מסכת שבת

דף שער

תלמידים יקרים לפניכם….

דף כ עמוד ב

משנה:

המשנה מפרטת חומרים שאסור להשתמש בהם כפתילות או כשמנים להדלקת נרות שבת:

פתילות – לֶכֶש, חוֹסֶן, כַּלַך, פתילת האידן, פתילת המדבר וירוקה שעל פני המים.

שמנים – זפת, שעווה, שמן קיק, שמן שריפה, אֲלְיָה (זנב הכבשה השומני) וחֵלֶב.

נחום המדי אומר: מותר להדליק בחלב מבושל.

חכמים סוברים שבכל מקרה, גם אם הוא מבושל וגם אם לא – אסור להדליק בו.

גמרא:

הגמרא מבררת מהו כל חומר:

לכש – ענף של עץ הארז. מקשה הגמרא: אם כך, הוא עץ ולא פתילה! אלא הוא כעין צמר שיש תחת קליפת עץ הארז ואותו שוזרים לפתילות.

חוסן – רב יוסף אומר: החוסן הוא נעורת של פשתן. אביי מקשה: הרי מהפסוק “והיה החסֹן לנעורת” (ישעיה א, לא) משתמע שהחוסן הוא לא נעורת! הוא מתרץ שהכוונה לפשתן ששברו את גבעוליו והוציאו מהם את הצמר אך עדיין לא הפרידו בין החוטים.

כלך – שמואל אמר: שאלתי את כל יורדי הים מהו כלך, והם ענו לי ששמו כולך.

רב יצחק בר זעירא אומר: כלך הוא פקעת של תולעת המשי, שממנה מכינים חוטים ופתילות.

רבין ואביי היו יושבים לפני רבינו נחמיה אחיו של ראש הגולה. ראה רבין שרבינו נחמיה היה לבוש בגלימה של משי ואמר לאביי שזהו (המשי) הכלך המוזכר במשנה.

אמר לו אביי: אנו סוברים שהכלך הוא סוג של משי הנקרא “שִירַא פְּרַנְדָא”.

הגמרא מקשה: השיראים, הכלך והסיריקים (סוגים שונים של משי) חייבים כולם בציצית. מכאן משמע ששיראים וכלך הם סוגי משי שונים, ואם כך, זו קושיה על רבין – אם רבינו נחמיה היה לובש גלימה מכלך הוא היה צריך לקשור עליה ציצית, והרי הוא לא קשר! לרבין לא הייתה תשובה ולפיכך דבריו נדחו.

דבריו של אביי לא נדחים כי אפשר לתרץ ש”שירא” ו”שירא פרנדא” הם שני סוגים שונים של משי.

פתילת האידן – ערבה.

רבין ואביי היו הולכים בבקעת טמרוריתא וראו את הערבות שצמחו שם. אמר רבין לאביי: ערבות אלו הן האידן המוזכר במשנה. אמר לו אביי: ערבות הן סוג של עץ. איך אפשר להכין מהן פתילות?

קילף רבין את קליפת הערבה והראה לאביי שיש צמר בין הקליפה לשאר העץ.

פתילת המדבר – “שָבְרָא” – עשב ארוך שגדל במדבר שאינו בוער יפה.

ירוקה שעל פני המים – לא יכול להיות שהיא הירוקת הנמצאת בתעלות המים, הרי היא פריכה ואי אפשר לעשות ממנה פתילות כי הן ישברו.

רב פפא אומר: מדובר בירוקת המצטברת על דופנות ספינה, שהיא קשה אך לא שבירה, ואפשר להכין ממנה פתילות.

הגמרא מקשה על המשנה מברייתא, שבה חוץ מהחומרים בהם אסור להשתמש כפתילות המוזכרים במשנה, כתוב שאסור להשתמש גם בצמר ושיער!

הגמרא מתרצת שהמשנה שלנו לא מנתה את החומרים הללו כי צמר מתכווץ כשמבעירים אותו ושיער רק נחרך – אך הוא לא בוער.

זפת ושעווה-  הגמרא תרגמה את שמות החומרים לארמית, השפה המקובלת בבבל ותרגומם: זיפתא וקירותא.

הברייתא מציינת שעד כאן המשנה מנתה פתילות אסורות, ומכאן ואילך היא פוסלת שמנים אסורים.

למה צריך לומר זאת? הרי זה מובן מאליו?!

הגמרא עונה: צריך לומר זאת כדי שלא יבינו ששעווה אסורה לשימוש רק כציפוי לפתילות אך כחומר בעירה היא מותרת, והברייתא באה לומר ששעווה אסורה לשימוש גם כשמן.

רמי בר אבין מסביר בצורה שונה מהם זפת ושעווה:

זפת – עטרן שהוא פסולת זפת, היוצא יחד עם זפת תוך כדי הבערת עץ לשם הוצאת הזפת מתוכו.

שעווה –  דונג , פסולת דבש.