בספר זה נלמד על מלחמת ששת

הימים:

מדוע פרצה וכיצד השפיעה על מדינת

ישראל והאזור למשך תקופה ארוכה

מאוד..

אולי אפילו עד היום…

מלחמת ששת הימים פרצה ב5.6.67 לאחר תקופת מתיחות ארוכה בין ישראל ובין שכנותיה סוריה מצרים וירדן ונהוג לראות בה גם חלק מהמאבק הבין גושי שהתנהל באותה תקופה בין ארה”ב לברית המועצות-מה שמוכר בשם “המלחמה הקרה“.

למרות משך הזמן הקצר של המלחמה,תוצאותיה משפיעות על המזרח התיכון עד היום.

מה היו הגורמים למלחמה:

המתיחות בגבול עם סוריה והמאבק על מקורות המים– סוריה סירבה להשלים עם הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בסוף מלחמת העצמאות ואישרו לישראל שליטה על הכנרת ועל מקורות הירדן זאת על רקע הצורך שלה במקורות מים והכעס שלה על הקמת המוביל הארצי שיאפשר לישראל לפתח את הארץ ובמיוחד את הנגב יאפשר הגירה גדולה של יהודים לארץ התעצמות צבאית וכלכלית ויהפוך את ישראל למעצמה כל זה על חשבון מקרות המים שגם לסורים יש זכויות עליהם. שרת החוץ גולדה מאיר הודיעה כי כל ניסיון לפגוע במקורות הירדן יחשב כאיום על בטחונה של ישראל וכניסיון התקפה עליה. מנובמבר 1964 החלו הסורים בפעולות ההטיה וישראל החלה בשורת תגובות תחילה בתותחים ואח”כ במטוסים ששיתקו את ניסיונות ההטיה. סוריה ניסתה למנוע יצירת עובדות בשטח ע”י ישראל ודאגה להבעיר את השטח כל הזמן ,הסורים הפגיזו טרקטורים שנכנסו לעבד את חלקות המריבה בשטחים המפורזים ,הפגיזה את יישובי עמק הירדן ואפשרה לחוליות מחבלים לחדור לשטח ישראל לבצע פיגועים.

ישראל חששה מאוד מהתוקפנות הסורית ומכוונותיה להטות את מקורות הירדן ולכן החליטה להפעיל בסוריה מרגל שיתחבר לשלטון וימסור לישראל מידע על כוונות השלטון.

שמו היה אלי כהן והוא נשלח לסוריה בתחילת שנות השישים,עד שנתפס ב1965 פעל רבות לטובת ישראל ומסר לה מידע חשוב.

שלוש דוגמאות לפעילותו של אלי כהן בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים: ממליץ לזכור שתיים
א. הוא דיווח על תכניות סוריה לפגוע במוביל הארצי, ובכך סייע לישראל לסכל את הטיית מקורות הירדן.
ב. הוא נהג להצטלם עם אישים בכירים סוריים ליד הביצורים והבונקרים ברמת הגולן וצילומים אלה הועברו לאחר מכן לישראל. יתרה מכך – הוא יעץ לסורים לטעת עצי אקליפטוס ליד מקומות אסטרטגיים, סימון מובהק למטרות עבור חיל האוויר שלנו.
ג. העביר לישראל מידע לפיו מטוסי המיג החדשים שסוריה קיבלה מברה”מ אינם שמישים שכן הטייסים הסורים אינם יודעים עדיין כיצד להפעיל אותם. המשמעות הייתה יכולת של החיל האוויר לפעול בחופשיות במהלך מלחמת ששת הימים.

בעמוד הבא תוכלו לראות על פני המפה את נקודות החיכוך העיקריות בין ישראל לסוריה:

מעורבות ברית המועצות והמלחמה הקרה- ברית המועצות הפכה להיות בת הברית המרכזית של מדינות ערב ובמיוחד מצרים וסוריה לאחר אכזבתה מחוסר נכונותה של ישראל להפוך למדינה בעלת השפעה רוסית במהלך המלחמה הקרה.

הרוסים יצרו במדינות ערב משטר שדומה לשלהן וסיפקו כמות גדולה של נשק ותחמושת לערבים מתוך כוונה שאלו ישתמשו בו ויוכיחו בכך את עליונות הנשק הרוסי על זה האמריקאי שהחל להיות מסופק לישראל בשנות השישים. לצורך כך החלה ברית המועצות ליזום מלחמה באזור ,מהלך זה החל במסירת מידע כוזב למצרים על כוונות ישראל לפתוח במלחמה מול סוריה ועל חובתו להגן עליה. רוסיה רוצה לרומם את מעמדו של נאצר משום שאם מעמדו יעלה, מעמדה של ברה”מ הפטרונית שלו יעלה.

כחלק מהמלחמה הקרה, יש גם רצון רוסי לנצל את החולשה של ארה”ב ומעורבותה בוייטנאם כדי להשתלט על האזור, להנחית מהלומה על ישראל, בת בריתה של ארה”ב ולבלום ניסיונות ראשונים של הסינים לחדור לאזור.

תוקפנות מדינות ערב-מנהיג ארצות ערב השמיעו הצהרות תוקפניות נגד ישראל ואיומים להשמיד אותה בכל כלי התקשורת הערביים בחודשים שקדמו למלחמה. מי שהוביל את הקו התוקפני כלפי ישראל היה נשיא מצרים נאצר שהיה מנהיג העולם הערבי למרות שלא היה מעוניין בתחילה במלחמה עם ישראל משום שהיה שקוע במלחמת האזרחים בתימן שהחלישה את צבא מצרים וכלכלתה, ולכן ניסה לרסן את פעולותיה של סוריה בצפון. ואולם, נאצר קיבל כל העת מסרים שקריים מברה”מ על ריכוז כוחות ישראלים בגבול הצפוני שמטרתם התקפה על סוריה, הידיעה הממשית ביותר הגיעה אליו באפריל 67 ובהשפעת מפקד הצבא המצרי עמאר, נאצר הורה לרכז את צבא מצרים במדבר סיני כתגובה לצעדיה התוקפניים של ישראל בגבול הצפוני. מפקדי הצבא וראשי הממשל המצרי היו נחושים לסגור חשבון עם ישראל על תבוסתם ב56. נאצר לא נסוג מעמדתו למרות הכחשת ישראל ולמרות שהמטכ”ל במצרי דווח לנאצר כי אין שום ריכוז כוחות ישראלי בצפון.

התוקפנות מצד הערבים באה לידי ביטוי במתרחש בירדן החל מאמצע שנות ה60, התבצעו מירדן מאות פעולות חבלה וטרור ע”י ארגונים פלסטינים שהמלך חוסיין לא הצליח לעצור, ישראל הגיבה בפעולות תגמול מוגבלות בהיקפן ואולם, בנובמבר 66 צה”ל תקף בפעולה נרחבת באזור הכפר סמוע שליד חברון כדי להתריע כפריים ממתן מחסה למחבלים בפעולה נהרסו עשרות בתים ונהרגו עשרות חיילים ירדנים ,פעולה זו עוררה את כעסה של ארה”ב משום שחוסיין היה בן בריתה וכן הרעה מאוד את היחסים בין חוסיין ובין הפלסטינים ומנהיגי מדינות ערב שהאשימו אותו כי הוא משתף פעולה עם ישראל ובוגד בעם הפלסטיני ולכן הוא נאלץ לנקוט במדיניות שתפריך זאת כדי להגן על משטרו. המצרים חתמו בנובמבר 66 ברית צבאית עם סוריה שמטרתה בהגנה מפני תוקפנות ישראלית עתידית ולברית זו הצטרפה ירדן בתחילת יוני 67.

האירוע הזה הוביל לאירוע הבא שנחשב לאחת הנסיבות המרכזיות שהובילו לפרוץ המלחמה:

סגירת מיצרי טיראן– המידע השגוי שמסרה ברה”מ למצרים על הכנות למתקפה ישראלית גרר את מצרים לתגבר את כוחותיה בגבול עם ישראל להכנסת צבא מצרי לסיני, שהייתה אזור מפורז, לראשונה מאז 1956 ולדרישה מצרית לסילוק כוח האו”ם שהפריד בין שתי המדינות. בהמשך הגבירה מצרים את תוקפנותה נוכח חוסר התגובה הישראלית וסגרה לשייט את מיצרי טיראן שמפרידים בין מפרץ אילת לים האדום ומשם למזרח הרחוק, מבחינת ישראל הפגיעה בחופש השייט היא פגיעה בריבונות הישראלית והוא מהווה עילה למלחמה.

בסרט הבא תוכלו לראות את הגורמים למלחמה:

מה מצבה של ישראל ערב המלחמה– ערב המלחמה ישנה תחושה ערבית כי ישראל נחלשה- בעקבות פרישתו של בן-גוריון ועלייתו של לוי אשכול בעל הדימוי ההססני, והמיתון הכלכלי הקשה שאליו נכנסה ישראל באמצע שנות ה – 60.

למרות הדימוי ההססני, לוי אשכול כראש ממשלה ושר ביטחון הכין את צה”ל לקראת המלחמה,ישראל עברה תהליך של התעצמות צבאית בסיוע ארה”ב.

בתקופת אשכול החלה התקרבות בין ישראל לממשל האמריקאי בראשות הנשיא ג’ונסון,ואולם אשכול כראש ממשלה לא רצה לפעול צבאית מבלי שתהיה לו הסכמה מפורשת מצד ארה”ב,והסכמה כזאת לא הגיעה משך תקופה ארוכה על רקע ניסיונות ארה”ב לפתור את המתיחות בדרכים מדיניות. 

שימו לב לסרט הבא שמתאר את לוי אשכול ותפקודו ערב המלחמה:

ישראל נכנסה לתקופה בת שלושה שבועות שידועה בשם “תקופת ההמתנה”

תקופת ההמתנה התרחשה בגלל שתי סיבות:

1.התנגדות פנימית למלחמה בציבור הישראלי ובממשלה– זאת על רקע החשש מהמחיר הכבד שישראל תיאלץ לשלם בהרוגים ופצועים.

2. המתנה להסכמה אמריקנית– ישראל רצתה את תמיכת ארה”ב לפני היציאה למלחמה וזאת כלקח ממלחמת סיני שבה נדרשה ישראל לסגת לאחר שנלחמה ללא תמיכת אף מעצמה. ראש הממשלה אישר את היציאה למלחמה רק אחרי שהשתכנע שארה”ב לא תתנגד לצעד התקפי ישראלי וזאת כחלק הצורך לפרוץ את הסגר מעל מיצרי טיראן.

מה עשתה ישראל בתקופה זו:

א.הכנת הציבור הישראלי לקראת מלחמה שתסתיים בתבוסה ושואה שנייה וזאת ע”י הכנת בתי קברות המוניים, בונקרים, מקלטים ושקי חול למיגון מוסדות ציבור.

ב. ניסיון ליישב את המשבר בדרך מדינית כולל הצעה של ישראל לרוסים לקבל הוכחה שאין לישראל כוונות התקפיות- הצעה שלא נעתנה.

ג. גיוס של 80 אלף אנשי מילואים ושתוק המגזר העסקי והיצרני.

ד. לחץ ציבורי למינוי דיין לשר בטחון ולהקמת ממשלת אחדות- הציבור חש שכושר ההרתעה הישראלי עומד למבחן וכי הממשלה מנהלת מדיניות כנועה ומבוהלת ועלתה קריאה לצרף את משה דיין רמטכ”ל מבצע סיני לממשלה כדי לחזק את הביטחון, במקביל, החליט אשכול להרחיב את בסיס התמיכה של הממשלה ע”י צרוף חירות ומנחם בגין לממשלה.

ישראל קיבלה אור ירוק למתקפה מצד ארה”ב ביום 4.6.67 והממשלה מקבלת החלטה להקדים את הערבים ולפתוח במכה אווירית מקדימה- מבצע מוקד.

מדוע היה צורך במכה אווירית מקדימה:

א.חשש מהמשך הקיפאון –דבר שיוביל ליוזמה ערבית ואבידות קשות לצה”ל- בממשלה התרבו הקולות שטוענים שאי מתן מכת מנע תנציח את מצב הקיפאון (שפירושו כלכלה משותקת, צבא מילואים מגוייס וחרדה קיומית) או שתפתח פתח ליוזמה התקפית ערבית שתגרום לצה”ל אבידות קשות ונחיתות בשדה הקרב, לכן יש צורך במהלך שיעביר לישראל את גורם ההפתעה.

ב. הבנה של ממשלת ישראל שארה”ב לא תמנע את פרוץ המלחמה– לממשלת ישראל התברר באופן סופי כי ארה”ב לא תעשה דבר כדי להרתיע את מצרים. ארה”ב המשיכה לתבוע מישראל שלא לפתוח במלחמה והזהירה כי לא תחלץ לעזרתה.

המלחמה נפתחה עם הצלחה של צה”ל-השמדה של כל חילות האוויר הערביים בתוך שלוש שעות והשגת עליונות אווירית למשך כל ימי המלחמה.

בהמשך במלחמה על הקרקע הצליחו כוחות צה”ל לכבוש בתוך שלושה ימים את חצי האי סיני ואת רצועת עזה אחרי שתקפו את סיני משלושה כיוונים.

במקביל, ישראל כבשה את כל יהודה ושומרון ואת העיר העתיקה של ירושלים והשלימה את כיבוש בקעת הירדן.

ביומיים האחרונים של הלחימה,לאחר לחץ כבד מצד הישובים בצפון והתלבטויות רבות בממשלה, הוחלט על כיבוש רמת הגולן כולל החרמון וזה הושלם בתוך יום וחצי- עד שבת ה10.6. שבה הוכרזה הפסקת אש מטעם האו”ם.

בעמודים הבאים תוכלו לראות את מהלכי צה”ל בשלוש החזיתות:     

תוצאות המלחמה:

מספרי אבידות- במלחמה נהרגו 777 חיילי צה”ל ונפצעו כ2500 ,בצד הערבי ההערכות דברו על 20 אלף הרוגים ואובדן ציוד רב (בעיקר מטוסים וטנקים) ואלפי שבויים ערביים שנפלו בידי צה”ל.
ישראל שיפרה את אמצעי הלחימה שלה ,חיילות האוויר והים גדלו מאוד בכוחם וביכולותיהם, התעצמות זו באה לידי ביטוי גם בעלייה בתקציב הביטחון.

שינויים טריטוריאליים– ישראל כבשה מידי סוריה את רמת הגולן- השליטה בגולן הבטיחה את השליטה על מקורות הירדן ואת הגנת הישובים בעמק הירדן והכינרת וכיבוש החרמון נתן נקודת תצפית שכיסתה את מרחבי סוריה, מידי מצרים את סיני ורצועת עזה- כיבוש סיני העניק לישראל מרחב אסטרטגי לאימונים הגנה,שדות של גז טיבעי ושליטה על המרחב הימי לאילת, ומידי ירדן את כל יהודה ושומרון והעיר העתיקה של ירושלים. ודבר זה העניק שליטה על מאגר המים התת קרקעי של אזור ההר וכן עומק אסטרטגי להגנה על מישור החוף.

סה”כ גדל שטח ישראל פי שלושה ונוספו לתחום שלטונה כמיליון אזרחים ערבים שחיו באזורים אלו ולא ברחו. גבולות המדינה שהיו ארוכים ומפותלים התקצרו והתארכו הגבולות הימיים שהיו בטוחים יותר. הגבולות העניקו לישראל עומק אסטרטגי והגנה על מרכז הארץ מפני מתקפה ערבית.

השפעה כלכלית- המשבר הכלכלי שהיה בישראל לפני המלחמה הסתיים והתחלף בתחושה אופטימית שיצרה צמיחה כלכלית, מעמדה של ישראל בעולם התחזק ויחד איתו התרומות שהיא קיבלה מהיהודים בחו”ל ,במקביל גדל מספר ההשקעות בישראל מצד חברות מחו”ל וחלה ירידה בשיעור האבטלה.
ממשלת ישראל החלה בפרויקטים כלכלים של שיקום שדות התעופה בסיני ובניית ביצורים בתעלת סואץ וברמת הגולן.
סגירת תעלת סואץ העלתה את חשיבותו של קו צינור הנפט מאילת והונח קו נוסף מאשקלון לאילת.
ישראל החלה לנצל את מאגרי הנפט בסיני
ממשלת ישראל החלו בפרויקטים גדולים של בנייה שרובם נעשו ע”י ערביי השטחים שזה היה מקור פרנסתם.

בסרטון הבא תוכלו לראות את מהלכי המלחמה ותוצאותיה המיידיות:

השפעות בטווח הארוך:

כיצד השפיעה המלחמה על יחסיה של ישראל עם הציבור הפלסטיני:
המלחמה פגעה מאוד בציבור הפלסטיני ובתקוותו למדינה, מדינות ערב לא הצליחו במשימתן ליצור מדינה לערבי ארץ ישראל ולכן פנו ערבי ארץ ישראל לאמוץ מדיניות לאומנית קיצונית בראשות ארגון אש”ף שקם עוד לפני המלחמה בירדן ומטרתו שחרור פלסטין במאבק צבאי ממושך תוך פגיעה באזרחים ישראליים.
רוב פעולות הטרור של אש”ף יצאו מירדן ולאחר שהפעילות איימה של שלומה של ירדן אנשי אש”ף סולקו ועברו לביירות.

השפעה על שינוי במצב הרוח הלאומי– שחרור ירושלים העתיקה כולל הכותל עורר התרגשות רבה בעם בשל הנגישות למקומות הקדושים, ההתלהבות שהייתה בעם לנוכח שחרור ירושלים הפכה ליום חג שנשאר עד היום-יום ירושלים שמצוין בכל שנה בכ”ח באייר-יום הכניסה של צה”ל לעיר.
המלחמה הובילה לחידוש גלי העלייה מארצות המערב ומברה”מ לישראל. 

שימו לב לסרט הבא שמתאר את השפעות המלחמה בתחומים השונים:

בישראל התפשטה תחושת אופוריה ושכרון ניצחון גדול שהתאפיין במסחור רגשות השמחה- הפקת אלבומי ניצחון, מחזיקי מפתחות ושלל אביזרים עם דמויות של אלופי צה”ל.
שר הביטחון משה דיין הוצג כגיבור האולטימטיבי וההערצה אליו הייתה חסרת תקדים ולוותה בפולחן אישיות של ממש.
האופוריה הובילה להשפלה וניסיון להגחיך ולגמד את הערבים- עזר ויצמן (שהיה סגן הרמטכ”ל אמר)- “הערבים לא בנויים למלחמה”.

מפקדי צה”ל הפכו לאלילים ורבים האמינו למה שכתבו עליהם.
הייתה תחושה של עידן היסטורי חדש, של ימות המשיח, התפתחות של ניצני משיחיות והתחלת הגאולה ולא רק בקרב הציונות הדתית אלא גם בקרב החילוניים.

שימו לב לשני הקטעים הבאים:

העיתונאי תום שגב כתב בספרו 1967-“והארץ שינתה את פניה” על הערצת הגנרלים בחברה הישראלית- תופעה שהתפתחה בעקבות הניצחון במלחמה:

“האלופים טופחו כסלבריטאים , אורחים מבוקשים בערבי ראיונות ובאירועים חברתיים , מפתיחת מסעדה לתצוגת אופנה , מהצגת בכורה למסיבת קוקטייל ; כולם רצו אותם בין הקרואים בחתונות וחגיגות בר מצווה. תמונותיהם הודפסו על צלחות וספלים , מחזיקי מפתחות , משחקי ילדים , שעונים וכרטיסי ברכה לראש השנה . ידוענים אחרים באו להצטלם איתם – לאונרד ברנשטיין ודני קיי ושון קונרי , וריצ’רד ניקסון . עוד ועוד נשפי ניצחון נערכו בכל מקום …. גל גדול של אלבומי ניצחון שטף את הארץ … הם הופיעו בכל גודל ובכל צורה…רבים מהספרים האלה כללו בשמותיהם את המילה ” ניצחון , ” אך לא את המילה ” מלחמה” ויש שכתבו ” מלחמת הניצחון” , ” מלחמת הגאולה והשלום” או ” המלחמה לשלום” . גם האלבום הגדול שהוציא צה”ל נמנע מהמילה ” מלחמה” , והעדיף את הכותרת “שישה ימים . “

(ת’ שגב , – 1967 והארץ שינתה את פניה , עמ’  463-462)

גם העיתונאי והסופר אמנון דנקנר כתב על כך:

“זה היה הסיפור של דור לוחמי הפלמ”ח שהפך להיות דור המצביאים שהביסו את מדינות ערב במלחמת ששת הימים והרחיבו את גבולות המדינה ,הראש שלהם היה עדיין מסוחרר מפולחן האישיות שנעשה לכל אלוף ולכל אלוף משנה בכתבות, בעיתונים, באלבומי הניצחון הרבים ובספרים שנכתבו עליהם.. קצינים בכירים בצה”ל לא שילמו אז במסעדות ,גם אם רצו בעלי המסעדות היו נעלבים : ממך אני אקח כסף? השתגעת? אנחנו הרי חייבים לך כל כך הרבה… אפשר היה לראות את המכוניות שלהם חונות בשורה על המדרכות ליד מיטב מקומות הבילוי בתל אביב שהילדים מתקבצים סביבם בעיניים מעריצות.. בקרב היהודים העשירים בחו”ל הייתה תחרות מי יאמץ את הגנרל הכי זוהר.. כל אחד רצה קצין בכיר משוחרר בתור מנכ”ל או שותף בכיר בחברה שלו-אם הם תקתקו כל כך טוב את המלחמה, הם ינהלו את החברה שלי באותה צורה ויביאו לי טונה של רווחים…כשמשה דיין הופיע בטלוויזיה בראיון, אנשים היו עוצרים את נשימתם כדי לשבת ולקלוט עוד מהכריזמה שלו…”

החרפת הוויכוח הפוליטי בין ימין לשמאל– השטחים החדשים שישראל כבשה במלחמה נתפסו בישראל כשטחי מולדת שיש ליהודים זיקה היסטורית ודתית אליהם ואולם באזורים אלו הייתה אוכלוסייה ערבית שלא זכתה לזכויות אזרח משום שישראל לא סיפחה את השטחים הללו לתחומי המדינה והחילה עליהם ריבונות מלאה (פרט לגולן ולירושלים).

מצב זה עורר מחלוקת קשה בתוך החברה הישראלית בין מחנה הימין שרוצה להעמיק את השליטה הישראלית על אזורים אלו באמצעות הקמת ישובים יהודים רבים באזור (ישובים אלו זכו לכינוי התנחלויות) ,מחנה זה רואה בישוב האזורים הללו צורך בטחוני משום ששליטה באזורים אלו יאפשרו לישראל להתגונן מפני מתקפה צבאית וצורך דתי-היסטורי לאומי שמבוסס על הקשר ההיסטורי לאזורים אלו ואמונה שאדמה זו היא בעלת קדושה דתית .
מי שמוביל את העמדה הזו היא תנועת גוש אמונים שקמה בשנות השבעים והיא זכתה לתנופה גדולה עם עליית הליכוד לשלטון ב1977 .

מחנה השמאל שמתנגד להמשך השהייה במקומות אלו טוען ששליטה באזורים אלו ללא מתן זכויות אזרח לאוכלוסייה הערבית הוא דבר לא מוסרי ועלולה לגרום לכך שהיהודים לא יהיו רוב מספרי באוכלוסיית הארץ וכן משום ששליטה זו תמנע כל הסכם שלום בין ישראל למדינה ערבית כלשהי.
מי שמובילה את העמדה הזו היא תנועת שלום עכשיו שקמה ב1978 ומנסה לשכנע את הציבור הישראלי בצדקת טענותיה.

בזירה הבין לאומית-ישראל זכתה לאהדה רבה בקרב אזרחים במדינות המערב והתחזק מעמדה כמעצמה אזורית ,בנוסף התחזק שיתוף הפעולה עם ארה”ב –שיתוף פעולה מדיני וצבאי.
במקביל, התנתקו לחלוטין קשריה של ישראל עם ברה”מ ועם המדינות במזרח אירופה שתמכו בה, במקביל חלה הרעה גם ביחסים עם צרפת שהייתה שותפה ביטחונית של ישראל במהלך שנות החמישים ועכשיו בחרה להתקרב לערבים.

יחסים עם מדינות ערב– המלחמה פגעה ביוקרתו של נשיא מצרים נאצר שהיה מנהיג העולם הערבי והיא עוררה בקרב הערבים תחושת השפלה ושאיפה לנקמה ,דבר זה יהיה אחד הגורמים למלחמת יום הכיפורים ב1973.
במקביל, חלק ממנהיג מדינות ערב הבינו כי להשלים עם קיומה של ישראל.

תבוסת מדינות ערב פגעה קשה ביוקרתה של ברה”מ כבעלת ברית שאפשר להישען עליה, ברה”מ קיבלה את עמדת הערבים באורח מוחלט, וניסו לבודד את ישראל בזירה הבין לאומית תוך ניסיון ללחוץ עליה לסגת מהשטחים שכבשה במלחמה.

ההתפארות של הערבים בכוחם הוכחה כלא מציאותית והם חיו בתחושה שישראל הצליחה להערים עליהם בכך שהציגה את עצמה לפני המלחמה כמסכנה וכמדינה שנמצאת בסכנת השמדה ,התקשורת הערבית קנתה את המסר הזה, למרות שלא היה נכון.

כיצד ניסה האו”ם לפתור את המצב שנוצר בעקבות המלחמה
האו”ם ניסה לקבוע עקרונות להסדר שלום עתידי בין מדינת ישראל ומדינות ערב, במסגרת עקרונות אלו נקבע שעל ישראל לסגת מהשטחים שכבשה ובתמורה יכירו מדינות האזור בזכותה להתקיים בכבוד ולהגיע להסדר צודק של נושא חופש השייט ובעיית הפליטים וזוהי החלטה 242 והיא הבסיס למו”מ שמתקיים עד היום בין ישראל לפלסטינים.

בעמוד הבא תוכלו לראות כיצד השתנתה מפת ישראל בעקבות המלחמה:

פעילות לסיכום הנושא נמצאת כאן

פתרון שאלות בגרות

קרא את הקטע הבא וענה על השאלה שלאחריו:

“מלחמת 1967 הייתה מלחמה בשוגג . אף לא אחת מן המדינות שהיו מעורבות בה – אם ברמה האזורית ( סוריה , מצרים , וישראל ) ואם ברמה הבין לאומית ( ארצות הברית וברית המועצות ) – לא רצתה בה , ולבטח לא תכננה אותה . היא הייתה בלתי צפויה , והתפתחה בשל פחדים ולחצים פנימיים ובשל התערבות פוליטית של מערכת בין ערבית מתלהמת . היא היוותה את שיאו של משבר שהגיע לנקודת ה’אל חזור’ עקב ניהול לקוי של משברים, לאחר הצטרפות ירדן ל”קואליציה המנצחת” של ג’מאל עבד אל נאצר , והסתיים ביציאתה של ישראל למלחמה מקדימה . מרבית המשתתפים במלחמה זו מצאו עצמם לכודים בתהליכי הסלמה בלתי מבוקרים שהיו תוצאה של התפתחויות פנימיות ואזוריות , ובהן הסלמה בפעילותה של ברית המועצות , שעודדה את מחויבותה של מצרים למדיניות הרתעה מורחבת להגנת סוריה; משטר הנאו בעת’ בסוריה ביקש להקל את הלחצים הפנימיים והחיצוניים שבהם היה נתון באמצעות מימוש הסכם ההגנה שנחתם בין סוריה למצרים ב 4 בנובמבר 1966; ברית המועצות ביקשה לסייע לסוריה בהפחתת האיומים עליה , שנתפסו כאיומים קיומיים. כל אלה זימנו אתגר של ממש למדיניות ההרתעה של ישראל ואיימו לפגוע בכושר ההרתעה שלה . ואכן , לאחר שהתעשתה מההפתעה והתנערה מן המדיניות המהוססת ומחוסר הנחישות שהפגינה פנתה ישראל למלחמה מקדימה.”

(מעובד ע”פ פ’ גינוסר, עיונים בתקומת ישראל : מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל – עיונים בתקומת ישראל : כרך 9 מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עמ’ 246-247)

הסבר שני גורמים לפרוץ מלחמת ששת הימים ע”פ הקטע

תשובה:

א.המעורבות של ברה”מ והמלחמה הקרה– ברית המועצות הפכה להיות בת הברית המרכזית של מדינות ערב ובמיוחד מצרים וסוריה לאחר אכזבתה מחוסר נכונותה של ישראל להפוך למדינה בעלת השפעה רוסית במהלך המלחמה הקרה. הרוסים יצרו במדינות ערב משטר שדומה לשלהם וסיפקו כמות גדולה של נשק ותחמושת לערבים מתוך כוונה שאלו ישתמשו בו ויוכיחו בכך את עליונות הנשק הרוסי על זה האמריקאי שהחל להיות מסופק לישראל בשנות השישים. לצורך כך החלה ברית המועצות ליזום מלחמה באזור ,מהלך זה החל במסירת מידע כוזב למצרים על כוונות ישראל לפתוח במלחמה מול סוריה ועל חובתו להגן עליה. רוסיה רוצה לרומם את מעמדו של נאצר משום שאם מעמדו יעלה מעמדה של ברה”מ הפטרונית שלו יעלה. כחלק מהלחמה הקרה, יש גם רצון רוסי לנצל את החולשה של ארה”ב ומעורבותה בוייטנאם כדי להשתלט על האזור, להנחית מהלומה על ישראל, בת בריתה של ארה”ב .” הסלמה בפעילותה של ברית המועצות , שעודדה את מחויבותה של מצרים למדיניות הרתעה מורחבת להגנת סוריה”.

ב. תוקפנות מדינות ערב– מנהיג ארצות ערב השמיעו הצהרות תוקפניות נגד ישראל ואיומים להשמיד אותה בכל כלי התקשורת הערביים בחודשים שקדמו למלחמה. מי שהוביל את הקו התוקפני כלפי ישראל היה נשיא מצרים נאצר שהיה מנהיג העולם הערבי למרות שלא היה מעוניין בתחילה במלחמה עם ישראל משום שהיה שקוע במלחמת האזרחים בתימן שהחלישה את צבא מצרים וכלכלתה, ולכן ניסה לרסן את פעולותיה של סוריה בצפון. ואולם, נאצר קיבל כל העת מסרים שקריים מברה”מ על ריכוז כוחות ישראלים בגבול הצפוני שמטרתם התקפה על סוריה, הידיעה ממשית ביותר הגיעה אליו באפריל 67 ובהשפעת מפקד הצבא המצרי עמאר, נאצר הורה לרכז את צבא מצרים במדבר סיני כתגובה לצעדיה התוקפניים של ישראל בגבול הצפוני. מפקדי הצבא וראשי הממשל המצרי היו נחושים לסגור חשבון עם ישראל על תבוסתם ב56. נאצר לא נסוג מעמדתו למרות הכחשת ישראל ולמרות שהמטכ”ל במצרי דווח לנאצר כי אין שום ריכוז כוחות ישראלי בצפון. התוקפנות מצד הערבים באה לידי ביטוי במתרחש בירדן החל מאמצע שנות ה60, התבצעו מירדן מאות פעולות חבלה וטרור ע”י ארגונים פלסטינים שהמלך חוסיין לא הצליח לעצור, ישראל הגיבה בפעולות תגמול מוגבלות בהיקפן ואולם, בנובמבר 66 צה”ל תקף בפעולה נרחבת באזור הכפר סמוע שליד חברון כדי להתריע כפריים ממתן מחסה למחבלים בפעולה נהרסו עשרות בתים ונהרגו עשרות חיילים ירדנים ,פעולה זו עוררה את כעסה של ארה”ב משום שחוסיין היה בן בריתה וכן הרעה מאוד את היחסים בין חוסיין ובין הפלסטינים ומנהיגי מדינות ערב שהאשימו אותו כי הוא משתף פעולה עם ישראל ובוגד בעם הפלסטיני ולכן הוא נאלץ לנקוט במדיניות שתפריך זאת כדי להגן על משטרו. המצרים חתמו בנובמבר 66 ברית צבאית עם סוריה שמטרתה בהגנה מפני תוקפנות ישראלית עתידית ולברית זו הצטרפה ירדן בתחילת יוני 67. ” והתפתחה בשל פחדים ולחצים פנימיים ובשל התערבות פוליטית של מערכת בין ערבית מתלהמת .”

קרא את הקטע הבא וענה על השאלות שלאחריו:

“מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה גורלית בתולדות מדינת ישראל. גורליות זו נעוצה במספר מישורים. הראשון – הדרך בה הושג הניצחון הסוחף הביאה לשינוי תפיסתי אצל שכנותיה. הללו הפסיקו לזלזל ביכולותיה הצבאיות הסתבר שלמדינת ישראל צבא חזק, מאורגן ובעל יכולות התקפיות ניכרות: בשישה ימים גבר על צבאות מצרים, סוריה וירדן וכבש שטחים משלוש אויבותיה.
ואולם, הניצחון לא הוביל להשלמה עם קיומה של מדינת ישראל; מלחמת ששת הימים היא גורלית משום שהרחבת גבולותיה של מדינת ישראל גבתה מהמדינה מחיר כבד. השטחים נכבשו על אוכלוסייתם ושלטון הכיבוש מוליד חיכוכים רבים, טרור ואלימות. רבדים רחבים במדינת ישראל מברכים על הישגי מלחמת ששת הימים,רואים ביהודה, בשומרון וברמת הגולן חלקים אינטגרלים וחשובים של מדינת ישראל, אם מבחינה היסטורית, דתית, תנכי”ת, ואם מבחינה ביטחונית. מפעל ההתיישבות בחלקים אלה של המדינה קיבל עידוד מכל ממשלות ישראל, מי יותר ומי פחות; אף ממשלה לא התכחשה לו, ומספר המתיישבים אך הולך וגדל. המחיר התבטא לא רק באלימות אלא גם מוליד חיכוכים ניכרים עם הקהילייה הבינלאומית. מדינות רבות מגבילות את קשריהן עם מדינת ישראל בגלל שטחים אלה. אחרות עוינות מאוד את ישראל ואינן מוכנות להכיר בה כל עוד הפלשתינים ביהודה ובשומרון אינם נהנים מריבונות מלאה בשטח שנכבש במלחמת ששת הימים.”

(מעובד ע”פ ר’ כהן אלמגור, ראיונות עם ש’ שמיר וא’ יריב על מלחמת ששת הימים, בתוך סוגיות חברתיות בישראל כרך 6 2008)

הסבר שתי השפעות של מלחמת ששת הימים, ע”פ הקטע

תשובה:

א.השפעה על יחסי ישראל ומדינות ערב- “הניצחון הסוחף הביאה לשינוי תפיסתי אצל שכנותיה. הללו הפסיקו לזלזל ביכולותיה הצבאיות הסתבר שלמדינת ישראל צבא חזק, מאורגן ובעל יכולות התקפיות ניכרות: בשישה ימים גבר על צבאות מצרים, סוריה וירדן וכבש שטחים משלוש אויבותיה. ואולם, הניצחון לא הוביל להשלמה עם קיומה של מדינת ישראל.” המלחמה פגעה ביוקרתו של נשיא מצרים נאצר שהיה מנהיג העולם הערבי והיא עוררה בקרב הערבים תחושת השפלה ושאיפה לנקמה ,דבר זה יהיה אחד הגורמים למלחמת יום הכיפורים ב1973. במקביל, חלק ממנהיג מדינות ערב הבינו כי להשלים עם קיומה של ישראל.

ב. השפעה על החברה הישראלית– כיבוש השטחים עורר מחלוקת קשה בתוך החברה הישראלית בין מחנה הימין שרוצה להעמיק את השליטה הישראלית על אזורים אלו באמצעות הקמת ישובים יהודים רבים באזור (ישובים אלו זכו לכינוי התנחלויות) ,מחנה זה רואה בישוב האזורים הללו צורך בטחוני משום ששליטה באזורים אלו יאפשרו לישראל להתגונן מפני מתקפה צבאית וצורך דתי-היסטורי לאומי שמבוסס על הקשר ההיסטורי לאזורים אלו ואמונה שאדמה זו היא בעלת קדושה דתית .
מי שמוביל את העמדה הזו היא תנועת גוש אמונים שקמה בשנות השבעים והיא זכתה לתנופה גדולה עם עליית הליכוד לשלטון ב1977 .
מחנה השמאל שמתנגד להמשך השהייה במקומות אלו טוען ששליטה באזורים אלו ללא מתן זכויות אזרח לאוכלוסייה הערבית הוא דבר לא מוסרי ועלולה לגרום לכך שהיהודים לא יהיו רוב מספרי באוכלוסיית הארץ וכן משום ששליטה זו תמנע כל הסכם שלום בין ישראל למדינה ערבית כלשהי.
מי שמובילה את העמדה הזו היא תנועת שלום עכשיו שקמה ב1978 ומנסה לשכנע את הציבור הישראלי בצדקת טענותיה.

” רבדים רחבים במדינת ישראל מברכים על הישגי מלחמת ששת הימים,רואים ביהודה, בשומרון וברמת הגולן חלקים אינטגרלים וחשובים של מדינת ישראל, אם מבחינה היסטורית, דתית, תנכי”ת, ואם מבחינה ביטחונית” .