יומן ההומור של תמי

הקטע הכתבתי לפני מליון שנה במשימה 2

אני מנצחת מקהלות. הופעות המקהלה מזמנות מתח ולחץ במיוחד סמוך לזמן ההופעה.

באחת ההופעות הגדולות והמורכבות יותר שלי עם מקהלת נשים בוגרות בה נדרשנו גם לרמת ביצוע גבוהה  זיהיתי הרבה מתח בקרב הנשים בזמן החזרה הגנרלית שהתבטא גם באופן השירה הירוד כמובן שגם אני הייתי במתח והקרנתי זאת למקהלה.

המתח והלחץ כמו שיתקו את מוחי לרעיון  איך להיחלץ מהמצב כאשר פתאום וכאילו משום מקום אמרתי:

בנות  מה אנחנו עושות מזה כזה ענין זאת בסך הכל הופעה!

ההבנה המשחררת הזו התיזמון בה נאמרה  ,החדות ,זה שעמדה בסתירה מוחלטת לכל המתרחש וגם כנראה תוך מבע פנים מצחיק במיוחד שיחררו  מיד את בנות המקהלה לצחוק משחרר ומכאן כמובן הכל זרם אחרת

סך הכל הופעה..

עכשיו כשאני לכודה בבית עם ילד בן 11 ללא חברים בחורה בת 19 שלא יכולה להפגש עם חברות ועוד גבר שמנהל צוות עובדים בשיחות וידאו ישר מהסלון שלי.

כשאני קוראת את זה זה נראה לי רעיון בכלל לא רע לקומדיית מצבים בסגנון “פתוח” או “סברי מרנן”

משימה 7

מבחינתי ההומור הוא פחות כלי אינטואיטבי ויותר כלי לשימוש מתוכנן, כך שאני פחות טובה בשימוש בהומור בזמן אמת או כאשר נדרש שימוש בהומור בזמן אמת במצבים כמו עוינות, ניטרול מתחים, תקשורת או הזדהות, ויותר ככלי לחינוך חיובי או שלילי תוך תיכנון מראש והחלטה שעם אירוע שקרה לפני שעות או ימים אתמודד במפגש הבא עם הקבוצה הרלונטית, או לעיתים להתמודדות עם אירועים קשים תוך שימוש בסיפורים משפחתיים בעלי נקודת מבט חיובית.

• 8.
• 1. אפיתי פשטידה עבור כל הנמשפחה שהיתה די רעבה, כשניסיתי להוציא את הפשטידה מהתנור, התבנית קרסה והפשטידה התהפכה על הרצםה
• 2. כעס על עצמי והתנצלויות בפני כל המשפחה.
• 3. בהודעה – הי תראו מה הפשטידה הזו החלטיה לעשות, כנראה שלא רצתה שיאכלו אותה…
• 4. למרות שכולם היו רעבים ועצבניים, כולם צחקו יחד איתי
• 5. הרבה יותר טוב מאשר כעס והתנצלות
• 6. היה די קשה לשנות את ההתנהגות הרגילה
• 7. אנסה לתרגל זאת בהזדמניות נוספות, מכייון שהתןצאות היו טובות

משימה 10:

חמשת ההסברים לאי שימוש בהומור בזמן השיעור נשמעים נכונים, מבחינתי מכיוון שסיפור בדיחות אינו “בא לי” באופן טבעי אני מתחברת לנושא בזבוז הזמן שבהחלט רלוונטי כשמשקיעים זמן ואנרגיה בתכנון בדיחה שלא הצליחה. נושאים אחרים כמו להראות בילתי מקצועית, ילדותית, חסרת נסיון או סתם כזו שיצחקו עליה נגזרים לדעתי מ”חרדת” הכשלון. או שאת יודעת להצחיק או שלא, ומכיוון שלדעתי אני פחות טובה ב”להצחיק” אני נמנעת מלנסות זאת, לפחות באופן ישיר.

הערה: פחות אהבתי את השימוש ב”פוביה, וב”פחד” כהסברים והייתי מעדיפה מילה “מפחידה” פחות.

משימה 11 הומור בטוח.

ברור לי לגמרי שאני באיזור ההומור הבטוח ובודאי לא נינוחה כאשר יש צורך בלספר בדיחות שנונות, בן זוגי אומר שיש כאלה הצוחקים מבדיחה פעם אחת כשהם שומעים אותה, אחרים צוחקים פעמיים כשהם שומעים וכשהם מספרים את הבדיחה, אחרים צוחקים שלוש פעמים כשהם שומעים, כשהם מספרים, וכשהם מבינים. יהודי טוב כך הוא מסיים אינו צוחק אפילו פעם אחת הוא כבר שמע את הבדיחה פעם ומכיר אחרת טובה ממנה.

בעוד הוא יהודי טוב, אני צוחקת מבדיחה 3 פעמים ובשיטת האלימנציה אני יכולה לאבחן כי ברור שסיפור בדיחות על אחרים, בסביבת אלכוהול, עם זרים או על בעלי חיים אינו מאפיין אותי כלל ולכן לא נותר לי אלא להשתמש בהומור בטוח עם ילדים, אני חשה בנוחות לידם, הסיפורים שלהם מצחיקים אותי והסיפורים שלי מצחיקים אותם ואים לי שום צורך להתאמץ או להיות נבוכה בסיבה זו.

בכדי לצאת מהאזור הבטוח של הומור עם ילדים אני משתמשת לאחרונה בשיטה שהתחבבה עלי – משחקי מילים. בעוד שאני לא תמיד מתחברת לסיפור בדיחה שנונה אני מתחברת למשחקי מילים ומשתמשת בהם כמפתח לדלת שיכולה להוציא אותי מאיזור ההומור הבטוח…

Affiliative = 29

Self-enhancing = 31

Aggressive = 16

Self-defeating = 20