משפחת כהן בקורונה

משפחת כהן נאלצה להישאר בבית בגלל הקורונה. בהתחלה היה מותר להסתובב, אך עד מהרה ביטלו גם את זה וכולם היו בהסגר.                                      יאיר ורותם, שני הילדים, קצת השתעממו אבל אז מצאו להם דברים חדשים לעשות: קריאת ספרים, עזרה במטלות הבית ועוד..

לרותם ויאיר היו חוגים ופעילויות שאליהם היו הולכים, אך לאור המצב הם התבטלו. למעשה מה שנשאר להם לעשות היה להישאר בבית ולהעסיק את עצמם בכל מיני דברים.

יום אחד החליטו בני המשפחה לעשות פרוייקט. הם צבעו את הבית, חדר חדר, ביסודיות רבה. כל חדר בצבע אחר: את החדר של יאיר הם צבעו בירוק בגלל שהוא אוהד מכבי חיפה. את החדר של רותם הם צבעו באפור. את החדר של ההורים צבעו בכחול ואת הסלון הם צבעו בלבן.

שני הילדים בנו כל מיני מכונות קטנות, שרפרפים מעץ, שולחנות וכיסאות.

יום אחד, כשנמאס להם לבנות וליצור דברים, הם חיפשו מה עוד אפשר לעשות. הם חיפשו בחדרים שלהם, במחסן בחוץ ובעוד כל מיני מקומות. לאחר זמן מה, בו חיפשו כמעט בכל הבית והחצר, רותם אמר: “בוא נחפש במחסן שבתוך הבית!”

יאיר ורותם הוציאו את כל הדברים מהמחסן ולהפתעתם הרבה הם מצאו דלת. הם קראו להוריהם וביחד הם פתחו את הדלת. לעיניהם נגלה עמק ירוק עם נהר וצמחיה. היה שם גם בית והם הלכו אליו.

בבית הם ראו אישה זקנה שבישלה בול עץ. כשנכנסו היא הסתכלה עליהם בעיניים בוחנות ואחרי זמן מה אמרה: “אני יצרתי את השעמום ואני הולכת לשעמם אתכם עד מוות!”                                                                                                                       הם השיבו לה: “אנחנו משועממים גם ככה, זה לא יעשה לנו כלום!”

היא הרימה את בול העץ והפכה אותו לשרביט. ואז עשתה קסם.                                                  כל המשפחה מצאו את עצמם בחדר ישן, ללא דלת, בו כל הקירות היו מפוררים, רצפת העץ רקובה והחלונות מנופצים. בתחילה ישבו בלי לעשות דבר. הם היו צריכים להרגע קצת. לאחר זמן מה רותם הציע לשחק טורניר “אבן, נייר ומספריים”, והמפסיד צריך לקפוץ 20 קפיצות.

לפתע הבחינה אמא בכמה קרשים מוטלים בפינת החדר. היא פנתה ואמרה ליאיר ורותם: “כפי שבניתם בבית, נסו שוב לבנות מהקרשים שרפרף חזק, כדי שנוכל לטפס עליו ולצאת דרך החלון”. הילדים תכננו והתאמצו מאוד עד שמלאכת הבנייה הושלמה. בזה אחר זה עלו בני המשפחה על השרפרף, וכך יצאו מהחדר.                                                                 אחרי כמה שניות הופיעה המכשפה ועשתה שוב קסם.

בני המשפחה מצאו עצמם שוב בחדר. הפעם החדר היה מרווח ויפה יותר, אך ריק לגמרי, פרט לסלסלה גדולה מלאה בצמר ובמסרגות.

מתלהבים מהתגלית, מייד ניגשו למלאכת הסריגה. יאיר ורותם זכרו כיצד סורגים, שהרי סרגו תיק לחלילית שלהם כשהיו בכיתה א’ וגם סרגו חיה בכיתה ב’. גם אמא ידעה לסרוג, עוד בתור נערה. ושלושתם לימדו את אבא.

כך עסקו הרביעייה בעשייה משותפת, עד שלנגד עיניהם נוצר שטיח מרהיב. הם התיישבו עליו ומייד חשו שהשטיח מתחיל להתרומם. אז הבינו שהצמר- צמר קסום הוא!                                                                                                                 נדהמים ונרגשים הם התעופפו על גבי השטיח היישר אל ביתם הנעים, אליו התגעגעו מאוד.

                            הסוף

מקווים שנהניתם מהסיפור!

מאחלים לכולכם חג שמח והמון בריאות,

יותם, איתמר ושחר

ילדי כיתה ו’1