הסנה הבוער והמטה הנחש

לפני הרבה זמן, שני ילדים שקראו להם: דן ושרון מצאו מערה, וזאת לא הייתה סתם מערה אלא שהיא הייתה מנהרת זמן והיא הייתה מחזירה אחורה בזמן.

.לרוב שנכנסו אליה, אבל לא תמיד לפעמים היא הייתה בלתי צפויה ובלתי הגיונית

.הם לא סיפרו לאף אחד אליה, אפילו לא להורים שלהם

,לדן היו שני בני דודים מעצבנים. לפחות אותו הם עצבנו ברמות. קראו להם יונתן

.ויוחנן

יום אחד בליל הסדר הם באו במפתיע בלי לקבוע בלי כלום אז אמא ואבא של דן  ארחו אותם, אבל לא מרצונם. הם גם לא כל כך אהבו אותם. דן רצה ללכת לשרון כדי לא להיות איתם. אז הוא הלך אליה, והם תכננו ללכת למערה. הם הביאו ספר תורה, מים והלכו. פתאום הם ראו את שני בני הדודים של דן מתעסקים בשיח שמכסה את פתח מנהרת הזמן. ונכנסים לתוכה. הם כעסו ברמות, ונכנסו. פתאום נכנסה פנימה מערבולת של רוח והעיפה אותם החוצה בהתחלה הכל היה נראה אותו דבר, הם רצו לבית של דן (ככה לפחות הם חשבו) אבל פתאום הם ראו משהו מדהים שיח בוער, אבל לא נשרף הם בהתחלה לא הבינו מה זה אבל כשדן ושרון ראו משהוא מדבר אל עצמו וחולץ את הסנדלים שלו רק דן ושרון הבינו: הם הגיעו לתקופה של משה רבנו שהציל ושיחרר את בני ישראל  ממצרים  ושמולם זה משה רבנו. כשהם הבינו זאת הם התרגשו נורא ובטעות צווחו. משה רבנו רק הסתכל אליהם ואז חזר לדבר אל עצמו. אבל הם כבר הבינו שזה אלוהים מי שהוא מדבר איתו, והתיישבו על אבן, לחכות שהם יסיימו לדבר. יונתן ויוחנן דיברו בינתיים בצד, בעמידה. ואז פתאום האבן שעליה דן ושרון ישבו דיברה הם לא האמינו למראה עיניהם אבל התאוששו מזה שהבינו שזה אלוהים שעשה את זה. הם ראו שמשה לא כל כך שמח ממה שאלוהים אמר לו. דן ושרון (רק מי שהבינו את המצב) פתחו את ספר התורה ששרון הביאה והסתכלו כל פעם מה אלוהים הולך להגיד, ואיך משה עומד להגיב. והם נהנו מכל רגע. פתאום יונתן ויוחנן קמו וכאילו ציוו על שרון ודן להגיד להם מה קורא כאן? שרון ודן היו המומים ממה שיונתן ויוחנן עשו הרגע ואמרו להם: אתם לא תאמינו למה שנגיד לכם, ותחשבו שאנחנו הזויים!. אבל בגלל שיונתן ויוחנן ממש ציוו אז הם הסבירו להם הכל איך הם גילו את המערה ועוד……. ואז בדיוק שהם סיימו משה קם והתחיל ללכת אז הם הלכו אחריו ודן ושרון אמרו לו שהם באו מהעתיד ושהם רוצים ללכת איתו. הוא בהתחלה לא האמין להם, אבל ככל שהם סיפרו לו יותר ככה הוא האמין יותר. הוא שאל אותם מה השמות שלהם והם ענו: דן, שרון, ולהם.. והצביעו על יונתן ויוחנן קוראים יונתן, ויוחנן. הם לבסוף אחרי הליכה ארוכה הגיעו למקום כלשהוא משה שרק, קצת בגמגום ופתאום הופיע איזה משהוא. משה אמר להם שמי שהגיע עכשיו הוא אהרון אחיו. והם האמינו לו כמובן כי הם ידעו הכל על יציאת מצריים. שעות ארוכות משה סיפר לאהרון על השיח הבוער על אלוהים ועוד על כל מה שקרה ואז פתאום משה ואהרון קמו ואמרו פה אחד: אנחנו הולכים למצריים!. הם הלכו דרך ארוכה ארוכה עד שהם הגיעו למצריים. הם בהתחלה התקדמו לארמון ראו פה ושם יהודים עבדים, מצרים עד שהגיעו לארמון הם התחמקו מאיזו דרך מסתור שמשה הכיר הם נכנסו לארמון פתאום ראו שומר מצרי אז הם התחבאו עד שהוא עבר והמשיכו. עד שראו את כיסא המלכות של פרעה ומשה אמר לאהרון משהו ואז אהרון אמר לפי מה שכל

הארבעה ידעו: את מה שמשה אמר לו!. וזה מה שהוא אמר: שלח את עמי

 ופרעה צחק ואמר: בחיים לא! ועוד פעם משה אמר משהו לאהרון ואהרון אמר: אם אתה לא תשחרר אותם אלוהים יטיל אליכם מכות ופרעה אמר: נראה לך שאני האמין לך? ואז משה, אהרון וארבעת הילדים: שרון, דן, יונתן ויוחנן יצאו מהארמון בתנופה וביום שאחרי באמת אלוהים הטיל על המצרים מכות והמכה הראשונה הייתה דם שכל המים במצריים יהיו דם ובסופו של היום משה וכל השאר עוד פעם באו ואהרון אמר: שלח את עמי! ופרעה אמר: לא! אחרי היום הראשון הגיע היום  השני ושוב פעם אלוהים הטיל על המצרים מכה היא הייתה צפרדע שצפרדעים יהיו בכל מקום ובכל פינה ובסופו של היום שוב משה והחבורה באה ואהרון אמר: שלח את עמי! ושוב פעם פרעה אמר: לא

 זה היה ככה 9 ימים ובכל יום מכה אחרת ופתאום ממש בהפתעה ביום העשירי

שהמכה הייתה: מכת בכורות ובמכה הזאת כל בן בכור אצל המצרים ימות! פרעה השתכנע ושיחרר את בני ישראל. פתאום הופיע מערבולת של חול ושרון ודן היו לי במערה אבל הם היו בלי יונתן ויוחנן הם לא נבהלו בגלל שזה כמעט תמיד קורה שאם משהוא נכנס איתם למערה הוא שוכח הכל ונשאר במקום שהיה לפני שנכנס ולפעמים בכלל במקום אחר. אז הם יצאו וכל אחד חזר לבית שלו וכל אחד חגג

בנפרד את חג פסח.

נעזרתי בספר: מנהרת הזמן-שלח את עמי