הפסטיבל שבוטל

.זוֹ הָיְתָה שְׁעַת צָהֳרַיִם אֲבִיבִית

,פֹּונִית הָיְתָה עֲסוּקָה בְּסֵרוּק הָרַעֲמָה הַזְּהֻבָּה וְהָאֲרֻכָּה שֶׁלָּהּ

.כְּשֶׁאַרְנָבוֹנִי נִכְנַס בְּדִלּוּגִים שְׂמֵחִים אֶל הֶחָצֵר

יוֹאוֹו.. כַּמָּה עוּגוֹת גֶּזֶר אָפִיתִי הַיּוֹם עִם אִמָּא,

אֲנַחְנוּ מַעֲמִידִים דּוּכַן עֲנָק בְּפֶסְטִיבָל הָאָבִיב,

וְכֻלּוֹ מָלֵא עוּגוֹת גֶּזֶר!

הֵכַנּוּ כְּבָר כִּמְעַט אֶת כֻּלָּן,

וַאֲנִי, אָמְרָה פֹּונִית,

אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת לְהִתְחָרוֹת בְּתַחֲרוּת הָרַעֲמָה הָאֲרֻכָּה בְּיוֹתֵר,

שָׁנָה שֶׁעָבְרָה הִגַּעְתִּי לְמָקוֹם שְׁלִישִׁי,

אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהַפַּעַם אוּכַל לִזְכּוֹת בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן.

וְהִיא הִמְשִׁיכָה לְסָרֵק אֶת הָרַעֲמָה בְּאִטִּיּוּת וּבְקַפְּדָנוּת.

לְפֶתַע הִתְגַּלְגֵּל בְּלוּט עֲנָק לְתוֹךְ הֶחָצֵר,

וְאַחֲרָיו קִפֵּץ סְנָאִי:

וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן לְהִתְחָרוֹת בִּקְלִיעַת בַּלּוּטִים לַקֵּן,

הִתְאַמַּנְתִּי הָ-מ-וֹ-ן!

וְהוּא הִקְפִּיץ בְּלוּט יָשָׁר לְתוֹךְ דַּלֵּי הַמַּיִם שֶׁל פֹּונִית.

זֶה הָיָה רָטֹב!

הַחֲבֵרִים קָבְעוּ שֶׁלְּמָחֳרָת בַּבֹּקֶר יֵלְכוּ יַחְדָּיו

אֶל מִתְחַם הַפֶסְטִיבָל בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה הַיְּרֻקָּה.

תִּסְתַּכֵּל עַל הָעֲנָנִים שָׁם,

אָמְרָה פֹּונִית לְסְנָאִי בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁחִכּוּ לְאַרְנׇבוֹנִי בְּתַחְתִּית הַגִּבְעָה,

אֵלּוּ לֹא עֲנָנִים רְגִילִים שֶׁל אָבִיב,

נִרְאֶה שֶׁעוֹמֵד לָרֶדֶת גֶּשֶׁם הַיּוֹם.

רַק לֹא גֶּשֶׁם! אָמַר אַרְנָבוֹנִי

שֶׁדָּחַף לְפָנָיו עֲגָלָה מְלֵאָה בְּעוּגוֹת גֶּזֶר קְטַנּוֹת.

הוּא יַהֲרֹס לִי אֶת כָּל הָעוּגוֹת!

וְגַם אֶת הָרַעֲמָה הַחָלָקָה שֶׁלִּי, הוֹסִיפָה פֹּונִית

וְהֶחֱלִיקָה עָל הָרַעְמָה שֶׁלָּהּ, אֵלֶיהָ הָיָה קָשׁוּר סֶרֶט וָרֹד יְפֵיפִיָּה.

לֹא יֵרֵד גֶּשֶׁם, אָבִיב עַכְשָׁו .. זֶה סְתָם עֲנָנִים,

אָמַר סְנָאִי שֶׁהִגִּיעַ בְּדִיּוּק,

אֵין גֶּשֶׁם בְּאָבִיב!

הוּא זֵרֵז אֶת הַחֲבֵרִים לְהִתְקַדֵּם.

בּוֹאוּ נִמְהָר, שַׁעֲרֵי הַפֶסְטִיבָל כְּבָר בֶּטַח נִפְתְּחוּ.

הַחֲבֵרִים דִּלְּגוּ בְּעַלִּיזוּת בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה,

וְשׂוֹחֲחוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַל הַיּוֹם הַמְּשַׂמֵּחַ הַצָּפוּי לָהֶם.

כְּשֶׁהִתְקָרְבוּ לְרֹאשׁ הַגִּבְעָה רָאוּ, לְהַפְתָּעָתָם, מַחֲזֶה מְבַלְבֵּל בְּיוֹתֵר;

עֶשְׂרוֹת חַיּוֹת דָּהֲרוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,

חֶלְקָן צוֹעֲקוֹת, חֶלְקָן מְפֻחָדוֹת, חֶלְקָן נִרְאוּ כּוֹעֲסוֹת,

אַךְ כֻּלָּן לֹא עָצְרוּ אֲפִלּוּ לְרֶגַע לְהַסְבִּיר מָה קָרָה.

הַחֲבֵרִים הִתְקַדְּמוּ בַּחֲשָׁשׁ לְעֵבֶר שַׁעֲרֵי הַפֶסְטִיבָל

וּלְפֶתַע רָאוּ שֶׁלֶט עֲנָק:

הַפֶסְטִיבָל-בֻּטַּל !!

סְעָרָה עֲצוּמָה מִתְקַדֶּמֶת לְכָאן!

וְכֻלָּם חַיָּבִים לִדְהֹר הַבַּיְתָה, כַּמּוּבָן!

עַד שֶׁתַּעֲבֹר מֵהַבַּיִת לֹא יוֹצְאִים,

כִּי אַתֶּם לְהִפָּגַע ​​עֲלוּלִים!

פּוֹנִית הִסְתַּכְּלָה עַל סְנָאִי, שֶׁהִסְתַּכֵּל עַל אַרְנָבוֹנִי, שֶׁהִסְתַּכֵּל עַל פּוֹנִית,

כֻּלָּם הָיוּ נִרְאִים מְפֻחָדִים וּמְבֻלְבָּלִים מְאוֹד.

מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו? שָׁאַל אַרְנָבוֹנִי.

פָּשׁוּט דּוֹהֲרִים הַבַּיְתָה! אָמְרָה פּוֹנִית,

וְזֶה מָה שֶׁהֵם עָשׂוּ ..

הַיָּמִים הַבָּאִים בַּבַּיִת הָיוּ כָּל כָּךְ מוּזָרִים.

פִּתְאוֹם אָסוּר לָצֵאת מֵהַבַּיִת,

לְשַׂחֵק עִם חֲבֵרִים,

לִדְהֹר בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ,

אוֹ אֲפִלּוּ לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁקִיעָה.

גַּם אַבָּא וְאִמָּא נִשְׁאֲרוּ כָּל הַזְּמַן בַּבַּיִת.

זֶה הָיָה כָּל כָּךְ מְבַלְבֵּל!

פִּתְאוֹם אִי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת לַגַּן,

וַאֲפִלּוּ לֹא לִרְאוֹת אֶת סָבָא וְסַבְתָּא.

אָחִיהָ הַקָּטָן שֶׁל פֹּונִית מָשַׁךְ לָהּ בְּרַעֲמָה כָּל כָּךְ חָזָק,

כְּשֶׁהִיא לֹא הִסְכִּימָה לוֹ מֵהֶחָצִיר שֶׁלָּהּ, וְזֶה הָיָה כּוֹאֵב!

זֶה הָיָה מַכְעִיס כָּל כָּךְ!

בַּחוּץ הָרְעָמִים הָיוּ חֲזָקִים,

שֶׁנִּדְמֶה הָיָה שֶׁקִּירוֹת הַבַּיִת יִשָּׁבְרוּ,

וְאִמָּא סְנָּאִית אָמְרָה לְאַבָּא סְנָאִי שֶׁהִיא חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמְּלַאי הַבַּלּוּטִים יִגָּמֵר בְּקָרוֹב,

וְאֵין אֶפְשָׁרוּת לָצֵאת לְלַקֵּט עוֹד.

זֶה הָיָה מַפְחִיד כָּל כָּךְ!

וּבְעִקָּר – כָּל הַמִּשְׂחָקִים נִרְאוּ מֵ-שָׁ-עׇ-מֵ-מִ-י-ם

כְּשֶׁצָּרִיךְ לְשַׂחֵק בָּהֶם לְבַד.

סְנָאִי הִתְגַּעְגֵּעַ לְפּוֹנִית וּלְאַרְנָבוֹנִי,

פֹּונִית הִתְגַּעְגְּעָה לְאַרְנׇבוֹנִי וְלְסְנָאִי,

וְאַרְנׇבוֹנִי הִתְגַּעְגֵּעַ כָּל כָּךְ לְסְנָאִי וְלְפּוֹנִית,

בִּלְעֲדֵיהֶם הַכֹּל הָיָה כָּל כָּךְ מְ-שָׁ-עׇ-מֵם!

הַסְּעָרָה נִמְשְׁכָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן,

שֶׁסְּנָאִי כְּבָר כִּמְעַט שָׁכַח אֵיךְ מְטַפְּסִים עַל עֵצִים,

וְקִירוֹת הַמְּאוּרָה שֶׁל אַרְנָבוֹנִי הָיוּ מְכֻסִּים צִיּוּרִים שֶׁל גְּזָרִים

בְּכָל הַצְּבָעִים וְהַגְּדָלִים, מֵרֹב שִׁעֲמוּם.

כֻּלָּם הָיוּ צְרִיכִים הַ-מ-וֹ-אן סַבְלָנוּת,

כִּי נִרְאֶה הָיָה שֶׁהַסְּעָרָה לֹא תִּגָּמֵר לְעוֹלָם.

וְאָז,

בֹּקֶר אֶחָד,

פִּתְאוֹם

זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ.

כָּל הַשָּׂדוֹת בַּחוּץ הָיוּ יְרֻקִּים וּמְלֵאֵי פְּרָחִים בְּכָל הַצְּבָעִים וְהַגְּדָלִים.

בַּדֶּרֶךְ הַחוּצָה מֵהָאֻרְוָה,

פֹּונִית הִסְתַּכְּלָה בַּמַּרְאֶה,

וְיָדְעָה,

שֶׁבְּפֶסְטִיבָל הַקָּרוֹב הִיא תִּזְכֶּה בַּפְּרָס הָרִאשׁוֹן!

הָרַעְמָה שֶׁלָּהּ הָיְתָה אֲרֻכָּה כָּל כָּךְ!