הקדמה :

שתי נשים באו אל הבאר לשאוב מים, נגשו אליהן אישה שלישית ואיש זקן , זקן מאוד, בא הזקן וישב לנוח ליד הבאר.

פתחה האישה האחת ואמרה:

– נער זריז וחזק הוא בני.

אמרה האישה השנייה:

– בני מפליא לשיר , קולו כקול הזמיר. אין דומה לו.

והאישה השלישית שתקה.

למה את שותקת ? כלום אין לך בן ואין לך מה לספר עליו ? –

אמרה האישה:

יש לי בן ,אך מה אספר עליו, הוא נער ככל הנערים.

מלאו שלוש הנשים את דלייהן והלכו.

קם הזקן והלך אחריהן.

הולכות הנשים ונושאות את הדליים , מתעייפות ועומדות.

חשות הן כאב מתניים ,פיק ברכיים וכאב ידיים. ובדליים משכשכים המים.

והנה שלושה נערים באים לקראתן.

הנער האחד רץ וקופץ , עומד על ידיו ועל ראשו ,מתהפך ועומד על רגליו.

עומדות הנשים ומתבוננות בעיני חיבה על להטוטי הנער.

הנער השני אץ רץ ושר כזמיר. –

הנער השלישי רץ וממהר אל אמו, נוטל את הדליים ממנה ונושאם.

שאלו הנשים את הזקן:

– ומה דעתך סבא, על שלושת הבנים האלה ?

נתן הזקן את עיניו בשלוש האמהות ואמר בתמיהה:

כלום שלושה בנים אתן רואות ? ואני איני רואה אלא בן אחד.

לומדים ומתקדמים בעמותת נגבה

כך אמר הזקן והצביע על הנער שנטל את הדליים מאמו ונשאם.