בחוברת זו ננסה להבין כיצד הגיבה

האוכלוסייה היהודית בגטאות לתוכנית

הגרמנים לחסל אותם במסגרת “הפתרון

הסופי”.

כאשר התברר היקפה של תכנית הפתרון הסופי, והנחישות הגרמנית לבצעה עד תום, החליטו יהודים רבים להילחם מול הגורל הצפוי להם גם באמצעות נשק.

החלטה זו באה לידי ביטוי  בכמה צורות:

א. לחימה יהודית  בגטאות

ב. ניסיונות מרד במחנות ההשמדה

ג. הצטרפות יהודים ללחימה יחד עם הפרטיזנים ביערות.

במקביל היו גם יהודים רבים שהתנדבו לשרת בצבאות בעלות הברית ובכך תרמו את חלקם ללחימה בנאצים.

אנו נרחיב על ניסיונות המרד בגטאות ועל התנדבות היהודים ללחימה בצבאות בעלות הברית.

חלק גדול מפעולות הלחימה וההתנגדות של היהודים אורגן ע”י מדריכי תנועות הנוער היהודים שהיו בגטאות:

עם הכיבוש הנאצי בפולין החליטו כמה ממנהיגי תנועות הנוער, ששהו בשטח הרוסי, לחזור לשטח הגרמני בפולין כדי להיות עם הקהילה בשעתה הקשה, הייתה זו הפגנת דוגמא למנהיגות אמיצה תוך הפגנת נאמנות לקהילה, במקביל, הגיעו גם מדריכים מארץ ישראל.
תנועות הנוער ניסו להכשיר מדריכים חדשים והקימו חוות הכשרה(כמו בארץ ישראל) והצליחו עד הרגע האחרון לשמור על קשר בין הגטאות השונים ע”י קשריות בעלות מראה גרמני שהסתובבו בין הגטאות והחליפו מידע.

תנועות הנוער הקימו תאים מחתרתיים והשקיעו רבות בחינוך, תיארו לחניכים את הווי ארץ ישראל לימדו עברית, שרו שירים ציונים ודיברו על עליה לארץ לאחר המלחמה וחיים בעלי משמעות בארץ ישראל, ובכך יצרו תמונת עתיד של חיים בעלי משמעות לנוער שאיבד את עברו ואת ההווה שלו.

הם היו תחליף למשפחה ולחיי החברה שהיו חסרים מאוד.

חשיבות פעילותן של תנועות הנוער בגטו:

1.לשמש קורת גג לשיח חופשי ושחרור מהלחצים והמועקות שליוו את החיים בגטו.

2.קיום פעילות חינוכית ותרבותית-הוצאת עיתונים, ארגון סמינרים וספריות.

3. הנערות, חברות התנועה, שימשו כקשריות תוך סיכון עצמי והעבירו ידיעות על מצב יהודים בין הגטאות, זו הייתה דרך לשמירת קשר בן משפחה וחברים שהקשר ביניהם נותק.

4.פעילותן הייתה תשתית רעיונית לפעילת המחתרת בגטו שתתחיל אחר כך.

כאשר התברר היקפה של תכנית הפתרון הסופי, והנחישות הגרמנית לבצעה עד תום, החליטו יהודים רבים להילחם מול הגורל הצפוי להם גם באמצעות נשק, וזה בא לביטוי בלחימה בגטאות במחנות ובלחימה פרטיזנית יהודית ביערות. ההתגבשות הראשונית של התנגדות מחתרתית הייתה, בתנועות הנוער היהודיות שהיו מאוד פעילות בגטאות.

מאביב 1942 החלו להגיע ידיעות על חיסול שיטתי של קהילות יהודיות, ואלו עברו בין תנועות הנוער שהיו בגטאות ע”י הקשריות, מידע זה הבהיר לראשי התנועות כי אין מדובר בתופעה מקומית או חולפת אלא חלק מהתוכנית לחיסול כל העם היהודי.

מה היו המטרות של המרד בגטאות כפי שראו אותן מדריכי תנועות הנוער:
1.נקמה בגרמנים –למות בדרך שיהיה בה נקמה בגרמנים-מופת לדורות הבאים.

2.מוות בכבוד-למות בכבוד בשם העם שנרמס ולמען מקומם בהיסטוריה-לא ללכת כצאן לטבח.

3.ביטוי לאידאולוגיה של תנועות הנוער שהאמינו שהמרד יהיה מופת ודוגמא לחברי התנועות בא”י-דרך להגשמת האידאולוגיה שלהם.-היהודי החדש שמסוגל להילחם על חייו וכבודו ,להבדיל מהיהודי הישן החלש שזקוק להגנת השלטון הזר.

מה היו מאפייני המרד:
1.רוב המורדים היו בחורים ובחורות צעירים חברי תנועות הנוער שהאמינו כי מרד יחזק את הגאווה הלאומית של היהודים וישאיר חותם על ההיסטוריה , ובשל היותם צעירים בגילאי 17-25, לא היה עליהם העול הכבד של דאגה ואחריות לקיום היום יומי של המשפחה כפי שיש להורים כלפי ילדיהם.

2. שיטת הלחימה שבה השתמשו המורדים הייתה לוחמת גרילה ורובה נוהלה בשטח בנוי בתוך הגטו, בגטו חולק לאזורי לחימה ובכל אזור היו מונחים מוקשים ובוצע ירי את הגרמנים מהבתים כדי להקשות על התקדמותם.
בגטאות שהיו סמוכים ליער הגדר נפרצה והחלה בריחת יהודים.

3. המרד פרץ רק כאשר החלה להתבצע האקציה האחרונה ולא הייתה סכנה לשאר היושבים בגטו שכבר נשלחו למחנות ההשמדה.

4. המורדים נתקלו בקשיים רבים וביניהם: מחסור בנשק, מחסור בתמיכה ציבורית (בעיקר ראשי היודנראט בכל גטו והציבור החרדי), חולשה גופנית של רבים מהמורדים, רבים היו חסרי ניסיון צבאי והתקשו להשיג מודיעין על תוכניות הגרמנים לפינוי סופי של הגטו.

חברי המחתרת בגטאות היו חשופים להלשנות מצד כאלו שהיו בטוחים שבכוחם לשרוד, והאמינו כי המלחמה עומדת להסתיים וכך גם סבלם, מידת ההצלחה הייתה מותנית במידת שתוף הפעולה עם הציבור, וזו לא תמיד הייתה מובטחת.

5.שיקול חשוב נוסף היה עמדת היודנראט היו כאלו ששללו את רעיון המרידה ופעלו נגד המחתרות ,היו כאלו שעזרו למחתרות עזרה פאסיבית, שעיקר דאגתם הייתה לחייהם של שאר יושבי הגטו שהמרד סיכן אותם.
גם חברי המחתרת עצמם הבינו כמה הם מסכנים את אנשי הגטו, ואם התגלו היו רבים שהסגירו עצמם וזאת כדי שלא יפגעו שאר אנשי הגטו.
לעומתם, היו יודנראטים ששיתפו פעולה באופן פעיל עם הלוחמים בכל המקומות הייתה גישה דומה-אסור לסכן את יושבי הגטו אם יש סיכוי להצילם, רק אם הגענו לאקצייה האחרונה (הגל האחרון של הפינוי מהגטו למחנות ההשמדה) שפרושה חיסול הגטו יש למרוד!

6. חלק גדול מהציבור היהודי במזרח אירופה השתייך ליהדות החרדית על חצרותיה וחסידויותיה, ובמורשת היהודית מושג הגבורה והכוח הנפשי קשור לא בכוח צבאי וגופני אלא  באומץ רוחני נפשי והקרבה למען הדת.

מה היו הדילמות והקשיים שבהם נתקלו חברי המחתרת:
1. האם לצאת למרד שתוצאותיו ידועות מראש-השמדה ע”י הגרמנים.

2. האם לצאת למרד למרות התנגדות גופים אחרים בגטו ובמיוחד היודנראט שהאמינו שיש ביכולתם לשרוד-ראשי היודנראט טענו שמרד יפגע באוכלוסיית הגטו ובסיכוייה לשרוד.

3. האם לצאת למרד מבלי שידעו מתי תהיה האקציה האחרונה-מידע זה היה חשוב למורדים שרצו לסכן כמה שפחות אוכלוסייה בגטו.

4. האם לסכן אחרים שלא רוצים או מסוגלים להילחם (לדוגמא זקנים, חולים, ילדים או האוכלוסייה החרדית).

5. האם למרוד בגטו, או להצטרף לפרטיזנים ולמחתרת הפולנית ביערות שסיכוייהם לשרוד היו גבוהים יותר.

6. האם לפתוח במרד למרות הקושי להשיג נשק, ולמרות המחסור במידע מודיעיני על מהלכי הגרמנים ולמרות שרק מעטים עברו אימונים והכשרה ללחימה.

7. האם כדאי לפתוח במרד או לחכות לידיעות מהחזית על תבוסה גרמנית שתסיים את המלחמה.

אנו נספר סיפור של מרד אחד- המרד בגטו ורשה:

*בקיץ 1942 החל הגירוש של יהודי גטו ורשה למחנה טרבלינקה ומתוך כ400 אלף יהודים שהתגוררו בגטו עם הקמתו נותרו כ60 אלף יהודים בלבד.

*במארס 42 הצליחו להקים בגטו את הגוש האנטי פשיסטי שקרא למרד נגד הנאצים, ובעיצומו של הגירוש קם ארגון אי”ל שהורכב מחברי תנועות הנוער השונות שקראו ליהודים להתנגד לגירוש וביצעו פעולות חמושות-זו הייתה הפעם הראשונה שכל הארגונים והמחתרות בגטו הצליחו להתארגן לארגון משותף למרות המחלוקות האידיאולוגיות שפילגו אותם, דבר שלא קרה בגטאות אחרים. שתוף הפעולה של הציבור עם מורדי הגטו היה יוצא דופן בהקיפו מה שלא קרה בשום גטו אחר.

בראש הארגון הלוחם עמד מרדכי אנילביץ, ובמקביל לו קם ארגון אצ”י (ארגון צבאי יהודי של פאבל פרנקל שהיה בקשר עם המחתרת הפולנית וקיבל ממנה נשק רב), שני הארגונים לא הצליחו להתאחד וחילקו ביניהם את אזורי הלחימה.
ככל שהבינו היהודים כי משמעות השילוח מזרחה פירושו מוות, הם התנערו משיתוף פעולה עם היודנראט והחלו לשתף פעולה עם המחתרת וזו הפכה למנהיגת הגטו.

*פעולה צבאית ראשונה-מרד ינואר-18.1.43 כאשר הגרמנים החלו במפתיע באקציה חדשה ורוב היהודים לא התייצבו, הגרמנים נאלצו לחפש אותם בבתים ושם נתקלו בהתנגדות חמושה ראשונה –רוב המתנגדים חוסלו ואנילבץ’ ניצל.
שיטת הלחימה של המורדים-ירי מתוך בתים וזו השיטה ששימשה את המורדים גם בהמשך, המרד הספונטני גרם להפסקת האקציה, ואולם התברר כי הגרמנים הוציא את הכמות שדרושה להם ולא נסוגו בגלל הלחימה היהודית.

מה הייתה חשיבות ניסיון המרד בינואר 43 :
1.הייתה זו ההופעה הראשונה של אי”ל צעירים יהודים שקמו והרגו את החיילים הגרמנים שברחו וזה הבהיר להם שמרד בגרמנים הוא לא רק הכרחי אלא גם אפשרי.
2. הגרמנים לא חיסלו את הגטו וזה חיזק את ביטחונם של הלוחמים את כבודם בעיני הפולנים וכן ניתן פסק זמן חשוב בהתארגנות לקראת המרד באפריל.
3. המורדים הבינו כי עדיף לירות בגרמנים מתוך מארבים ולא בקרבות רחוב
4. המרד שכנע את רוב הציבור היהודי לתמוך בלחימה ומעמדו של אי”ל התחזק מאוד.
ההכנות למרד הגדול נמשכו כאשר המטרה הייתה להתחיל אותו כשתהיה האקציה האחרונה שאיש לא ידע מתי תקרה.

בעמוד הבא תוכלו לראות את מפת הגטו בזמן המרד

אילו הכנות בוצעו בגטו לקראת המרד: 

1.רכישת נשק בעזרת מיסים שהוטלו על בעלי האמצעים
2. הכנת פצצות בתעשייה ביתית
3.הכנת מקומות מסתור ובונקרים מתחת לאדמה
4.חוסלו מלשינים ומשתפי פעולה עם הגרמנים
5. נאגרו תרופות ומזון הכרחי.

*האקציה האחרונה נפתחה ב19.4.43 ערב פסח ואז החל המרד והלוחמים קיבלו את הגרמנים בנשק חם.
הגרמנים נכנסו בכוח גדול של 2000 חיילים ובלווי טנקים, כי ידעו שקיימת מחתרת יהודית בגטו ואולם, הלוחמים היהודים הצליחו לשלוט ברחובות בשבועיים הראשונים ,ואולם הגרמנים הגיבו בשריפת הגטו והלוחמים והאזרחים נאלצו לצאת מהבתים ונפלו תחת האש הגרמנית.

*ב8.5. התגלה הבונקר האחרון שבו היה אנילביץ שלא הסכים להיכנע, והגרמנים הזרימו גז לתוכו שהרגה את מרבית יושבי הבונקר, מעטים ניצלו וברחו להלחם יחד עם הפרטיזנים הפולנים.

*גטו ורשה בער עד ה16.5. ,ואז הודיעו הגרמנים כי אין עוד רובע יהודי בעיר ופיצצו את בית הכנסת הגדול שמחוץ לגטו, ואולם נותרו חבורות קטנות של לוחמים שהצליחו להינצל.
המרד הזה, גם אם נכשל, השפיע על מרידות בגטאות אחרים :ביאליסטוק ווילנה, ואולם בשני המקומות הלוחמים לא הצליחו לסחוף את ההמון, ונאלצו לברוח ליערות ולהצטרף לפרטיזנים.

מרד גטו ורשה נחשב ליוצא דופן בשל הצלחתו לסחוף אחריו את מרבית אוכלוסיית הגטו וההצלחה לפגוע בכוחות הגרמנים ולגרום להם אבידות ונזקים בפעם הראשונה.

שימו לב כיצד נראתה תחילת המרד ע”פ הסרט “התנגדות”:

וגם בקישור הזה מתוך הסרט “הפסנתרן”:

הפסנתרן-תחילת המרד

בעמוד הבא תוכלו לראות את תמונותיהם של מנהיגי המרד בגטו ורשה: מרדכי אנילביץ ופאבל פרנקל.

לסיכום הנושא כדאי לצפות בקטע הזה:

בעמוד הבא תוכלו לראות את אחת התמונות הבודדות שצולמו בזמן אמת שבו נראה גטו ורשה ביום כניעתו לגרמנים במאי 1943.

ועוד משהו על המרד בגטו ביאליסטוק:

התנדבות יהודים ללחימה צבאות בעלות הברית

כמיליון וחצי יהודים נלחמו לצד בעלות הברית במלחמה נגד הנאצים ומתוכם, כחצי מיליון בצבא האדום ,בצבא הגולה של ממשלת צ’כוסלובקיה,וצבא אנדראס הגולה של ממשלת פולין וכן עוד 62 אלף לוחמים בצבא בריטניה ו 55 אלף לוחמים בצבא ארה”ב.
מבין ההרוגים, כ 15 אלף יהודים נהרגו במסגרת שירותם בצבא הבריטי ו10,500 נהרגו במסגרת שירותם בצבא ארה”ב, כ 36,000 יהודים מארה”ב זכו לאותות הצטיינות.
רבים מהחיילים בצבא ארה”ב היו פליטים יהודים מגרמניה שהגיעו לארה”ב בשנות השלושים לאחר שנמלטו משלטון הנאצים בראשית דרכו.

בצבא האדום היו חיילים יהודים רבים בחיילות מקצועיים ובפיקוד בכיר והיה אחוז גבוה של חיילות מתנדבות יהודיות, היהודים השתפו בכל הקרבות הקשים של ברה”מ וכ119 קיבלו את עיטור “גיבור ברית המועצות” , כ200 אלף יהודים נהרגו במסגרת הלחימה בצבא האדום.

בצבא של ממשלת צ’כיה שלחם על אדמת צרפת ועבר אח”כ לחזית צפון אפריקה ובקרבות נורמדי היו יהודים רבים שזכו לאותות הצטיינות על לחימתם.

לצבא אנדראס התנדבו כ130,000 יהודים ובעת שעשה דרכו לחזית באיטליה חנה בא”י בפברואר 43 ,ואז ערקו חלק מאנשיו ונותרו בארץ (4000),אחד מהם היה מנחם בגין שהפך למפקד האצ”ל.

מדוע החליטו יהודים לעשות זאת:

א. מתוך רצון להפגין נאמנות למדינה שבה חיו-רגש של פטריוטיות.

ב. מתוך רצון לנקום בגרמנים על מה שעוללו ליהודים אחיהם בגטאות ובמחנות.

ג. גאווה לאומית יהודית-יהודים רבים בצבא הפולני וגם בצבא הרוסי היו חניכי תנועות נוער ציוניות או סוציאליסטיות ורצו להוכיח לשבור את המיתוס שיהודים פחדנים והפגינו גבורה רבה במלחמה ,לכן מספר האבידות של היהודים היה גבוה. וכן מספר היהודים שזכו באותות הצטיינות.

ד. הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה פעלו מתוך הכרה שהם תורמים לנפילת הנאצים שהם האויב הקטלני והאכזר ביותר שהיה אי פעם לעם היהודי, אויב שתכנן וביצע גזר דין מוות על היהודים והיהדות. לכן, בכל מקום שאליו הגיעו, השתדלו לגלות, לסייע ולהשיב לחיים יהודים ששרדו בשטחים ששוחררו מעול הכיבוש הגרמני.

סה”כ נהרגו במלחמה כ250 אלף יהודים שלחמו בצבאות בעלות הברית.

מתוך דבריו של רס”ן ליאוניד איליץ בובר מפקד גדוד רגלים בצבא האדום באפריל 44′:

” ..אני משרת בצבא המולדת מאז שמלאו לי 18..במלחמה מול הגרמנים אני נלחם מהיום הראשון..הניצחון קרוב.בקרוב נהיה על סף ביתו של האויב..בקרוב ידבקו לנעלינו רגבים מאדמת גרמניה ואז ניישב את החשבון במלואו על בבי- יאר, על תקיפת אלפי ערים אחרות ועל הקורבנות השלווים שרצחו הגרמנים…” 

הבריגדה היהודית

רק ביולי 1944 אישרה ממשלת בריטניה את הקמת החטיבה היהודית הלוחמת במסגרת הצבא הבריטי והיא הבריגדה היהודית שמנתה כ5000 לוחמים- רובם מתנדבים מארץ ישראל .

הבריגדה נשלחה לאיטליה בפברואר 45 ונשלחה לחזית בחודשי המלחמה האחרונים שכבר רובה של איטליה היה בידי בעלות הברית ועיקר פעילותם הייתה בקרבות מול הצבא הגרמני בצפון איטליה
בתום המלחמה הם נכנסו לצפון איטליה הולנד ובלגיה ופתחו בפעולות למען הצלת יהודים.

“היהודים הוכיחו שהם מסוגלים לממש כל משימה כחיילי הצבא..כשלוחמים יהודים ראו את המראות באושוויץ ולאחר מכן היו בין אלו שנכנסו לברלין עם הצבא האדום וכבשו אותה..הם עשו כל מאמץ להרחיב את ברלין ולהרוס כלח דבר שקשור לנאציזם..היה להם חשוב להראות את הכוח היהודי וכך הם היו רוצים שנזכור אותו…

12 האלופים הראשונים בצה”ל היו מבוגרי הבריגדה היהודית..שלושה רמטכלי”ם היו מבוגרי הצבא הבריטי לצד שני נשיאי מדינה כך שניתן לאמר שצה”ל עוצב למעשה ע”י בוגרי מלחמת העולם השנייה”    

אז מיהם הוטרנים:

הסרט הבא מספר את הסיפור של חלק מהם:

בעמוד הבא תוכלו לראות את מספרי החיילים  היהודים בקרב צבאות בעלות הברית.

פעילות לסיכום הנושא נמצאת כאן