בספר זה נלמד על הדרך שבה ניסתה

ממשלת ישראל להתמודד עם גלי

העלייה של שנות החמישים והשישים. 

מה היו המצוקות שלהם, וכיצד ניסתה

הממשלה לפתור אותן.

הקמת המדינה וסיום מלחמת העצמאות הביאו לתחילתו של גל העלייה הגדול ביותר שהגיע לארץ ישראל העלייה התאפשרה הודות לחקיקת חוק השבות 1950 שלפיו זכאים כל יהודי ובני משפחתו לעלות לארץ לקבוע בה את ביתם ולקבל אזרחות ישראלית.
קליטת העלייה ההמונית בעשור הראשון של המדינה הייתה פעולה שדרשה התגייסות כללית של כל בני הישוב בארץ באותה תקופה.
יהדות אירופה שהייתה המרכז היהודי הגדול ביותר של יהודים הצטמצמה מאוד עקב השואה, השארות יהודים רבים בתחומי ברה”מ מאחורי מסך הברזל הקומוניסטי, וכן יהודים רבים שנותרו במדינות מערביות כגון: צרפת, אנגליה, ארה”ב, אוסטרליה, קנדה ודרום אפריקה שהיו להם תנאים טובים ולא הראו כל נכונות לעלות לארץ.
סה”כ עלו מאירופה כ300 אלף איש רובם ניצולי שואה וכלואים שהיו עצורים במחנות המעצר בקפריסין ובאמצע שנות החמישים הגיעו גם עולים רבים מפולין, הונגריה רומניה ובולגריה, לאחר המרידות שהיו במדינות אלו נגד השלטון הקומוניסטי.

במקביל הגיעה גם כמות עצומה של יהודים מארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה במחצית הראשונה של שנות החמישים הגיעו לארץ 50 אלף מיהודי תימן,125 אלף מיהודי עיראק, 40 אלף מיהודי מצרים,26 אלף מיהודי סוריה,36 אלף מיהודי לוב,51 אלף מיהודי תוניסיה (השאר הלכו לצרפת) 250 אלף מיהודי מרוקו,7000 מיהודי אלג’יריה(השאר לצרפת) ,35 אלף מיהודי אירן, וכן מחצית מיהודי טורקיה ומרבית יהודי יוון.

הצג שתי סיבות לעלייה מארצות אירופה בשנים אלו ושתי סיבות לעלייה מארצות האיסלאם

אירופה:
א. רוב העולים חשו זרים באירופה ותחושה זו התגברה בשל גילויי האנטישמיות שהם חוו והעוינות של המשטרים הקומוניסטים כלפיהם,וכן המשבר הכלכלי באירופה שלאחר המלחמה.

ב. רבים מהעולים היו במצב משפחתי וכלכלי בעקבות השואה- רבים נותרו ללא משפחות וללא רכוש, לא היו מסוגלים לפרנס את עצמם ומצבם רק החמיר בזמן השהייה במחנות העקורים –בעיות אלו עוררו צורך דחוף במציאת פתרון לעולים.

ארצות האיסלאם:

א. העידוד של העולים מהקמת המדינה והעצמת ההזדהות עם הציונות.

ב. עוינות האוכלוסייה הערבית המקומית בשל רעיונות הלאומיות הערבית והתגברות הסכסוך הישראלי ערבי בארץ ישראל.

בעמודים הבאים תוכלו לראות את נתוני העלייה לארץ מכלל העולם ובפרט מארצות האיסלאם.

התרומה של העלייה בשנות החמישים והשישים למדינת ישראל:

1.גידול דמוגרפי של הציבור היהודי בארץ שתרם במגוון רחב של היבטים – למשל חיזוק המשק הכלכלי, הגדלת פוטנציאל הגיוס לצה”ל, ייצוב הדמוקרטיה הישראלית כיהודית;

2.הרחבת הייצור החקלאי והתעשייה הישראלית – בזכות העלייה הגדולה והכוונתה לעבודות  החקלאית ולהשתלבות בתעשייה, צמח הייצור בתחומים אלה והמשק הכלכלי הישראלי הלך והתייצב;

3.עיצוב גבולות המדינה באמצעות התיישבות חקלאית ועיירות הפיתוח, שהוקמו בסמוך לגבולות ובאזורים שטרם יושבו;

4.התחלתו של שינוי בתפיסת “כור ההיתוך” שהפלתה את העולים מארצות האסלאם על רקע  סטריאוטיפיים שליליים מהם סבלו מצד האליטה האשכנזית בארץ – אירועי ואדי סאליב בשנת 1959 היו יריית הפתיחה של מהלך ארוך שנים בו נאבקו עולי ארצות האסלאם לשינוי ביחס אליהם לקראת מדינית מלאה של רב-תרבותיות;

5.השפעה תרבותית של מגוון העולים הרחב שהגיע לארץ שלמרות מדיניות מחמירה של כור היתוך  החל לאט-לאט לעצב את דמות החברה הישראלית דרך מגוון מאכלים, מנהגים ומסורות אותם הביאו עמם מהתפוצות השונות.

שימו לב לטבלה הבאה שמשווה בין צורות מדיניות הקליטה של הממשלה בשנות החמישים:

כפי שראינו בטבלה בעמוד הקודם ממשלת ישראל מחלקת את העולים לפי רמות הסיכון שבהן הם היו נתונים בארצות המוצא, עם זאת מדיניות העלייה המבוקרת עוררה ויכוח גדול בתוך הממשלה.

שתי טענות בעד המשך קליטת העלייה:
א. הפסקת העלייה היא  פגיעה בחזון הציוני– העלייה היא הגשמת הציונות- קליטת העלייה היא מטרת הציונות –קיבוץ גלויות והקמת בית לאומי לכל היהודים. הפסקת העלייה מנוגדת לערכי מגילת העצמאות, ומנוגדת לחוק השבות שנחקק בכנסת ומדבר על חובתה של המדינה לקלוט כל יהודי ויש בה פגיעה בזכותם של היהודים לחיים חופשיים בביטחון במדינה משלהם.

ב. הצלה מסכנת חיים– מצב היהודים בארצות האיסלאם הולך ומחמיר ויש להוציאם במהירות כי אחרת הזדמנות תפוספס והם יהיו בסכנת חיים מידית או שהשליטים במדינות ערב יפסיקו את מתן היתר להוצאת היהודים והם יישארו במדינות שהם מדינות אויב.

שתי טענות נגד המשך הקליטה:
א. קושי כלכלי- המשך העלייה יגרום לחוסר יכולת לקלוט את כולם, קליטת העלייה יוצרת בעיות כלכליות רבות ואין לממשלה אפשרות לטפל בהן ולקלוט בצורה נאותה את כל העולים, הצורך בשיקום ממלחמת העצמאות מונע כל אפשרות להתפנות לקליטת אלפי תושבים חדשים.

ב. דעות קדומות כלפי העולים- רבים מהם אחזו בדעות קדומות וסטריאוטיפים כלפי יהודי ארצות האיסלאם, במיוחד כלפי יהודי צפון אפריקה שנחשבו לא משכילים וחסרי תרבות למרות שהתחנכו על פי התרבות הצרפתית.
בישוב הקולט היו רבים שחששו שהם ישפיעו לרעה על אופייה של המדינה ויהפכו אותה למדינה נחשלת וחסרת תרבות כמו שכנותיה הערביות.

משימה:

קראו את הקטע הזה וענו על השאלות הבאות:

באיזו שנה נכתבה הכתבה?

באילו מקומות נערך הסיור? מה שמות היישובים הללו כיום?

מהו מחנה עולים? כיצד הוא נראה, מה היו תנאי החיים בו?

אילו עדות מוזכרות בכתבה? כיצד מתוארת כל אחת מהן?

האם, לדעתכם, התיאור של עולי ארצות המזרח אוהד או מושפע מסטראוטיפים?

אילו הבדלים קיימים בין תנאי החיים במחנה העולים לתנאי החיים במעברה? היעזרו בחומר הלימוד ובכתבה.

את התשובה תכתבו כאן

העולים נתקלו בקשיים רבים בהגיעם לארץ, בואו נבחן את הקשיים העיקריים:

בתחום הדיור: הממשלה לא יכולה לספק דיור קבע לכולם והיה מחסור עצום בדירות.

בתחום התעסוקה: רבים מהעולים התקשו למצוא פרנסה בתחומים שבהם עסקו בארצות המוצא שלהם ,רבים התקשו למצוא עבודה בשל קשיי שפה.

בתחום החינוך: היו פערי השכלה ניכרים בין קבוצות העולים ונוצר מחסור במוסדות לימוד שיתאימו  לילדי העולים. 

בתחום הרפואה: רבים מהעולים סבלו מבעיות רפואיות וממחלות שהממסד הקולט בארץ לא ידע כיצד להתמודד איתם

יחס הוותיקים: האוכלוסייה המקומית גילתה יחס של התנשאות כלפי העולים ,במיוחד הורגש הפער במפגש שבין החברה הקולטת האשכנזית ובין העולים המזרחיים ,פער זה גרם לקולטים לצייר את העולים כחסרי תרבות וברברים.

 חשוב לזכור כי לכל אלו התלוו גם קושי בטחוני שליווה את המדינה בשנותיה הראשונות, המדינה סבלה מהתקפות של מחבלים לאורך הגבולות מעשי רצח ושוד וחשש מתמיד מפני השתלטות על קרקעות ולכן, כדי להגן על הקרקעות באזורי הגבול, הופנו עולים רבים להתיישבות במקומות שסמוכים לגבול ונפגעו מפעולות המחבלים.

בעמודים הבאים נראה את הפתרונות שהממשלה מנסה לספק לעולים כדי לפתור בעיות אלו:

בתחום הדיור:

שלב 1:שיכון עולים בשכונות ובבתים ערבים שננטשו במלחמת העצמאות בעיקר בערים המעורבות ובכפרים ערביים במרכז הארץ (יהוד,אזור,רמלוד), אח”כ שיכון עולים במחנות צבא של הבריטים שנותרו בארץ (ראש העין).

שלב 2: הקמת מגורים זמניים לעולים בפחונים, ומחנות אוהלים-מעברות-בדר”כ כשכונות בשולי הערים הגדולות (לדוג’ רמת גן וקריית אונו שהחלו כמעברה לעולי עיראק ליד ת”א, מעברת שכונת התקווה בת”א).

שלב 3: הפניית עולים להתיישבות חקלאית ב 180מושבים שהוקמו בשבילם באזורים שסמוכים לגבול (בגליל, בדרך לירושלים וליד הקו הירוק במרכז),רוב המושבים סבלו מהתנכלויות הערבים, ומבעיות ביטחוניות קשות.

שלב 4: הקמת ערים חדשות –עיירות פיתוח לעולים במקומות שבמקום נראה היה שיש סיכוי למצוא תעסוקה בעיקר במקומות שרחוקים מהמרכז מתוך מטרה לפתח את אותם אזורים כמו דימונה וערד שהוקמו ליד מפעלי ים המלח והכור הגרעיני) קרית גת ,בית שמש, קרית שמונה.

בעמוד הבא תוכלו לראות במפה היכן מוקמו מושבי העולים:

בתחום המחסור במזון:

הממשלה הכריזה על תכנית הצנע שמטרתה אספקת מזון בצורה קצובה לאוכלוסייה באמצעות תלושים כדי להתגבר על המחסור ולספק את צורכי האוכלוסייה הבסיסים, במקביל הממשלה פעלה לגורמים בשוק המזון כדי שאלו יפתחו תחליפי מזון למוצרים שבמחסור (בשר ואורז) זה הוביל להתפתחות “שוק שחור” שמבוסס על סחר במוצרי יסוד מוברחים.

פתרון לבעיות התעסוקה:

הפניית עולים לעבודות ציבוריות כמו נטיעת יערות, סלילת כבישים וקטיף תמורת שכר מינימלי והדגשת העובדה שבכך העולים שותפים למפעל הציוני והם חלוצים.
במקביל, הקמת מפעלים שמבוססים על העסקת כוח אדם לא מיומן בתחומי טקסטיל ומזון בעיקר בעיירות הפיתוח (כיתן דימונה, מגבות ערד, פרי גליל)

בעמוד הבא תוכלו לראות איך נראו פנקסים שחולקו לאזרחים כדי לרכוש מזון במסגרת תוכנית הצנע:

שימו לב לקטע מתוך הסרט “אלכס חולה אהבה” שמתאר את התקופה:

בתחום החינוך:

הממשלה מחוקקת את חוק חינוך חובה ממלכתי שמחייב את כל המשפחות לשלוח את ילדיהם לביה”ס ללימודי חובה עד גיל 14 ובכך למנוע את צאתם לעבודה. נשלחו מורות חיילות למעברות ולעיירות הפיתוח כדי לעזור במבצע לימוד העברית שהיה במקומות אלו ובתפעול מוסדות החינוך במעברות.
התנהל מאבק בתוך הממשלה בשאלה לאן ילכו הילדים ולבסוף נקבע שילדים יתחנכו ע”פ רצון הוריהם בחינוך ממלכתי או ממלכתי דתי, רבים מעולי ארצות ערב בחרו בחינוך הממלכתי דתי שהיה ברוח המסורת שקרובה למה שראו בביתם. בעמוד הבא תוכלו לראות כיצד מעודדת הממשלה את העולים ללמוד עברית.

שימו לב לסרט הבא שמתאר את המאבק על החינוך:

בתחום הרפואה:

רבים מהעולים סבלו מבעיות רפואיות וממחלות שהממסד הקולט בארץ לא ידע כיצד להתמודד איתם, במעברות היו תנאי היגיינה ירודים, מחסור ברופאים ואחיות, מחסור במזון וביגוד וזה הקשה על העולים עוד יותר והעלה מאוד את שיעור תמותת התינוקות (פרשת ילדי תימן).
בעיה נוספת היה הצורך לטפל בחולים ונכים רבים שבאו מקרב העולים והיו זקוקים לטיפול ממושך, וכן שורה של מחלות שהביאו איתם היהודים מארצות ערב ולא היו ידועים לישוב בארץ כמו גזזת ,עולים רבים עברו חיטוי בחומרי הדברה (כמו ד.ד.ט) .
ריבוי המחלות גרם לכך ש15% מכלל העולים היה חסר יכולת להתפרנס בצורה מלאה והיה צורך לפרנס אותו באמצעות קצבאות.

שימו לב לסרט הבא שמסכם חלק גדול מקשיי העולים:

והסיפור של עיירות הפיתוח: 

פעילות סיכום קצרה בנושא נמצאת כאן

פתרון שאלת בגרות:

קרא את הקטע הבא וענה על השאלה שלאחריו:

“היקף העלייה הנרחב בראשית שנות החמישים גרם לכך שלעיתים עברו שנים בין בואם של העולים לארץ ובין קליטתם בתעסוקה בשיכון ובהבטחת שירותים ציבוריים. פער זה גרם לכך שהיו מאות אלפי אנשים נתונים במגורים זמניים, תעסוקה זמנית וניתוק מהתרבות ומהחברה הישראלית הוותיקה; אוכלוסייה זו הייתה מורכבת ברובה מעולי ארצות האיסלאם. גל העלייה הראשון נקלט בערים הערביות הנטושות ובשכונות הנטושות של הערים המעורבות; העולים שהגיעו מאוחר יותר הועברו תחילה למחנות עולים, ואחר כך למעברות שהוגדרו כמגורים זמניים ותושביהן התפרנסו בעיקר מעבודות שמומנו בתקציבים ציבוריים. כדי להקל על מצוקת הפרנסה הוקמו מפעלים עתירי כוח עבודה שהבטיחו שכר מינימלי בעבודות בלתי מקצועיות וללא אפיקי קידום, בעיקר בעיירות הפיתוח”.

(מעובד ע”פ משה ליסק – העלייה הגדולה של שנות החמישים בפרספיקטיבה היסטורית ,הציונות, כרך יד 1989 ,הוצאת אוניברסיטת ת”א המכון לחקר הציונות ע”ש חיים ויצמן עמ’ 203-217).

הצג שני קשיים שבהם נתקלו העולים שהגיעו לארץ בראשית שנות החמישים, ע”פ הקטע, הסבר אילו פתרונות המדינה ניסתה למצוא עבורם ע”פ הקטע וע”פ מה שלמדת.

תשובה:

שני קשיים שבהם נתקלו העולים ע”פ הקטע:

1.מחסור במגורים– ” מאות אלפי אנשים נתונים במגורים זמניים”- הממשלה ניסתה לפתור את מצוקת הדיור בכמה שלבים: שלב 1:שיכון עולים בשכונות ובבתים ערבים שננטשו במלחמת העצמאות בעיקר בערים המעורבות ובכפרים ערביים במרכז הארץ (יהוד,אזור,רמלוד), אח”כ שיכון עולים במחנות צבא של הבריטים שנותרו בארץ (ראש העין). שלב 2: הקמת מגורים זמניים לעולים בפחונים, ומחנות אוהלים-מעברות-בדר”כ כשכונות בשולי הערים הגדולות (לדוג’ רמת גן וקריית אונו שהחלו כמעברה לעולי עיראק ליד ת”א, מעברת שכונת התקווה בת”א) שלב 3: הפניית עולים להתיישבות חקלאית ב 180מושבים שהוקמו בשבילם באזורים שסמוכים לגבול (בגליל, בדרך לירושלים וליד הקו הירוק במרכז),רוב המושבים סבלו מהתנכלויות הערבים, ומבעיות ביטחוניות קשות. שלב 4: הקמת ערים חדשות –עיירות פיתוח לעולים במקומות שבמקום נראה היה שיש סיכוי למצוא תעסוקה בעיקר במקומות שרחוקים מהמרכז מתוך מטרה לפתח את אותם אזורים כמו דימונה וערד שהוקמו ליד מפעלי ים המלח והכור הגרעיני) קרית גת ,בית שמש, קרית שמונה .

2. מחסור בתעסוקה– רבים מהעולים התקשו למצוא פרנסה בתחומים שבהם עסקו בארצות המוצא שלהם ,רבים התקשו למצוא עבודה בשל קשיי שפה ולכן, מחליטה הממשלה על הפניית עולים לעבודות ציבוריות כמו נטיעת יערות, סלילת כבישים וקטיף תמורת שכר מינימלי והדגשת העובדה שבכך העולים שותפים למפעל הציוני והם חלוצים. במקביל, הקמת מפעלים שמבוססים על העסקת כוח אדם לא מיומן בתחומי טקסטיל ומזון בעיקר בעיירות הפיתוח (כיתן דימונה, מגבות ערד, פרי גליל) ” כדי להקל על מצוקת הפרנסה הוקמו מפעלים עתירי כוח עבודה שהבטיחו שכר מינימלי בעבודות בלתי מקצועיות וללא אפיקי קידום, בעיקר בעיירות הפיתוח” .