ילדה ציפור

הילדה שרצתה להיות ציפור

פעם הייתה ילדה שאהבה לבלות בין שיחים, פרחים ועצים ולהתבונן בפרפרים, דבורים חרקים, וצפרים. –היא זכרה את המקומות שבקרה בהם על פי הריח שלהם.

והנה יום אחד בשבתה בחצר, ראתה ציפור קטנה מתקרבת לברז המים הדולף, שותה להנאתה טיפין טיפין מים, מעיפה מבטים מסביב, מלקטת חרקים, מדלגת מפה לשם בעליזות, פורשת כנפיים ועפה למעלה למרחבים הפתוחים, לשמים.

חשבה הילדה, כמה טוב להיות ציפור, נפלאים חייה, פורשת כנפיים, חופשיה, רואה את נפלאות העולם מלמעלה, ויכולה להגיע לכל מקום שאליו תחפוץ.

להיות רואה, צופה, שומעת, לומדת, מעופפת מפה לשם, משם לפה רחוק, קרוב.. והעיקר ליהנות מאויר צלול כל הזמן, מריח הטבע הנפלא בכל מקום ובכל רגע.

בעודה עוצמת את עיניה , לחשו שפתיה—”הלוואי והייתי ציפור”…

היא לחשה וחזרה על משאלתה 3 פעמים ואז…שמעה רחש סביבה…

פתחה את עיניה והנה לידה ניצב זקן חביב עם זקן לבן עיניים מחייכות ותלתלים זהובים-לבנים.

והוא שואל:” את באמת רוצה להיות ציפור”?

“מי אתה? מאיפה אתה יודע עלי ? מאין לך שאני רוצה וחולמת להיות ציפור?”

והזקן משיב:” “שמעתי אותך—קראת לי, במחשבות שלך, יש לי יכולת לקרא מחשבות של ילדים חולמים וגם להגשים אותם. המחשבות שלך, קראו לי, שפתייך לחשו את משאלתך, ואני כאן כדי להפוך את החלום שלך למציאות”….

-“באמת!!!??” שאלה אמרה הילדה.

“בוודאי, אנא הגשם את משאלתי ואהיה ציפור דרור חופשיה, מעופפת במרומים, רואה עולמות חדשים, יפים ומעניינים”..

“אם את רוצה בכל מאודך, —אעזור לך”

“עצמי את עינייך, פרשי את ידייך לצדדים, התכופפי על ברכייך, וחשבי חזק חזק והרגישי כיצד את הופכת לציפור… עופי, למדי על העולם. החוויות המעניינות מחכות לך”.

עשתה הילדה כדבריו של הזקן המתולתל. כרעה על ברכיה, עצמה את עיניה, פרשה את ידיה לצדדים, חשבה חזק חזק והרגישה כיצד היא הופכת לציפור קטנה- ציפור חופשיה שיכולה לעוף לכל מקום…

עפה הילדה-ציפור מעל העצים, עפה מעל הבתים, ראתה את השושנה מתרחקת, הבית והחצר נעלמו, והיא מגלה מקומות חדשים, שהיא לא מכירה…אח…כמה טוב.. היא פורשת כנפיה, כולה אושר.. מה אני במציאות- חלום? או חלום-מציאות?.

מי הוא אותו זקן חביב מחולל הניסים ומגשים משאלות? היא חושבת ומברכת אותו בליבה הקטן.

היא עפה ועפה…כאשר התעייפה, הרגישה רעב וצמא, חשבה שעליה לנחות ולחפש לה מזון ושתייה. זכרה את הציפורים שהתבוננה בהן שהגיעו לשתות בשלולית המים, ליקטו חרקים וזחלים בין השיחים על הדשא והחליטה לנהוג כמותן. נחתה בחצר לא מוכרת, דלגה וחיפשה מקור מים—גילתה והתקרבה אל השלולית הקטנה. כאשר הגיעה אל השלולית –גירש אותה ילד עם אבן. היא נבהלה וברחה…המשיכה לתור.. מצאה עוד מקום ושם, סוף סוף הגיעה אל ברז המים ואל הזחל לתפסו…שם, ציפור גדולה ממנה סילקה אותה ….ברחה הציפור-ילדה כל עוד רוחה בה…וחשבה מה קורה פה? היכן חיי החופש? היכן המעוף המאפשר כל דבר?…בינתיים אורות הדמדומים כיסו את העולם, השמש שלחה קרניים אחרונות ליקום, צבעה אותו בצבעים מרהיבים. אך, הציפור –ילדה, הקנה התחילה לחשוש מהלילה הקרב ובא.

היכן תישן? איפה תמצא מקום למנוחה? היא כל כך עייפה…בשארית כוחותיה חיפשה אזור של צמחי במבוק, כי זכרה ששם מתאספות כל ערב להקות צפרים ומתכרבלות אחת ליד השנייה, משמיעות שירי ערש אחת לשנייה ונרדמות.

עייפה, רצוצה מתלאות היום, הגיעה לשיח הבמבוק ההומה בלהקת צפרים המתמקמת לשנת הלילה.  היא התקרבה אליהן בשמחה…אך, ..או ואבוי.. הן פשוט גירשו אותה…”את לא שייכת ללהקה שלנו, לכי לך מכאן…מצאי את הלהקה שלך…

עפה הילדה-ציפור הצידה, התחבאה מתחת לשיח, כולה רועדת מפחד, מעלבון ומאכזבה.

הדמעות זלגו מעצמן…מחשבותיה נדדו מאותה השעה בה השמש חממה והאירה את החצר שלה באור נגוהות והופיע הזקן החביב  עם התלתלים הזהובים-לבנים ועזר לה להפוך לציפור …עד כמה הייתה מאושרת שאינה צריכה להיות עוד ילדה—כמה טובים חיי הציפור, חשבה בבוקר ואילו עכשיו לעת ערב התהפכו על יוצרן מחשבותיה—לא טובים חיי הציפור—עליה להימלט מילדים, מאבנים מושלכות, מציפורים גדולות, מחתולים, כלבים, חפרפרות, נחשים וצפרים שאינן משתפות.. עכשיו חייה כציפור-ילדה בסכנה…מה תעשה? כיצד תקרא לזקן החביב בעל תלתלי הזהב-לבן שיחזיר אותה להיות ילדה— ילדה מאושרת ושמחה, אוהבת פרחים וצפרים, מקבלת ארוחות מאמא ואבא שמחבקים מנשקים ואוהבים, דואגים למיטה ומכסים בשמיכה מלטפת…והיא לחשה בעיניים עצומות: אני רוצה להיות ילדה—ילדה שמחה בחצר שלה”…3 פעמים לחשה….

כשפתחה את עיניה אט, אט,..זיהתה את החצר שלה, ושמעה את אימה קוראת —“שושיק, בואי הביתה”..והיא ענתה בקול חנוק:” אמא שלי, אני באה”….

.והילדה הזו היא אני!!! והזקן בעל תלתלי הזהב-לבן לא שב…