הילדים האמיצים

ברכה

חג פסח שמח! ,תהנו מאכילת המצות. שהתקופה הזו תעבור בהנאה ובטוב.

מאחלים שתהנו עם המשפחה שלכם ותשמרו עליהם.  

בברכה.

לירי, גל וניתאי.

היו היתה עיירה בשם דרסרוסה , בעיירה לא גרו הרבה אנשים. העיירה הזאת הייתה מותקפת מדי לילה על ידי חיות טרף מסוכנות שהיו פוגעות ביבולים החקלאיים. בעיירה התגוררו שלושה חברים טובים שהיו מאוד אמיצים ורצו להבריח את החיות ושמם היה גיל, קובי ויוסי . הם הכינו מלכודת, קובי:”חפרנו בור גדול, כיסנו אותו בעלים, התחבאנו בסבך” הם חיכו ללילה, החיות הגיעו ונפלו לתוך הבור. בבוקר החקלאים הגיעו ושאלו מי הגיבור שלכד את חיות הטרף המסוכנות? שלושת הילדים אמרו שהם אלו שתפסו את חיות הטרף.

החקלאים לא האמינו להם והתחילו לצחוק ולהגיד שאין סיכוי שילדים הצליחו לתפוס את החיות והמבוגרים לא הצליחו,אבל דוד של יוסי שקראו לו דניאל שהיה חוקר ארצות ,היה היחיד שהאמין להם . 

הילדים אמרו שהם יכולים להוכיח להם ואחד המבוגרים בשם שלמה אמר שאין סיכוי והילדים שחררו את החיות ואמרו שיחכו למחר בערב והמבוגרים אמרו שאין בעיה שינסו במשך שבועיים. בבוקר למחרת, הילדים בבית ספר ששמעו מהוריהם החקלאים את הסיפור ,צחקו על שלושתם. בסיום היום בבית הספר, שלושת החברים, התחילו לבנות את המלכודת ובאמצע הבניה כלב בא ואכל להם את האוכל שהיה אמור להיות הפיתוי לחיות והאוכל הזה היה הדבר היחיד שיכל לקרב את החיות למלכודת והוא היה קשה להשגה. הפעם החיות לא הגיעו וכל החקלאים צחקו עליהם ושלמה אחד החקלאים אמר להם:”אתם רואים, אתם לא הצלחתם ללכוד אותם . זה בטוח מישהו אחר” ואז עוד חקלאי בשם אריק אמר:”ידענו שזה מישהו אחר מהתחלה”.

האוכל המיוחד שהם הטמינו במלכודת לחיות הטרף נמצא באלג’יר. באותו רגע הם יצאו לחופש הגדול והילדים הציעו לדניאל, דודו של יוסי, להצטרף למסע שלהם, דניאל אמר להם שהוא ישמח להצטרף והם יצאו למסע לכיוון אלג’יר. הם הגיעו לנמל ושם הם נפגשו עם דניאל ועלו על הסירה והתחילו להפליג לכיוון אלג’יר, לאחר כמה שעות הם הגיעו לאי לא מוכר בגלל שלא נווטו למקום הנכון. הם החליטו לרדת ליבשה, אך יוסי פחד ואמר שזה רעיון גרוע וכדאי להמשיך בהפלגה, דניאל דודו של יוסי רצה לרדת ליבשה ולחקור קצת. אז הם החליטו לרדת לאי ולחקור אותו קצת, הם חקרו אותו עד החשיכה, הם החליטו להישאר ללילה והתמקמו בתוך מערה והדליקו מדורה ונרדמו.

למחרת בבוקר גיל צעק ואמר:”אהההה!!! מי זה!? מי אתה!?” ואז כולם קמו בבהלה ולא הבינו מה קרה, הם ראו תשעה אנשים ויוסי אמר:” אמרתי לכם שלהגיע לאי הזה זו טעות ואתם הייתם צריכים להקשיב לי”.

האנשים לקחו אותם לכפר שלהם ומנהיג השבט שקוראים לו ברוק , תיחקר אותם ושאל אותם:” מה הם עושים? ואיך הם הגיעו לכאן?”. 

דניאל:”באנו מדרסרוסה  ואנחנו צריכים להגיע לאלג’יר, אבל אנחנו טעינו בכיוון, עצרנו פה בשביל להצטייד באספקה למסע”. מנהיג השבט ענה לו:” סליחה שהפרענו לכם לישון כי חשבנו שאתם השודדים הנוראים שתוקפים ושודדים את הרכוש שלנו באי ,

אנחנו מבקשים סליחה”

דניאל:”הכל בסדר, אולי יש לכם קצת אוכל ומים”

ברוק:”כן, ניתן לכם בשמחה”

דניאל:”תודה רבה”  

ברוק:” מוזמנים לישון בכפר שלנו במקום במערה”

דניאל:” נשמח מאוד”.

למחרת בבוקר הם עלו בחזרה לסירה והמשיכו להפליג לכיוון אלג’יר, לאחר כמה שעות, לקראת הערב הם הגיעו לאלג’יר ,הם חיפשו מקום לישון ושאלו עוברי אורח אם אפשר לישון אצלם, אבל האנשים אמרו שהם לא יכולים מלבד אחד בשם לוקס שאיפשר  להם לישון באורווה. למחרת בבוקר הם קמו, התארגנו והלכו לחפש את את החומר המיוחד המשמש כפיתוי לחיות הטרף. לאחר כמה שעות הם מצאו את החנות שמוכרת את החומר המיוחד, הם קנו אותו ומצאו בהמשך הרחוב גם חנות לציוד דייג והחליטו לקנות חכות עבור האנשים הטובים מהאי שאירחו אותם ללילה . בדרכם חזרה מאלג’יר, הם עצרו באי ונתנו להם במתנה את החכות שקנו עבורם.

ברוק מנהיג השבט שפגש אותם שאל :” מה אתם עושים כאן?” 

דניאל סיפר לו שהם קנו להם חכות כמתנה קטנה על האירוח הנדיב. ברוק הודה להם מאוד בשם כל אנשי האי ולאחר מכן הילדים ודניאל המשיכו בהפלגה בחזרה לכיוון דרסרוסה. בצהריים הם הגיעו לנמל של דרסרוסה ואנשי דרסרוסה התחילו לצחוק על ארבעתם.  הם התעלמו מצחוקם וניגשו לבניית המלכודת, כשהם סיימו הזמינו את כל אותם חקלאים שצחקו עליהם לחזות ביחד בלכידת חיות הטרף וכולם הגיעו ואכן בערב החיות נלכדו בבור . שלמה ואריק החקלאים התנצלו בפני הילדים והודו להם על שהצילו להם את היבול וראש הכפר העניק להם תואר כבוד על הצלת הכפר וכל הילדים בבית הספר כיבדו אותם ולא צחקו עליהם יותר.