המלאך שבשמיים

, יומני היקר

אני כבר לא יכולה לספור את הימים שעוברים, בגעגוע לחברי לכיתה, בגעגוע לעולם.                   אני כבר סגורה שלושה ימים בבית, ככה אמא אומרת אבל אני מרגישה שעובר נצח.                   היום בבוקר שמעתי רעשים שבאים מהסלון, הלכתי להציץ לשמוע על מה הוריי מדברים, שמעתי את אימי מדברת עם אבא על זה שהם רוצים לעבור דירה, לעבור למקום אחר שהוא לא הדרום. הייתי מופתעת, לא ידעתי איך להגיב, האם ללכת להוריי ולהגיד שאני לא רוצה לעבור דירה או לחכות שהם יודיעו לי על זה. רצתי לחדר ושכבתי מתחת למיטה, מתוסכלת, מבולבלת, מבינה שיכול להיות שאני לא יראה את חבריי יותר, רציתי לפרוץ בבכי, ללכת לשבת על יד אימי ולספר לה מה אני מרגישה. לא יכולתי, לא יכולתי להראות לאמא שאני מפחדת מהמצב המסוכן בדרום כאשר אני רואה שאימי מפחדת בעצמה. קמתי מהסלון כאילו לא שמעתי כלום, הוריי הפסיקו את שיחתם ואמא קמה לתת לי חיבוק וניגשה להכין ארוחת בוקר כהרגלה. ראיתי בפניהם שהם מתוסכלים ומפוחדים, לא הוצאתי מילה רק אמרתי: “תודה אמא”.                                                                        אזרתי אומץ ושאלתי את הוריי האם עוברים דירה? , אבא ענה ואמר:” קים חמודה, תכננו לעבור דירה אך ראינו שכרגע זה לא אפשרי”. שמחתי מאוד שלא עוברים דירה, אך ראיתי כי אימי מאוכזבת. אמרתי בליבי שזה לטובה.

אחר הצהריים, צלצל הטלפון ואבא ענה, הוא אמר לאמא שהוא צריך לרוץ “לסידורים” אמא נבהלה ונתנה לו חיבוק חזק, אבא בא אליי ונתן לי חיבוק ענק ואמר שהוא אוהב אותי.                        עברה שעה ועוד שעה ואבא לא חזר הביתה, נבהלתי ושאלתי את אמא מדוע אבא מתעכב?, אמא ניסתה להישאר רגועה ואמרה לי שהוא בטח יחזור עוד מעט, סמכתי על אמא, נתתי לה חיבוק ועליתי לישון.

קמתי בבוקר, רצתי לחדר של ההורים לתת חיבוק לאבא, נכון הוא לא היה שם, רצתי לאמא ואמרתי שאבא לא בבית. אמא בכתה והייתה מבוהלת שאלתי מה קרה ואני לא ענתה רק הסתיים כלכלה על הטלוויזיה, ניסיתי לקרוא מה רשום לא אחר כך שולטת בקריאה אבל ראיתי את אבא בטלוויזיה ושמעתי את השדרן החדשות אומר: “… The משפחות ההרוגים … “הבנתי, הבנתי ורצתי לאמא ונתתי לה חיבוק ענק ופרצתי בבכי, אמא אמרה לי בפנים דומעות:” לא לדאוג, הכל יהיה בסדר, כמעט אבא נפל במקום האהוב עליו, במקום שהכי כיבד והעריץ, בפעולה שהגנה על המדינה שלנו , על הבית, עלינו. “

כעבור יום ….. כעבור שבוע ….. כעבור חודש ….. כעבור מספר חודשים ….. כעבור שנה ….

היום היה לי יום הולדת וכל כך התרגשתי, חגגתי רק עם אימי מכיוון שלא רציתי מסיבה, אימי הביאה לי פתק , לא הבנתי ושאלתי מה זה?, אמא ענתה:” זה פתק שאבא רשם למקרה שלא יחזור ורצה שאני יביא לך, תפתחי”, פתחתי מהר וכבר ידעתי לקרוא קראתי את הברכה הענקית של אבא וזלגו לי דמעות, גם אמא בכתה קצת. אבא רשם גם דברים מצחיקים ואני ואמא צחקנו תוך כדי בכי, כמעט סיימתי לקרוא וכשהגעתי לשורה האחרונה, עצרתי, לרגע חשבתי, זהו מילותיו האחרונות של אבא.                                       אבא רשם:”…ילדה אהובה שלי, גם אם איני לידך אני תמיד שומר עלייך.” רק…היום אבא שומר עליי מלמעלה.

פרצתי בבכי ונתתי חיבוק חזק לאמא, רצתי לגינה למרות שמסוכן, הסתכלתי על השמיים ואמרתי:

“אני אוהבת אותך אבא”