המלחמה באירופה.

ובמפה שנמצאת כאן תוכלו לראות כיצד נראה המזרח התיכון לפני תחילת המלחמה.

על הרקע למלחמה בסרטון הבא:

ארץ ישראל שימשה בסיס של הצבא התורכי שניצל את כל המשאבים המקומיים שהיו בארץ לצרכיו.                     

הניסיונות של גרמניה ותורכיה לכבוש את מצרים מידיה של בריטניה נכשלו.

במהלך 1917 החלה בריטניה במתקפת נגד ששיאה פלישה לתוך ארץ ישראל מכיוון דרום ותוך השתלטות על כל השטח שמדרום לקו יפו-ירושלים.                 

שאר הארץ היה בידי התורכים וכך נחלק למעשה הישוב היהודי בין שני המחנות.                                                                               

משך כל תקופת המלחמה סבלו אנשי הישוב היהודי וכן הערבים מרעב ועוני.

שימו לב למפה בעמוד הבא שתדגים לכם את מהלכי המלחמה העיקריים בארץ ישראל

המלחמה עצרה את כל ההתפתחות הציונית בארץ ישראל וגרמה לדילמה בקרב היהודים בארץ ישראל וחברי התנועה הציונית באירופה:

הסבר שתי סיבות שבגללן בחרה התנועה הציונית להישאר ניטרלית בתחילת המלחמה:                                                                                                          התנועה הציונית בחרה להישאר נייטרלית בתחילת המלחמה בגלל שתי סיבות:   

סיבה פוליטית– התנועה הציונית ידעה כי ישנם יהודים שלוחמים בשני הצדדים והיא לא רצתה לפגוע באף קהילה, חברי התנועה הציונית ומוסדותיה היו פזורים בין מדינות שונות שלחמו זו בזו, ולכן התקשו ליצור קשר, לתפקד באופן שוטף ולשמור על אחדות התנועה.                                                              

סיבה כלכלית–  המוסדות הכספיים של התנועה (בנק אנגלו פלשתינה והקרן הקיימת לישראל) ישבו בלונדון והתקשו במתן סיוע כלכלי ליישוב היהודי בא”י שהיה נתון לשלטון התורכי .

בשלב מסוים הבינו היהודים כי המשך העמדה ניטרלית לא יוביל להישג כלשהו עבור היהודים בסוף המלחמה ולכן התחדש הוויכוח באיזה מהצדדים לתמוך:

הסבר מדוע סברו חלק מאנשי התנועה הציונית כי יש לתמוך במחנה הגרמני תורכי:                                                                                   

בקרב התנועה הציונית היו אנשים שביקשו להביע תמיכה במחנה הגרמני-תורכי וזאת מכמה סיבות:                                                       

1.ארץ ישראל נמצאת תחת שלטון תורכי ולכן אם לא נתמוך בתורכיה נחשב כבוגדים בשלטון וזה סכנה לישוב בארץ ועלול להוביל לחורבן של הישגי התנועה הציונית מאז תחילת העלייה הראשונה, הם חששו שליהודים צפוי גורל דומה לזה של הארמנים שנטבחו ע”י התורכים במהלך המלחמה.         

2.אם ינצח המחנה הגרמני- תורכי במלחמה תהיה הקלה בלחץ התורכי מעל הישוב, יתבטלו הגזירות  וגרמניה תסייע להקים בית לאומי בארץ.

מנגד, הסבר מדוע סברו חלק מאנשי התנועה הציונית כי יש לתמוך בבריטניה:

בקרב התנועה הציונית היו אנשים שביקשו להביע תמיכה במחנה הבריטי- צרפתי וזאת מכמה סיבות:

1.תמיכה בבריטניה תוביל להגשמת מטרות היהודים לאחר המלחמה ויקנה ליהודים זכות מוסרית לתבוע את זכויותיהם על ארץ-ישראל, כלומר, היהודים רצו להראות שהם מוכנים לשפוך דם יהודי למען ארץ-ישראל וכך תהיה להם זכות על המקום, בתמורה, כך קיוו תסייע בריטניה להקים בית לאומי בארץ ישראל.                                                                                               

 2.אנשי המחנה הזה העריכו שהאימפריה העות’ומנית עומדת בפני התפוררות והיא חלשה מכדי לנצח, ומצד שני בריטניה מעוניינת לכבוש את ארץ-ישראל והיא בשיא כוחה, ולכן הם חשבו שזו שעה היסטורית לעזור לבריטים ולהיות בצד המנצח             

בואו נסכם את מה למדנו עד עכשיו:

התנועה הציונית לא חשה זיקה מיוחדת לאף אחד מהצדדים שהשתתפו במלחמה, אך שאפה להצטרף לצד המנצח כדי להיעזר בו לקידום הרעיון הציוני. הבעיה הייתה שבתחילת המלחמה לא היה ברור איזה מהצדדים עתיד לנצח .

התלבטות זו החריפה משום שיהודים חיו גם בשטחי מדינות ההסכמה וגם בשטחי מדינות המרכז. תמיכה באחד הצדדים הלוחמים הייתה עלולה לגרום לכך שהצד האחר יפגע ביהודים שחיו בשטחו. באופן מיוחד התעוררה דאגה ביחס ליהודים הרבים שחיו בקיסרות הרוסית וליהודים שחיו בארץ ישראל תחת השלטון העות’מני.                                                   

בנוסף המוסדות והמנהיגות של התנועה הציונית היו מפוזרים גם במדינות המרכז וגם במדינות  ההסכמה. תמיכה באחד הצדדים הלוחמים הייתה עלולה לגרום לכך שהצד האחר יפגע במוסדות הציוניים שנמצאו בשטחו.                        בשל כל זאת התנועה הציונית שמרה על ניטרליות במהלך רוב ימי המלחמה. דבר זה אפשר לתנועה הציונית לפעול למען היהודים שחיו בארץ ישראל. הניטרליות הסתיימה בשנת 1917  ,כאשר התנועה הציונית החליטה לתמוך בבריטניה.

עוד על הויכוח בסרטון הזה:

משימה לסיכום החלק הזה נמצאת כאן

כאמור, הוויכוח בשאלה במי לתמוך במלחמה קשור באופן ישיר לאירועים שהתרחשו בארץ ישראל ולמצב הישוב היהודי בארץ שסבל מאוד מהשלטון התורכי:

א.הסבר מהם היעדים שרצה השלטון העותומני להשיג באמצעות המדיניות שנקט בארץ ישראל כלפי היהודים:

1.גיוס משאביה הכלכליים והאנושיים של הארץ לצרכי המלחמה של האימפריה: הצטרפות האימפריה העות’מנית למלחמת העולם הראשונה הצריכה גיוס נרחב של כוח אדם ומשאבים כלכליים רבים.

2.נטרול הנטיות הלאומיות של תושבי הארץ: השלטון העות’מני חשד בעמים הרבים שעליהם שלט.   הוא חשש שעמים אלה ינסו להשיג לעצמם עצמאות שתביא להתפוררות האימפריה.

הסבר  כיצד פגע השלטון העותומני ביהודים:  

בתחום הכלכלי-גיוס הגברים היהודים לעבודות כפייה עבור הצבא התורכי, דרישה למסירת רכוש בעיקר בהמות ותוצרת חקלאית שהוחרמו מהיהודים לטובת הצבא

בפעילות הציונית– איסור על היהודים להשתמש בסממנים ציוניים שונים. נאסרה כתיבת שלטים בעברית, כמו שלטי רחובות ושלטי פרסום בחנויות, נאסר על כתיבת מכתבים בעברית, נאסר על החזקת בולי קק”ל, הוחרמו דגלים ציוניים, הוטל איסור על השמעת שירים ציוניים, ובהם התקווה וכן הוחרם נשק מהיהודים שהחזיקו בו לצרכי הגנה וחולק בחינם לערבים,  יהודים שהחזיקו בולי קק”ל או שנשאו פנקסים שהעידו על חברותם בתנועה הציונית הסתכנו במוות. 

פעולות גירוש– התורכים חששו כי היהודים ישתפו פעולה עם הבריטים. מסיבה זו גורשו היהודים שחיו בעזה, ביפו ובתל אביב והועברו לגור ביישובים יהודיים אחרים בצפון  הארץ.

פגיעה בחסרי אזרחות תורכית- היהודים שהיו בעלי אזרחות של הקיסרות הרוסית, אשר היוו כמחצית מהאוכלוסייה היהודית בארץ ונהנו ממעמד מיוחד בשל הסכמי הקפיטולציות ,הוגדרו מעתה כאזרחי מדינת אויב בשל המלחמה שבין רוסיה ותורכיה, נאלצו לבחור בין גירוש מהארץ לבין קבלת אזרחות עות’מנית וגיוס לצבא. רבים מיהודים אלה בחרו להגר מהארץ, בדרך כלל למצרים ולארה”ב. אך גם אלה מתוכם שהסכימו לקבל אזרחות עות’מנית, כדי שלא להיות מגורשים מהארץ, לא תמיד זכו לקבל אזרחות זו ורבים מהם גורשו על ידי השלטונות מפני שנחשדו כסוכני אויב מסוכנים.

בנוסף למדיניות התורכית היהודים סבלו מקשיים נוספים שנגרמו להם על רקע המלחמה ומזג האוויר:

הצג שני קשיים נוספים שבהם נתקלו היהודים במהלך המלחמה:

שני קשיים נוספים שבהם נתקלו היהודים במהלך המלחמה:

1.יהודים רבים שעסקו בחקלאות איבדו את פרנסתם משום שהמסחר צומצם בשל הפסקת השיט בים התיכון שהפך לאזור מלחמה, דבר זה גרם לכך שמוצרי יסוד לא הגיעו לארץ והופסק יצוא של התוצרת החקלאית לחו”ל.

2.הפסקת השייט בים גרמה לניתוק הקשר עם אירופה ולכך שאנשי הישוב הישן הפסיקו לקבל את כספי החלוקה והם נקלעו לעוני ורעב.

כיצד הגיבו היהודים למדיניות התורכית- שימו לב לא כל היהודים היו שותפים למהלך זה ובכל זאת אנו מרחיבים עליו:

סיוע למאבק הצבאי הבריטי – רשת הריגול ניל”י: חלק מהיהודים שחי בארץ האמין שבריטניה תהיה נוחה יותר ליישוב היהודי ולמטרותיו המדיניות. מסיבה זו שאפו חלק מהיהודים לסייע לבריטניה לכבוש את הארץ מידי האימפריה העות’מנית.

רשת הריגול ניל”י  (ראשי תיבות של המילים נצח ישראל לא ישקר)  הוקמה על ידי קבוצה מתוך יהודים אלה.

חברי המחתרת העבירו לצבא הבריטי, שנמצא אז במצרים, מידע שנגע למיקומן של יחידות הצבא העות’מניות שחנו בארץ, חימושן ומצבם המוראלי של חייליהן. המידע הועבר באמצעות יוני דואר ותקשורת עם ספינות בריטיות שעברו באזור. המחתרת הונהגה על ידי אהרון אהרונסון ובני משפחתו, תוך ניצול היכרותו עם השלטונות העות’מניים ואישורי המעבר  שאפשרו לו לנוע ברחבי הארץ. המחתרת נתפסה, אנשיה עונו, חלקם נאסר וחלקם הוצא להורג. שרה אהרונסון, אחותו של מנהיג המחתרת, התאבדה לאחר שעונתה על ידי התורכים. רוב הציבור היהודי חשש מפני תגובת נקמה של התורכים ביישוב היהודי ולכן רובו הסתייג מפעילות המחתרת.

המידע שהעבירה ניל”י למודיעין הבריטי היה בעל ערך רב ותרם תרומה משמעותית לכיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, כאשר המחתרת הובילה את הבריטים להבנה כי כדאי לפלוש לארץ ישראל דרך סיני ובאר שבע שבהם לא היה צבא תורכי חזק מצד אחד ומקורות מים רבים מצד שני ומנגד להימנע מכניסה לארץ ישראל דרך עזה שהייתה מבוצרת ומוגנת היטיב ע”י התורכים.

אחת ההערכות לאחר המלחמה הייתה כי פעילותה של ניל”י הצילה את חייהם של כ- ‏000,‏30 מלוחמי הצבא הבריטי. 

על הגזירות ומחתרת ניל”י תוכלו לראות את הסרט הבא:

וגם פה: 

וגם לקרוא את הקטע הזה 

משימה לסיכום החלק הזה נמצאת כאן 

במקביל לכל התפתחויות האלה, בריטניה קיבלה החלטה לכבוש את ארץ ישראל והמזרח התיכון ולפרסם הצהרת תמיכה ראשונית בשאיפות היהודים לעצמאות:

זוהי הצהרת בלפור שפורסמה ביום 2.11.1917 ע”י שר החוץ הבריטי.

מהו תוכן ההצהרה:

ניתן לחלק את תוכנה של ההצהרה למספר סעיפים עיקריים: 

אהדה לציונות: ממשלת בריטניה מביעה אהדה כלפי רעיון הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, אשר, על פי התפיסה המקובלת באותם הימים, כללה את האזורים משני עברי הירדן. 

הקלה על מימוש הרעיונות הציוניים: ממשלת בריטניה מבטיחה להקל על הקמת הבית הלאומי. 

שמירה על זכויותיהם של מי שאינם יהודים: הקמת הבית הלאומי לא תפגע בקבוצות הלא יהודיות שחיו בארץ. 

שמירה על זכויות היהודים בעולם: הקמת הבית הלאומי לא תפגע בזכויותיהם ובמעמדם של היהודים החיים בארצות השונות בעולם ואשר לא שאפו לעלות לארץ ישראל ולהיות חלק מהמפעל הציוני.

אז מה גרם לבריטניה לנקוט במהלך הזה:

מצבה של בריטניה במלחמה-יש הטוענים כי מצבה הנואש של בריטניה לקראת סוף המלחמה והרצון להיחלץ ממצב זה גרם למדינאים הבריטיים להיאחז בכל אמצעי שעשוי היה לסייע להם להביא להכרעה במלחמה, ולכן פנו לגורמים שונים, ובכלל זה גם לגורמים שיכולתם לסייע למאמץ המלחמתי לא הייתה משמעותית וברורה כמו הערבים או היהודים.

אמונה בכוח היהודי בעולם– הבריטים היו שותפים לתפיסות האנטישמיות שרווחו אז באירופה ביחס להשפעתם ולעוצמתם הפוליטית והכלכלית של היהודים. על פי תפיסה זו הבריטים היו מעוניינים בתמיכת היהודים כדי להשיג כמה יעדים הקשורים למלחמה:

בריטניה האמינה שהיהודים החיים בארצות הברית מסוגלים להפעיל לחץ על ממשלתם, ולגרום לכך שארצות הברית תצטרף למלחמה לצד בריטניה

בריטניה ציפתה שהיהודים בקיסרות הרוסית יפעילו לחץ על ממשלתם כדי שהקיסרות, שעדיין נלחמה נגד גרמניה, לא תפרוש מהמלחמה. ציפייה זו הייתה מבוססת על האמונה שרוב היהודים בקיסרות הרוסית הם ציונים. דבר נוסף שחיזק את האמון בכוחם של היהודים להשפיע על ממשלת הקיסרות הרוסית הייתה העובדה שאחוז היהודים במפלגה הקומוניסטית היה גבוה.

שיקול אסטרטגי– בטחוני – הבריטים ייחסו חשיבות אסטרטגית לשליטה בארץ ישראל עבור קיום האימפריה שניהלו ומכיוון שבריטניה ראתה בהודו את היהלום שבכתר הבריטי,  כלומר- את החלק החשוב ביותר באימפריה, הם שאפו להבטיח את דרכי המעבר אליה, ובשל כך חשו צורך לחזק את שליטתם בתעלת סואץ ובמי הים התיכון. קרבתה של ארץ ישראל לתעלה, והעובדה שארץ ישראל שכנה לחופי הים התיכון, יכולים היו לסייע לבריטים להשיג יעד זה. בנוסף, הבריטים סברו שבית לאומי יהודי בארץ ישראל, שיהיה קשור בבריטניה, יוכל להקל על שליטתם בארץ.

בריטניה חששה שגרמניה תקדים אותה ותפרסם הצהרת תמיכה ביהודים לפני שבריטניה תספיק לעשות זאת, דבר שייתן יתרון לגרמנים (היו דיבורים על כך שהשלטון הגרמני אכן שקל פרסום הצהרה הדומה להצהרת בלפור- אך זה מעולם לא הוכח)

שיקול תדמיתי– בראשית המאה ה- ‏20 שררה אווירה בינלאומית אשר הכירה בזכותן של קבוצות לאום להגדרה עצמית (ע”פ נאום 14 הנק’ של וילסון) והקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל הייתה עשויה לסייע להציג את ההשתלטות הבריטית על ארץ ישראל כשחרור ולא ככיבוש.

*התחמקות ממילוי המחויבות לצרפת ולערבים- גם צרפת שאפה לשלוט על ארץ ישראל, כמו גם על ארצות נוספות במזרח התיכון. הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל הייתה עשויה לנתק את ארץ ישראל מיתר ארצות המזרח התיכון ולבלום השתלטות צרפתית אפשרית על הארץ. על פי הסכם שנחתם בין בריטניה לבין צרפת בשנת ‏1916 (הסכם סייקס-פיקו ( נועדו חלקיה הצפוניים של הארץ להימסר לשליטת צרפת, וחלקה המרכזי של הארץ אמור היה להימסר לרשות בינלאומית משותפת שתנוהל על ידי צרפת, בריטניה והקיסרות הרוסית. רק חלקיה הדרומיים של הארץ נועדו להימסר לשליטת בריטניה.

צרפת הייתה אמנם בעלת בריתה של בריטניה במלחמת העולם הראשונה, אך בריטניה חיפשה דרך לחמוק ממחויבויותיה כלפי צרפת ולקבל שליטה על כל ארץ ישראל. בריטניה נעזרה בהצהרת בלפור כדי לתרץ באמצעותה את השתלטותה על ארץ ישראל, וכדי למנוע מהצרפתים כל דריסת רגל בה.

גם התנועה הלאומית הערבית המתפתחת שאפה לשלוט על ארץ ישראל. בין השנים ‏1915 – ‏1916 קיימה בריטניה משא ומתן עם חוסיין, השריף של מכה, אשר טען כי הוא מייצג את האומה הערבית. משא ומתן זה התנהל באמצעות חליפת מכתבים בין סר הנרי מקמהון, הנציב הבריטי העליון במצרים, לבין חוסיין וזכה לכינוי מכתבי מקמהון-חוסיין.

במסגרת משא ומתן זה התחייבה בריטניה לתמוך במתן עצמאות לערבים, אך הבריטים ניסחו את התחייבויותיהם באופן מעורפל. מתוך הדברים לא היה ברור אם ארץ ישראל נועדה להיכלל בתחומי העצמאות הערבית.

בריטניה חששה שחברי התנועה הלאומית הערבית יעניקו למכתבי מקמהון-חוסיין פרשנות רחבה, אשר תדרוש את מסירת ארץ ישראל לידיה. בריטניה הסתייעה בהצהרת בלפור כדי לאותת לערבים כי לא תוכל לכלול את ארץ ישראל בתחומי העצמאות הערבית.   

שימו לב לסרטון שמתאר את הסכם סייקס פיקו וחשיבותו:

שימו לב למפה הזאת שמתארת את ההסכם.

על מכתבי חוסיין-מקמהון תוכלו לקרוא כאן

ההצהרה נוסחה באופן מעורפל מאוד, הנה כמה דוגמאות:

שלושה קשיים שעולים מניסוח ההצהרה:

 1.העדר מחויבות מעשית ומפורשת לבית הלאומי היהודי: ממשלת בריטניה הקפידה לנסח את ההצהרה באופן שלא ייתפס כהתחייבות מפורשת. עובדה זו באה לידי ביטוי מספר פעמים במילים שבהן בחרו מנסחי ההצהרה להשתמש: “רואה בעין יפה, ותפעל במיטב מאמציה”- בניסוחים אלה לא ניתן למצוא שום התחייבות מעשית ומפורשת של הבריטים כלפי הרעיונות הציונים.

2.העדר הגדרה גיאוגרפית של תחומי הבית הלאומי: ההצהרה אינה מגדירה במפורש את ארץ ישראל כולה כשטח שעליו יקום הבית הלאומי, אלא מציינת רק שהבית יקום בארץ ישראל. על פי ניסוח זה ניתן היה להקים את הבית הלאומי רק על חלק משטחה של ארץ ישראל.

3.גורל הערבים והיהודים המשתלבים– הבריטים דרשו שהקמת הבית הלאומי לא תפגע: ב”עדות הלא יהודיות הקיימות בארץ ישראל”, כלומר-בערבים. “ובזכויותיהם ובמעמדם המדיני של היהודים בכל ארץ אחרת…”,כלומר-ביהודים המשתלבים שהתנגדו לשאיפות התנועה הציונית ואשר דרשו את הוספת משפט זה.

בדברים אלה הבהירו הבריטים כי תמיכתם בפעילות הציונית אינה בלתי מסויגת וכי היא תינתן תוך התחשבות בערבים שחיו בארץ וביהודים שהתנגדו לציונות.

מה קרה מאחורי הקלעים של ההצהרה:

אז למה זה קרה:

מדוע נוסחה ההצהרה בצורה זו:

1.הערבים היו רוב במזרח התיכון ובארץ ישראל. הבריטים חששו שקשרים הדוקים עם התנועה הציונית ישפיעו לרעה על יחסיהם הטובים עם הערבים. כדי לשמור על מערכת יחסים תקינה ויציבה עם הערבים, העדיפו הבריטים לא להתחייב בצורה מפורשת לתמיכה במדינה יהודית.
הערבים הסתמכו על ” אגרות מק מהון- חוסיין, שנשלחו אליהם זמן קצר לפני פרסום הצהרת בלפור. חשוב לדעת כי בריטניה מסרה את אגרות מק מהון כצעד לעידוד היחסים שלה עם הערבים. גם איגרות אלה היו מעורפלות ולא התייחסו לגבולות ברורים. אך הערבים פירשו את תוכן האיגרות כהבטחה בריטית לעמים הערביים במזה”ת להגיע לעצמאות גם בשטחי א”י. הבריטים דחו פרשנות זו.

2.בשלב זה בא”י ישב רק מיעוט יהודי שלא היה מסוגל להביא לקיומה של מדינה עצמאית: לכן, בריטניה חשבה כי אפשר היה להסתפק בהכרזה מעורפלת ולא מחייבת כפי שביקשה התנועה הציונית לעשות.

ובכל זאת ההצהרה מהווה הישג עצום ליהודים בגלל כמה סיבות:

1.לראשונה בהיסטוריה מעצמה מרכזית בעולם הצהירה באופן רשמי, כי היא מכירה ביהודים כלאום, ומכירה בתנועה הציונית כמייצגת של הלאום היהודי.

2.התנועה הציונית הצליחה להשיג את שאיפתו המרכזית של הרצל: השגת צ’רטר , ולקדם את יעדיה, כפי שנקבעו בתכנית באזל. עובדה זו גרמה להתלהבות עצומה בתנועה הציונית, והיו שראו בכך אות לביאת המשיח.

:ההצהרה עוררה הסתייגות בקרב היהודים שחיים בחו”ל

היהודים המשתלבים פחדו שתיווצר בעיה של נאמנות כפולה בין המדינה בה הם גרים לבין העם היהודי שלו הם שייכים ויושב בארץ ישראל ולכן דרשו שיאמר במפורש שהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל אינה אמורה לפגוע בזכויותיהם ובמעמדם של יהודים בשאר העולם ובניסיונם להשיג שוויון זכויות בארצות שבהן הם חיים.

גם הערבים התנגדו לכך בחריפות:

הערבים זעמו על בריטניה בעקבות פרסום ההצהרה משום שראו בה עיוות היסטורי נורא וסתירה לאגרת חוסיין- מק מהון שאמורה להביא לממלכה ערבית בכל המזרח התיכון כולל ארץ ישראל שהיא אדמת קודש מוסלמית. הערבים טענו כי הם הבעלים היחידים על הארץ מסיבות דמוגרפיות (הם מהווים רוב של 90% מכלל האוכלוסייה), הם ישבו בארץ תקופה ארוכה מזו של היהודים, היהדות, לדעתם,  היא דת ולא לאום ולכן אין לתביעות היהודיות שום בסיס מוצדק משום שהם לא עם.             

הזעם הערבי בא לידי ביטוי בשורה של פעולת מחאה בהובלת התנועה הלאומית הפלסטינית שהקים המופתי של י-ם בסוף 1920 הפעולות כללו  שביתות והפגנות נגד ההצהרה החל מיום השנה הראשון לפרסומה, וניסיון לשכנע את בריטניה לכונן בארץ ישראל משטר שייתן ביטוי לזכותם של הערבים על הארץ.

משימה: פעילות לסיכום היחידה נמצאת כאן ואחר כך כאן

פתרון שאלות בגרות בנושא: קרא את הקטע הבא וענה על השאלה שלאחריו:

חיים וייצמן על השפעתם של היהודים המשתלבים על נוסח הצהרת בלפור :         …מן הראוי לציין  כי כמה שהייתה קטנה חבורת [היהודים] הלא-ציונים בעלי הכוונה [לשבש את המשא ומתן] ,האופוזיציה הפעילה הייתה קטנה ממנה. ועדיין היה בידה לגרום צרות רבות. ועל כן חיכינו בדאגה רבה לתשובת הממשלה הבריטית. ב- ‏17 באוגוסט יכולתי לכתוב אל פליכס פראנקפורטר בארצות-הברית: הנוסח הוגש למשרד-החוץ [הבריטי] וקיבל את הסכמתו, ושלשום שמעתי, שגם ראש-הממשלה (לויד ג’ורג’(מסכים לו היה עוד צורך, כמובן, באישור קאבינט המלחמה – אבל מתוך חוות-דעת אישיות מפי חבריו, לא היה אף צל של ספק, שאם לא תבוא התערבות מבחוץ – אך ורק מצד היהודים! [מתנגדי הציונות] – יאושר הנוסח הציוני, כפי שהוגש לממשלת בריטניה…דבר אחד ברור: התנגדותו של [אדווין] מונטאגיו [יהודי שהיה חבר בקבינט הבריטי] בצירוף ההתקפות הנשנות  של קבוצת היהודים האנטי-ציונים הקטנה במשך חדשים – מכתביהם אל המערכות, החוברות… שיחותיהם הקדחתניות עם פקידי הממשלה – הן שהביאו לידי נוסח-הפשרה, שהציע לנו קאבינט-המלחמה לאחר ימים אחדים…”

(מעובד מתוך: חיים ויצמן, מסה ומעש ,הוצאת שוקן עמ’ 204-209 )

הסבר מדוע התנגדו היהודים המוזכרים בקטע ע”י ויצמן להצהרת בלפור ובאילו דרכים פעלו כדי לשבש את מתן ההצהרה לפי הקטע.  

היהודים המשתלבים המוזכרים בקטע התנגדו לפרסום הצהרת בלפור משום שחששו ממצב שבו  תיווצר בעיה של נאמנות כפולה בין המדינה בה הם גרים לבין העם היהודי שלו הם שייכים ויושב בארץ ישראל, ולכן פעלו נגד ההצהרה במגוון אמצעים שמוזכרים בקטע כגון פניות אל התקשורת באירופה והוצאת חוברות תעמולה נגד ההצהרה ושיחות עם פקידי ממשל במטרה לשנות את נוסח ההצהרה. ” ההתקפות הנשנות  של קבוצת היהודים האנטי-ציונים הקטנה במשך חדשים – מכתביהם אל המערכות, החוברות… שיחותיהם הקדחתניות עם פקידי הממשלה – הן שהביאו לידי נוסח-הפשרה”  

שאלה 2:

אוטו וארבורג, נשיא התנועה הציונית, שמרכזה בגרמניה, על עמדתה של התנועה הציונית כלפי המלחמה :

“על הוועד הפועל לנקוט בגישה של נייטרליות, משום שגם אם תצאנה גרמניה ואוסטרו הונגריה מנצחות מן המלחמה ,לא יוכרע גורל ארץ ישראל   …השיקול שחייב להדריך את הציונים בגרמניה הוא כי האינטרסים  היהודים ככלל עולים בקנה אחד עם אלה של גרמניה ואוסטריה. אם יובסו שתי מעצמות אלה, יהיה מצב יהודי הקיסרות הרוסית איום ונורא… בני עמנו המתגוררים בארץ-ישראל חייבים לתת ביטוי לקשר שלהם עם תורכיה באורח שקט ומכובד. בשום פנים אין לפרש את הדבר כמחויבות חד-משמעית כלפי צד זה או אחר במלחמה, שכן אין לך דבר טבעי לאוכלוסייה מלהביע נאמנות לממשלה השולטת בארץ…”

הצג איזו עמדה צריכה לנקוט התנועה הציונית במלחמה לדעת וארבורג, הסבר מדוע נקטה התנועה הציונית בעמדה זו בראשית המלחמה

הצג מה צריכים לעשות יהודי גרמניה  והיהודים החיים בארץ, לדעת וארבורג הסבר אילו נימוקים הוא מביא כדי להצדיק את עמדתו

ע”פ הדובר בקטע, התנועה הציונית חייבת להישאר נייטרלית  משום שגורל ארץ ישראל לא יוכרע במהלך המלחמה גם במקרה של ניצחון גרמני  ” על הוועד הפועל לנקוט בגישה של נייטרליות, משום שגם אם תצאנה גרמניה ואוסטרו הונגריה מנצחות מן המלחמה ,לא יוכרע גורל ארץ ישראל ואולם, יהודי גרמניה ותומכי התנועה הציונית בתוכה חייבים להזדהות עם גרמניה בשל שותפות האינטרסים שבין שני הצדדים ובשל החשש לגורלם של יהודי רוסיה אם המחנה הגרמני יפסיד ” האינטרסים  היהודים ככלל עולים בקנה אחד עם אלה של גרמניה ואוסטריה”  מהיהודים בארץ ישראל הוא מצפה להישאר נאמנים לשלטון הקיים התורכי משום שזה הדבר הטיבעי עבור כל אוכלוסייה –להיות נאמנה לשלטון שתחתיו היא חייה ” אין לך דבר טבעי לאוכלוסייה מלהביע נאמנות לממשלה השולטת בארץ”.

שאלה 3:

הבעיה החמורה הראשונה בה נתקל היישוב היהודי מיד עם פרוץ המלחמה – ניתוק הקשר עם אירופה , ממנה זרמו עד אז דרך קבע סכומי כסף גדולים שאפשרו את קיומן של רבבות משפחות ביישוב הישן שהיו הרוב בארץ; הטורקים סגרו את הים התיכון בפני אניות זרות. העצירה בזרם הכספים שיתקה תוך תקופה קצרה, את הקיום ממש ביישוב הישן, ואת ענפי הייצור של רוב מושבות העולים, ובעיקר ענפי המטעים. באוקטובר 1914 הודיעה  הממשלה הטורקית על ביטול חד צדדי של הקפיטולציות , אותן זכויות יתר שהיו לנתינים זרים,  כיוון שרוב יהודי הארץ היו נתינים זרים , הם מצאו עצמם חשופים ליד הקשה של הטורקים . מדיניות שהתבטאה בהחרמות ציוד ובעלי חיים ,וכמובן: חובת גיוס לצבא הטורקי שהוטלה על כל האזרחים העות’מאנים . השירות בצבא זה היה מסוכן אף מבלי להתקרב לשדה הקרב : השחיתות התפשטה לכל דרגי הפיקוד , מגפות הפילו חללים לרוב ותנאי השירות בגדודי העבודה אליהם נשלחו רבים מיהודי ארץ ישראל היו דומים לאלה של אסירים שנידונו לעבודת פרך.

(מעובד ע”פ ארץ ישראל במאה העשרים : מיישוב למדינה 1900 – 1950 בעריכת מרדכי נאור ודן גלעדי משרד הביטחון 1990 עמ’ 83-84 )

הצג, ע”פ הקטע,  שני קשיים שבהם נתקלו היהודים שחיו בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה

שני קשיים שבהם נתקלו היהודים בארץ ישראל במהלך המלחמה, ע”פ הקטע:

1.ביטול משטר הקפיטולציות– מתן חסות  והגנה משפטית ליהודים מאירופה שחיו בארץ ישראל וזאת ע”י מעצמות אירופה השונות) , לכן מעמדם של יהודים רבים שהיו נתינים זרים נפגע, הם הפכו לנטולי זכויות ומשוללי מעמד חוקי בארץ. ”  באוקטובר 1914 הודיעה  הממשלה הטורקית על ביטול חד צדדי של הקפיטולציות , אותן זכויות יתר שהיו לנתינים זרים”                                                                                                      

2. גיוס חובה לצבא התורכי– יהודים בעלי אזרחות עותומנית נדרשו להתגייס לצבא התורכי –  ע”פ הוראת המושל התורכי יש גיוס כללי של אזרחי האימפריה העותומנית לצבא התורכי או לגדודי העבודה שלו ,אבל מכיוון שמדובר בתנאי שירות קשים רבים ניסו להתחמק מכך, עבור השלטון היה מדובר ביהודים שהם נתיני מדינת אויב רוסיה ולכן אם לא יתעתמנו ויתגייסו לצבא התורכי חובה לגרש אותם מהארץ.   ” חובת גיוס לצבא הטורקי שהוטלה על כל האזרחים העות’מאנים”                                                                                

שאלה 4:

“העניין של בריטניה בארץ ישראל התעורר משום שהפכה לקרש קפיצה לתעלת סואץ, ומשום היותה חלק מהנתיב היבשתי להודו, ראש הממשלה החדש של בריטניה לויד גורג’ ראה בשותפות האינטרסים עם התנועה הציונית אמצעי להשתחרר מהמחויבות לצרפת בכל הנוגע לארץ ישראל שאותה רצה להשאיר בתחום השליטה הבריטי. הדימוי של היהודי הכל יכול שיחק לטובת התנועה הציונית  והנימוקים התבססו גם על הערכה לא ריאלית של הכוח היהודי בעולם, על כוחם של הציונים בארצות הברית ועל כוחם של היהודים ברוסיה ,לאלו הצטרף גם חשש בריטי מפני הצהרה גרמנית שתביא לתמיכת היהודים במעצמות המרכז.

(א’ שפירא ,ככל עם ועם, הוצאת שז”ר עמ’ 74-77)

הסבר את הגורמים למתן הצהרת בלפור לפי הקטע

הגורמים לפרסום הצהרת בלפור ע”פ הקטע: 

שיקול אסטרטגי- אמצעי לשמור על קשר עם המושבות הבריטיות במזרח– בריטניה האמינה כי מדינה יהודית בחסות בריטית תשרת את האינטרסים שלה באזור, ותוכל לשמש אותה כאזור שמגן על תעלת סואץ שהוא אזור אסטרטגי חשוב לבריטניה וכן על הדרך להודו.” משום שהפכה לקרש קפיצה לתעלת סואץ, ומשום היותה חלק מהנתיב היבשתי להודו..”

2.אמצעי של בריטניה להתחמק ממילוי הסכמים והבטחות בריטיות שנתנו במקביל– הצהרת בלפור הייתה דרך של בריטניה להתחמק ממילוי ההסכמים עם צרפת(הסכם סייקס פיקו) והערבים (אגרת חוסין-מק מהון), בריטניה רצתה להימנע מחלוקת המזרח התיכון עם צרפת כי רצתה את השליטה באזור לעצמה, כמו כן ביקשה ליצור הפרדה בין ארץ ישראל ובין סוריה שבה רצו הערבים להקים את “סוריה הגדולה”. –הבסיס לממלכה ערבית במזרח התיכון, כפי שהובטח להם באגרת חוסיין מק מהון. מתן הצהרת בלפור תאפשר לבריטניה להכריז כי גורלה של ארץ ישראל לא כפוף לאף אחת מהתחייבות הקודמות, ובכך לגרום להתחייבות אלו להיות חסרות משמעות. ” ראש הממשלה החדש של בריטניה לויד גורג’ ראה בשותפות האינטרסים עם התנועה הציונית אמצעי להשתחרר מהמחויבות לצרפת בכל הנוגע לארץ ישראל שאותה רצה להשאיר בתחום השליטה הבריטי”

3.תחרות סמויה עם גרמניה על תמיכת העם היהודי ואמונתה של בריטניה כי היהודים הדומיננטיים בגרמניה יגרמו להפעלת לחץ על הממשלה הגרמנית כדי שזו תפרסם הצהרת תמיכה בציונות ובכך תגייס את הציוניות להשתלטות על ארץ ישראל .” לאלו הצטרף גם חשש בריטי מפני הצהרה גרמנית שתביא לתמיכת היהודים במעצמות המרכז..”

4. הרצון בריטי לגייס את עזרת המעצמות האחרות לטובתה במלחמה– הבריטים האמינו כי פרסום הצהרה אוהדת לציונות ישפיע על יהודי העולם שיתמכו בבריטניה, יהודים אלו יפעלו בקרב ראשי הממשל האמריקאי והרוסי החדש (הקומוניסטי) כדי שאלו יצטרפו למלחמה ויקלו את הלחץ הגרמני מבריטניה                                                                                         

בריטניה הניחה כי יהודים רבים ברוסיה ייקחו חלק בהפיכה המתחוללת בה, ואולי  ישפיעו על הממשל החדש שלא לפרוש מהמלחמה.                     

מאידך, היה רצון של בריטניה למצוא חן בעיני יהודי ארה”ב כדי שאלה ילחצו על הממשל להיכנס למלחמה נגד גרמניה ולעזור לבריטניה וצרפת.               

” הדימוי של היהודי הכל יכול שיחק לטובת התנועה הציונית  והנימוקים התבססו גם על הערכה לא ריאלית של הכוח היהודי בעולם, על כוחם של הציונים בארצות הברית ועל כוחם של היהודים ברוסיה”.