בספר זה נלמד על פעילותו של בנימין

זאב הרצל לטובת התנועה הציונית

והגשמת החזון שלה- הקמת מדינה

יהודית בארץ ישראל

כפי שלמדנו בחלק הקודם על הקמת התנועה הציונית,חלק מאנשיה תמך בגישה שלפיה יש להיעזר בתמיכת אחת המעצמות האירופיות בכדי להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

את תומכי הגישה הזאת הוביל בנימין זאב הרצל ובו נתמקד בחוברת הזו.

משימת פתיחה: בואו נבין מיהו הרצל ומה חשיבותו לפי הקטע-עוד לפני שלמדנו מה עשה:

“הרצל הפך את התנועה הציונית מתנועה בעלת כוח משיכה מצומצם העוסקת בפעילות תרבותית והתיישבותית על בסיס התנדבותי לתנועה פוליטית מוכרת באירופה,כמו שאר התנועות הלאומיות, תנועה השואפת לשחרור לאומי ולעצמאות.. הודות למאמציו, גבר מאוד ביטחונם העצמי של היהודים במזרח אירופה שלא יכלו להיות חלק מהחברה ושל רבים במערב אירופה שחשו בצורה חריפה את האופי הבעייתי של קיומם בחברה לא יהודית”.

(מעובד לפי לקויר ז’ “תולדות הציונות” עמ’ 214)

הרצל נולד בבודפשט ב2.5.1860 וחי כל ימיו בקיסרות האוסטרו- הונגרית ובעיקר בבירתה וינה.

הוא היה ד”ר למשפטים, אך רוב ימיו התפרנס מכתיבה עיתונאית, כתב מחזות וספרים.

במהלך עבודתו הוא התקבל לעבודה כעיתונאי בעיתון הוינאי “נויה פראסה” ונשלח לפאריס, שם הזדמן לו לסקר את אחד מהאירועים המסעירים ביותר שעברו על צרפת בסוף המאה ה19- משפט דרייפוס – אירוע שהשפיע רבות על היחס ליהודים בצרפת וגם על דעותיו האישיות כיהודי על בעיות היהודים והדרך לפתור אותן.

השינוי בתפיסתו של הרצל התרחש במהלך שנות השלושים של חייו והוא תוצאה של הצטברות מקרי האנטישמיות בהם נתקל בימי חייו, מאירועים אלה הסיק הרצל כי ההשתלבות לא תפתור את בעיית היהודים ולא תשים קץ לשנאה כלפיהם.

לאור זאת, הסיק הרצל כי היהודים לא יוכלו להשתלב בחברה הסובבת, גם אם ינקטו צעדים קיצוניים כמו התבוללות והמרת דת. לדבריו, הפתרון היחיד האפשרי עבורם הוא אימוץ תפיסה ציונית אשר תביא ליציאה של היהודים מארצות מגוריהם ולהקמת מדינה יהודית ריבונית על טריטוריה נפרדת, שבה היהודים יהוו רוב.  

השינוי בדעותיו של הרצל על היהודים באו לידי ביטוי בפעם הראשונה בספר שהוציא בשם: מדינת היהודים.

הספר יצא בשנת 1896, פרסום הספר אפשר להרצל לפנות ישירות אל המוני היהודים במטרה לגייסם לתמיכה ברעיונותיו. הספר נכתב בשפה הגרמנית ותוך זמן קצר תורגם הספר לשפות רבות אחרות. בספר פרט הרצל את עיקרי תפיסתו הציונית ואת הדרכים להגשמת רעיונותיו.

בספרו מדינת היהודים מחלק הרצל את השאלה היהודית לשני חלקים: בעיה ופתרון לבעיה כפי שהוא רואה אותה:

א. הבעיה של היהודים היא היותם זרים ונרדפים, ולכן אנטישמיות תמשיך לשרור בכל מקום שבו חייה קבוצה גדולה של יהודים, גם אם מדובר במדינה ליברלית ומפותחת,לפי ספרו של הרצל שום אמנציפציה לא תצליח לעקור את שנאת היהודים שנמצאת בתודעה של כל נוצרי. שנאת היהודים מטרידה את כל עמי העולם,גורמת לניגודים פוליטיים וחוסר שקט בתוך המדינות שבהן יש מעוט יהודי גדול.

ב. היהודים הם עם ללא טריטוריה ולכן צריך למצוא פתרון מדיני שיהיה מוסכם על המעצמות שיכלול מדינה לעם היהודי בטריטוריה כלשהי ,כלומר, בעייתם היא בעיה לאומית ולא רק דתית.

הפתרון שהרצל מציע הוא פניה אל המעצמות האירופיות בכדי להשיג צ’רטר (זיכיון משפטי -התר) להקמת התיישבות יהודית בארץ ישראל. באמצעות הצ’רטר, היהודים יכולים להקים מדינה עצמאית בכל מקום, לא חובה להיות בארץ ישראל, אבל העיקר שזה יהיה מחוץ לאירופה ורחוק מהסכסוכים בין מדינות אירופה.(הרצל הציע בתור אופציה את ארגנטינה) .

כדי שהמשימה תצליח ,היהודים צריכים להקים שני ארגונים:

אגודת היהודים– שתפקידה יהיה לנהל משא ומתן עם המעצמות, כדי שאלה יתנו שטח לעם היהודי, האגודה תהיה הממשלה שתשלוט בשטח ותנהל אותו.

חברת היהודים-שתפקידה לחסל את הנכסים שהיו ליהודים בחו”ל, וכן היא אמורה להשיג כסף לרכישת קרקעות ולארגן את התשתית הכלכלית בארץ.

ספרו של הרצל זכה לפרסום רב וברוב המקרים ללעג או לביקורת חריפה. הוא מצא קומץ קוראים אוהדים, בעיקר יהודים רוסים שהתגוררו בגרמניה ובאוסטריה.

מרבית האנשים דחו על הסף את רעיונות הספר וטענו שהרצל אדם לא שפוי ואף מסוכן, בקרב יהודי גרמניה טענו כלפי הרצל כי הוא עובר על חוקי הדת מצד אחד ומצד שני הוא מנסה להחיות את העבר ולהפוך אותו למודרני-דבר שהוא חסר סיכוי.

יהודים בעלי השפעה וממון שאליהם פנה הרצל בניסיון לגייס אותם לתמיכה ברעיונותיו דחו אותו משום שטענו שאלו רעיונות שלא ניתן לממש והיו שטענו נגדו שהוא גורם להחמרת מצבם של היהודים בארצות מגוריהם ויש סכנה שיתחזקו גורמים אנטישמיים אשר ינצלו התפתחות זו כדי לטעון, שהיהודים הם גורם זר בחברה, וכי יש לשלול מהם את שוויון הזכויות שהעניקה להם האמנציפציה .

הרצל לא מתייאש ומחליט לפנות להמוני היהודים ברחבי העולם ולבקש מהם שיבואו לשמוע אותו בכינוס שהוא עורך לכבוד העניין.

העיר היחידה שהייתה מוכנה לארח כינוס יהודי כזה הייתה באזל שבשוייץ, הכינוס נקבע ליום 29.8.1897 והוא נקרא בשם הקונגרס הציוני 

אל הכינוס הצליחו להגיע 197 נציגי קהילות יהודיות,רובם מאירופה והרצל קבע שידברו בו בשלוש שפות: גרמנית,יידיש ורוסית. 

והנה כתבה במלאת 120 שנה לקונגרס:

במפה בעמוד הבא תוכלו לראות את חלוקת הצירים שהגיעו לקונגרס לפי מדינות.

בקונגרס התקבלו כמה החלטות:

1.הרצל נבחר כיו”ר התנועה הקבוע.

2. כל חבר בתנועה או כל אחד שירצה להצטרף אליה יהיה חייב לתרום כסף כדי לממן את פעילותה.

3. התנועה תשוב ותתכנס באופן קבוע מידי שנה.

4. יש להקים מספר מוסדות שיאפשרו לתנועה לפעול באופן שוטף- התנועה הציונית בראשות הרצל פעלה להקמת מוסדות רבים בתחומי הכספים וההתיישבות כדי להרחיב את פעילותה ,לדוגמא (מספיק לזכור שתי דוגמאות):
א.בנק אנגלו-פלשתינה: הסניף הראשון של אוצר התיישבות היהודים הוקם בלונדון, ובהמשך הוקמו מספר סניפים נוספים בארצות שונות – אחד הסניפים העיקריים של הבנק הוקם בשנת ‏1903 ביפו שבארץ ישראל, ונקרא בנק אנגלו -פלשתינה. סניף זה נועד לממן את ההתיישבות היהודית ואת הקמתם של מפעלים כלכליים נוספים בארץ ישראל. סניף זה הפך עם השנים לסניף המרכזי של הבנק, כיום נקרא בנק לאומי.
ב.קרן קיימת לישראל (קק”ל): מוסד שהוקם בשנת ‏1901 במטרה לרכוש אדמות בארץ ישראל, כדי להפוך אותם לקניין (רכוש) של העם היהודי כולו. אדמות אלה לא נועדו למכירה לאנשים פרטיים. הקרן הקיימת אפשרה הקמת יישובים יהודיים על האדמות שרכשה. הכנסות הקרן נבעו מתרומות של יהודים שרכשו בולים מיוחדים ותרמו מכספם לקופסאות התרמה מיוחדות שצבען כחול.

כדי להכיר את המוסדות נכנס לכאן

5.נקבעה תוכנית פעולה שמטרתה להגשים את יעדי התנועה-תוכנית באזל

בתוכנית באזל נקבע כי “הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת מובטח על פי משפט הכלל. המילה “מדינה” אינה מוזכרת כדי שלא לעורר התנגדות מצד האימפריה העות’מאנית.

המונח “משפט הכלל” מבטא כמה מחויבויות שהתנועה הציונית נטלה (לקחה) על עצמה: שאיפה לקבל את הסכמתן של המעצמות הגדולות, ובעיקר את הסכמתן של בריטניה, גרמניה והאימפריה העות’מאנית .הרצל האמין שללא תמיכת המעצמות התנועה הציונית תיכשל;

מחויבות לציית לחוקי הארצות בהן חיו יהודים: התנועה הציונית התחייבה לפעול בהתאם לחוקי כל ארץ וארץ כדי למנוע התנגדות אפשרית לפעילות התנועה הציונית.

כאמור, ע”פ התוכנית, התנועה הציונית נדרשת להשתמש במספר אמצעים כדי להשיג את מטרתה:
א. לפעול למען יישוב הארץ ביהודים, בעלי מקצועות שונים, היכולים לסייע בפיתוח התשתית הכלכלית של ארץ ישראל, כהכנה לקליטת מיליוני היהודים שאותם שאפה להעלות.

ב.ארגון היהודים החיים בארצות השונות במסגרת תאים ציוניים, וזאת תוך הקפדה על חוקי המדינות שבהם חיים היהודים לסייע להם לשפר את תנאי מחייתם בתחומי החיים השונים, ובמקביל, לפעול לשיפור מצבם הכלכלי, העלאת רמתם החינוכית והתרבותית ותמיכה במאבקם לקבלת שוויון זכויות חברתי בארצות שבהן עדיין לא ניתנה האמנציפציה.

ג. ביצוע פעולות שיעוררו בקרב היהודים את תחושת השייכות והזיקה לעם היהודי והזדהות לאומית עם התנועה הציונית ומטרותיה.

ד.התנועה הציונית תקיים מגעים דיפלומטיים עם הממשלות של המעצמות המרכזיות בעולם, אשר יש ביכולתן להשפיע על הנעשה בארץ ישראל (בריטניה, גרמניה והאימפריה העות’מנית),כדי לקבל את תמיכתן ולהסתייע בהן לקידום הקמת בית המולדת לעם היהודי. 

פעילות שתסכם את מה שלמדנו עד עכשיו

תמצאו כאן

הפעילות הדיפלומטית של הרצל:

הרצל האמין שיש לגרום לכך שהמעצמות יכירו בצורך לפתור את בעיית היהודים ולשם כך הרצל החל לפעול במישור המדיני להשגת צ’רטר. במסגרת זו הרצל ניהל מגעים ישירים ועקיפים עם מנהיגים ומדינאים בעולם וניסה לשכנע אותם שהקמת מדינה ליהודים עשויה לקדם גם את האינטרסים של מדינותיהם.

האימפריה העות’ומנית, כשליטת ארץ ישראל, הייתה נתונה בקשיים רבים ומצב זה השפיע על יכולתה לשלוט בחלקי האימפריה השונים, גרם לה להזניח אותם והיה אחת הסיבות שהובילו את מעצמות אירופה להתעניין בנעשה באזור וזהו הבסיס למו”מ של הרצל.

שימו לב לקטע בעמוד הבא  ונסו לחשוב מה גרם להרצל להבין שיש סיכוי שהמעצמות האירופיות יקשיבו להצעות שלו?

הכיבוש המצרי של הארץ ,מלחמת קרים וירידתה של האימפריה העות’מאנית מבחינה צבאית ונסיגתה הטריטוריאלית החל מאמצע המאה ה- 19 וכן ההתעצמות והחדירה האירופית לתוכה — כל אלו הציבו את ארץ ישראל במרכזה של התעניינות בינלאומית .

בצד המשיכה הדתית , המיסטית והרומנטית אל ארץ הקודש , שזכתה עכשיו לתמיכה ועידוד בין לאומיים והתבטאה בצליינות המונית ומסעות של יחידים , בניית כנסיות , פעילות מיסיונרית ענפה ועוד — החלו לגלות בעולם מחדש את ערכה האסטרטגי והצבאי של ארץ ישראל כארץ מעבר , כנתיב אפשרי להודו או כארץ גבול מזרחית לתעלת סואץ , שנחנכה ב 1869 . גורלה של האימפריה העותומנית הפכה לבעייתה של אירופה כולה , הן משום שהאינטרסים הכלכליים של מדינות אירופה התרחבו , הן משום ההשלכות שהיו לגורל האימפריה על מאזן הכוחות ביבשת . לא רק המדינות השכנות , כי אם גם שאר מעצמות אירופה , ביקשו להשיג דריסת רגל בטריטוריה עות’מאנית באירופה ואף באסיה ובאפריקה .

חדירתן של מדינות אירופה לתחומי האימפריה העות’מאנית לא באה לידי ביטוי רק בכך שהן נגסו בשטחיה , כי אם גם בכך שרכשו השפעה מדינית , נתנו סיוע כספי , צבאי וטכני , הרחיבו את המסחר , קיבלו זיכיונות להקים מפעלים ושירותים ולכרות מחצבים , הקימו מוסדות תרבות ומוסדות פילנטרופיים , ולעתים אף הקימו מפעלי התיישבות . אלה היו , על פי רוב , יזמות של אזרחים פרטיים או של חברות פרטיות , אולם ממשלות אירופה ניצלו את השפעתן בחצר הסולטן , עמדו על קיום זכויות הקפיטולציות , ובכך עודדו את נתיניהן ותמכו בהם . 

מדינות אירופה ראו בפעילות זו לא רק ברכה כשהיא לעצמה , כי אם גם אמצעי שבעזרתו יוכלו להרחיב את השפעתן ברחבי האימפריה וליצור בסיס מוצק לתביעות טריטוריאליות אם תתפרק האימפריה פירוק סופי . עדות מקומיות לא מוסלמיות זכו אף הן בהגנת המעצמות ובחסותן , מאחר שבאמצעותן יכלו המעצמות לרכוש אהדה בקרב חלק ניכר מהאוכלוסייה המקומית ולהתערב בענייני השלטונות במיוחד התעצמה החדירה הכלכלית , לאור מצוקתו, פעל הסולטאן התורכי בכדי לגייס את תמיכתה של המדינה הגרמנית החדשה , שגילתה אף היא עניין גובר בהשגת נכסים כלכליים והשפעה מדינית באימפריה . מדריכים גרמנים הוזמנו לאימון הצבא העות’מאני , והקיסר הגרמני , וילהלם השני , ערך שני ביקורים ממלכתיים באימפריה — מאורע ללא תקדים בתולדותיה.

(מעובד ע”פ ברטל י בן אריה י, ההיסטוריה של ארץ-ישראל – שלהי התקופה העות’מאנית (1799 – 1917) י-ם יד בן צבי 1983 עמ’ 11-21)

המדינה הראשונה שאליה פונה הרצל היא הקיסרות הגרמנית:

הרצל בחר לפנות אל גרמניה בגלל שתי סיבות:
א.גרמניה ,כמעצמה קולוניאלית, גילתה עניין מיוחד בארץ ישראל וזאת בשל גורמים היסטוריים ודתיים והרצל חשב לסייע לקיסר הגרמני בהקמת ישות יהודית בארץ ישראל שתהיה נתונה לחסות גרמנית. הרצל טען שהדבר יאפשר לגרמנים להשיג דריסת רגל במזרח התיכון.

ב.הרצל ידע כי ישנה הגירת יהודים רבים מהקיסרות הרוסית אל גרמניה, הגירה זו עוררה התנגדות בקרב גרמנים רבים וחיזקה את המגמות האנטישמיות שהיו קיימות במדינה עוד קודם לכן.
הרצל הניח שהקיסר יהיה מעוניין לבלום הגירה יהודית זו על ידי הפניית המהגרים היהודיים לארץ ישראל במקום לגרמניה.

מדוע סירב הקיסר לקבל את הצעת הרצל :
קיסר גרמניה סירב להצעת הרצל משתי סיבות:
א.לאחר שהסולטן התורכי הביע התנגדות נחרצת לתכניותיו של הרצל, החליט הקיסר להסיר את תמיכתו מתכניות אלה בשל חוסר רצונו לפגוע בקשרים הפוליטיים שבין גרמניה ותורכיה.

ב.התנגדותם של יהודים משתלבים בגרמניה. משתלבים אלה חששו שקידום הרעיונות הציוניים עלול לפגוע בהשתלבותם בחברה הגרמנית ולגרום לאבדן הישגי האמנציפציה, יהודים אלו השתמשו במעמדם הכלכלי כדי ללחוץ על הקיסר ולשכנע אותו להסיר את תמיכתו ברעיונות הציוניים.

והנה סרט שמתאר את הפגישה:

המדינה השנייה אליה פונה הרצל היא הקיסרות העות’ומנית-תורכית שליטת ארץ ישראל.

מה הציע הרצל לשולטן התורכי ומדוע חשב שתורכיה תסכים:
הרצל מציע לשולטן התורכי להקים בארץ ישראל אוטונומיה יהודית, שתהיה כפופה לאימפריה העות’מנית. בתמורה, הציע הרצל להיעזר בהון של יהודים עשירים כדי לפרוע את חובות האימפריה. בנוסף לכך הרצל טען בפני השולטן שהיהודים יביאו להחדרת המהפכה התעשייתית לארץ ישראל, יפתחו את כלכלתה, ובכך יתרמו באופן עקיף לחיזוק כלכלת האימפריה כולה.
הרצל היה בטוח כי קשייה הכלכליים של האימפריה העות’ומנית וחובותיה הכבדים של תורכיה למדינות אירופה ישכנעו את השולטן לתמוך בהצעה.
בנוסף, הרצל נזהר מלדבר על מדינה כדי שלא לעורר את חששות התורכים מפירוק האימפריה שלהם אלא הוא מציע את הקמתה של ישות אוטונומית, ולא מדינה ריבונית, שתהיה כפופה לאימפריה ואשר לא תפגע בריבונותה.

השולטן התורכי מסרב להצעת הרצל משלוש סיבות:
א. חשש מהתפרקות האימפריה: באימפריה העות’מנית חיו עמים רבים. עמים אלה פיתחו במהלך המאה ה- ‏19 תודעה לאומית ושאפו להתנתק מהאימפריה כדי לחיות במדינות לאום משלהם. הסולטן חשש שקבלת הצעותיו של הרצל תביא להגברת מגמות ההתנתקות של עמי האימפריה ויתפתח תהליך שיגרום בסופו של דבר להתפרקותה.

ב. אי אמון ביכולתו של הרצל לממן את כיסוי חובות האימפריה: הסולטן הניח שהרצל לא יצליח לגייס כספים כפי שהבטיח, הנחה זו התבררה כמוצדקת משום שיהודים עשירים רבים התנגדו לתכניותיו של הרצל, וחלקם אף התייחסו אליו כאל אדם תימהוני ובעל רעיונות משונים . יהודים אלה סרבו להעביר להרצל את הכספים שביקש.

ג. נימוק דתי– עבור התורכים -המוסלמים והאחראים על המקומות הקדושים לאיסלאם, ארץ ישראל היא חלק מאדמת קודש מוסלמית, שאסור לאף מוסלמי לוותר עליה לטובת בני דת אחרת.

המדינה האחרונה אליה הרצל מחליט לפנות היא בריטניה,שהייתה מעצמה עולמית.

בעמוד הבא תוכלו לראות במפה את גודלה ועוצמתה של בריטניה באותה תקופה.

הרצל בוחר לפנות אל בריטניה משלוש סיבות:

1.עוצמתה של בריטניה– היא הייתה מעצמה עולמית מרכזית ושלטה על אזורים שהיו קרובים לארץ ישראל- קפריסין ומדבר סיני. הרצל אמנם העדיף את ארץ ישראל עצמה, אך מאחר שהגיע למסקנה שסיכויו של רעיון זה להתממש נמוכים, הוא הסכים להתפשר על אזורים שהיו קרובים לארץ ישראל.

2.חיזוק האימפריה– הבריטים היו מעוניינים לחזק את שליטתם על הדרכים להודו ובכלל זה תעלת סואץ הקרובה לארץ ישראל. הרצל הציע לבריטים לתמוך בהתיישבות יהודית באל עריש שבמדבר סיני, הסמוכה לתעלת סואץ, כדי לחזק את שליטת בריטניה באזור. הרצל הבטיח לשר המושבות הבריטי כי ההתיישבות היהודית באל עריש תהיה נאמנה לבריטניה ותשמור לה על הדרך היבשתית הקצרה ביותר להודו.

3.בלימת ההגירה היהודית– יהודים רבים היגרו בתקופה זו מהקיסרות הרוסית. חלק ממהגרים אלה הגיעו לבריטניה. בריטים רבים חשו מאוימים וחששו מפני השתלטות יהודים על מקורות הפרנסה במדינה. כתוצאה מכך הוקמה בבריטניה ועדה שתפקידה היה להמליץ על דרכי התמודדות עם הגירה זו. הרצל הניח שהבריטים, כמו הגרמנים, יהיו מעוניינים לבלום הגירה יהודית זו על ידי הפניית המהגרים היהודיים לארץ ישראל במקום לבריטניה.

הבריטים הציעו להרצל לבחון התיישבות יהודית בקפריסין ובאל עריש שבסיני אבל ההצעות ירדו מהפרק.

הצעת אל עריש ירדה מהפרק בגלל בעיית המים באזור- כדי לספק מים לאל עריש היה צורך להטות את מי הנילוס, אך הלורד קרומר, ששלט באותם הימים במצרים מטעם בריטניה, התנגד לרעיון וההצעה ירדה מהפרק.

בתחילת 1903 חזר שר המושבות הבריטי צ’מברליין מסיור בן חצי שנה במושבות הבריטיות באפריקה והוא נפגש עם הרצל והציע לו לבחון התיישבות יהודית במזרח אפריקה- הצעה שזכתה לשם “תוכנית אוגנדה”

מדוע היה לבריטניה אינטרס בפרסום הצעת אוגנדה ומדוע היה זה גם אינטרס של הרצל:
האינטרסים של שני הצדדים בפרסום הצעת אוגנדה:
1.הרצון של בריטניה לחזק את שליטתה במושבות שלה בעזרת מתיישבים לבנים שיבואו מבריטניה ויעזרו בפיתוח האזור, בהפצת התרבות המערבית והבאת הקידמה ומבחינה זו היהודים יכולים לשרת את מטרתה של בריטניה, בנוסף, בריטניה רצתה לסייע להרצל לגבש פתרון שיפסיק את הגירת היהודים לבריטניה.

2.הרצל ,שהושפע ממצבם הקשה של יהודי רוסיה, נטה לקבל את ההצעה כפתרון זמני ורצה להביא הישג פוליטי כלשהו לאחר הכישלונות הקודמים.

בעמוד הבא תוכלו לראות במפה היכן נמצא האזור, ובמפה הקטנה תוכלו לראות גם את הצעת אל עריש שנדחתה קודם.

והנה סרט שמתאר את האירועים שהובילו להצעת אוגנדה:

הצעת אוגנדה עוררה ויכוח גדול בתוך התנועה הציונית בין תומכי ההצעה למתנגדיה:

מה טענו שני הצדדים בויכוח:

תומכי ההצעה ובראשם הרצל הביאו מספר טיעונים:

1.מתן פתרון מיידי זמני (מקלט לילה) למצוקת היהודים בקיסרות הרוסית: בשנה בה פרץ משבר אוגנדה, פרץ פוגרום נוסף שפגע ביהודי הקיסרות הרוסית (פוגרום קישינוב).הרצל טען שיש לבחון את הטריטוריה המוצעת באוגנדה כאמצעי להגנה על יהודי הקיסרות הרוסית מפני פרעות נוספות. הוא הציע לראות באוגנדה פתרון זמני ליהודי הקיסרות הקיסרות הרוסית, בנוסף חששו הרצל ומקורביו מפני המשך ההתבוללות ההמונית של יהודי מערב אירופה ולכן ראו צורך לכנס את כולם בטריטוריה אחת.

2.בשל מעמדה של בריטניה כמעצמה מרכזית בעולם, האמין הרצל שתהיה זו טעות לדחות את ההצעה הבריטית על הסף. הוא האמין שלכל הפחות יש לדון בה ולבחון אותה בכובד ראש, דיון כזה אפילו אם יסתיים בדחיית הצעה יאפשר את המשך המגעים הדיפלומטיים ואולי יביא הצעה טובה יותר מהאימפריה הבריטית לבעיה היהודית.

כאמור, הרצל טוען כי חובה לתמוך כרגע בתוכנית אוגנדה בשל המאורעות האחרונים שקרו ברוסיה(פוגרום קישינב) ודרושה הצלה מיידית לשני מיליון יהודים שסובלים רעב, קור ומחסור, נמצאים בלחץ ודוחק, בנוסף, הרצל רוצה להשתמש בהצעה כמנוף לחץ פוליטי על השולטן התורכי ולהראות לו כי היהודים לאו דווקא זקוקים לארץ ישראל ,יש עוד אופציות ולכן לא נקבל את כל התנאים שמציעה לנו תורכיה בתמורה לעצמאות.
הרצל חוזר ואומר כי מעולם לא עזב את ארץ ישראל וכי אוגנדה לא הייתה ולא תהיה ארץ ישראל ,אבל כרגע ההצעה האפריקנית היא המועילה ביותר.

מה טענו מתנגדי ההצעה – בעיקר יהודי רוסיה:

1.חשש שההתיישבות הזמנית באוגנדה תיהפך עם הזמן להתיישבות קבע, ותמנע את מימוש הקמת הבית הלאומי בארץ ישראל. הם חששו שהסכמה לתכנית אוגנדה תהווה ויתור על ארץ ישראל, שהייתה חלומו של העם היהודי לדורותיו, ולמעשה תהווה בגידה ברעיונות הציוניים.

2.לעם היהודי יש קשר היסטורי לארץ ישראל ולא לאוגנדה (אין ציונות ללא ציון) , באוגנדה לא יהיה דבר אשר ימשוך אליו את היהודים ולכן ההתיישבות באוגנדה לא תוכל להצליח.

כדי למנוע פילוג בתוך התנועה הציונית, הוסכם על פשרה שלפיה, לאור בקשתו של הרצל, נשלחת לאוגנדה משלחת שתבדוק את ההצעה ואם ניתן כלל להתיישב במקום, המשלחת קבעה כי ארץ זו אינה מתאימה לצרכיה של התנועה הציונית. בקונגרס השביעי של 1905 הוחלט להסיר את ההצעה הבריטית באופן סופי מעל סדר יומה של התנועה הציונית. 

הרצל כבר לא הספיק לראות את נפילת ההצעה משום שנפטר ביולי 1904 בגיל 44 בלבד.

והנה סרט שמסכם את כל מה שלמדנו:

אז אחרי הכל..

מה לפי דעתכם ההישג הכי גדול של הרצל?

ופעילות סיכום בנושא נמצאת כאן וגם כאן

פתרון שאלת בגרות:

קרא את הקטע הבא וענה על השאלה שלאחריו:

” עניין היהודים הפך מבעיה שולית , שנידונה בשיחות פרטיות של יהודים, לנושא של הפוליטיקה העולמית . החזון של שיבת ציון מצא את דרכו …אל העיתונות העולמית , אל השגרירויות ,ומשרדי החוץ. לא היה עד אז אדם יהודי שהחל את דרכו כאלמוני לחלוטין והצליח בתוך פחות מעשר שנים להגיע לשיחות עם הקיסר הגרמני , השולטן התורכי , האפיפיור , ראשי ממשלה ושרי חוץ בגרמניה , אוסטריה איטליה , בריטניה ורוסיה ועוד עשרות מדינאים אחרים .הרצל נשען רק על כוח הרצון שלו , על יכולתו להצית ניצוץ של התלהבות בלב האנשים – יהודים ולא יהודים .בדרך זו הצליח …לשנות את מקומה של הבעיה היהודית על מפת הפוליטיקה הבינלאומית ולהעלות את הצעת הפתרון המדיני לשאלת היהודים על במת ההיסטוריה . מועטים הם המנהיגים הלאומיים שהשיגו כה הרבה בזמן קצר כל כך ובאמצעים דלים כל כך : הרצל פעל ללא צבא , ללא שימוש בטרור , ללא כספים , ללא בריתות …ייתכן שהרקע שלו כעיתונאי הוא שאפשר להרצל להבין שיחסי ציבור וחשיפה תקשורתית הם המכשיר החזק ביותר בשדה הפוליטיקה המודרנית …הרצל גם הצליח ליצור את הכלים הארגוניים והמוסדות הפוליטיים שיהיו הבסיס של התנועה הציונית …”

( מעובד ע”פ ש. אבינרי “מעניין היהודים למדינת היהודים “)

הסבר שני הישגים של הרצל במהלך שנות פעילותו, ע”פ הקטע

פתרון:

הישגים של הרצל ע”פ הקטע:

א.הפיכת הבעיה היהודית לבעיה פוליטית כלל עולמית– הרצל הפך את התנועה הציונית לתנועה לאומית פוליטית בעלת חשיבות באירופה, הניח את התשתית להכרה בין לאומית בציונות ובמטרותיה, גרם לכך שהפתרון הציוני יהפוך להגיוני ומעשי עבור רוב היהודים ,גם הלא ציונים וכן בקרב אומות העולם.” עניין היהודים הפך מבעיה שולית לנושא של הפוליטיקה העולמית” הרצל הצליח ליצור קשרים עם מספר רב של ראשי מדינות בתוך זמן קצר למרות שהיה אלמוני לחלוטין-וזאת בזכות כוח הרצון שלו, ויכולתו להלהיב את מי שומע אותו ,תוך שימוש בתקשורת וביחסי ציבור נרחבים לכל פעולותיו. ” לא היה עד אז אדם שהחל את דרכו כאלמוני לחלוטין..”

ב.יצירת תשתית ארגונית לתנועה הציונית– הרצל בנה מסגרת מדינית פוליטית לתנועה הלאומית היהודית, הקים מוסדות קבועים שהתנהלו בדרך דמוקרטית ואפשרו את המשך פעילות התנועה גם לאחר מותו, הרצל הביא למצב שבו הציונות לא תהיה מבוססת רק עליו ועל מנהיגותו, לדוגמא הקמת גופים שעסקו ברכישת קרקעות להתיישבות כמו קק”ל וגופים שינהלו את ענייני הכספיים של התנועה כמו בנק אנגלו פלשתינה ” הצליח ליצור את הכלים והמוסדות הפוליטיים שיהיו הבסיס …”