מיץ מיץ

לילדי כיתות א,ב, חג פסח שמח.

שיהיה לכם הרבה כיף ובריאות.

מקווים שתהנו מהסיפור שלנו.

ארן ועידו

ליום הולדת 6 של נטלי, אימא שלה הביאה לה חתולה מיוחדת מאוד.

נטלי התאהבה בה מיד, זו הייתה חתולה לבנה עם זנב ג’ינג’י.

“איך תקראי לה?” שאלה אותה אימה. “אהממם…. אולי לבנה….אולי חלב… שלג?… אני כבר מאוד מבולבלת, אנסה לשאול אותה” ענתה נטלי. צחקה אימא, “כן תנסי….”

נטלי נתנה לחתולה חלב ומים, אך היא לא רצתה לשתות ורצה לחצר ונטלי רצה אחריה. חיפשה נטלי בכל החצר, חיפשה וחיפשה, אבל החתולה פשוט נעלמה. ישבה נטלי על אבן, החזיקה את ראשה בין ידיה והסתכלה למטה בעצב.

לפתע ראתה חילזון, שאלה אותו: “שלום חילזון קטן, האם ראית חתולה לבנה עם זנב ג’ינג’י?” החילזון הקטן הזיז את מחושיו ימינה, הזיז את מחושיו שמאלה, הסתכל למעלה לעבר נטלי וענה: “אני כזה פיצפון והחתולה כל-כך גדולה. לא, לא ראיתי את החתולה, אבל תשאלי את הצב, אולי הוא ראה אותה”.

נטלי המשיכה בשביל ופגשה את הצב. “תוק, תוק”, הקישה נטלי על ביתו של הצב. הצב הוציא את ראשו מתוך השיריון, הפנה ראשו ימינה, הפנה ראשו שמאלה ולפתע שמע קול של ילדה: “האם ראית חתולה לבנה עם זנב ג’ינג’י?” שאלה את הצב. הצב הביט בנטלי ואמר: “לא, לא ראיתי את החתולה, אבל תשאלי את הצפרדע, אולי היא ראתה אותה”.

נטלי המשיכה בדרכה והגיעה אל שלולית גדולה, הביטה אל השלולית, אך ראתה רק את פניה שלה. לפתע קפצה מתוך השלולית צפרדע ירקרקה, התנערה מעט מהמים, קפצה ימינה, קפצה שמאלה, התיישבה בקצה השלולית והביטה בנטלי. ” צפרדע ירקרקה וחביבה, אולי ראית חתולה לבנה עם זנב ג’ינג’י?”. “לא, לא ראיתי את החתולה, אבל תשאלי את העכבר, אולי הוא ראה אותה”.

נטלי היתה כבר עייפה, אבל המשיכה בדרכה, לפתע ראתה חור באדמה ומתוכו בצבץ ראש קטנטן של עכבר

לבן. נטלי התכופפה לעברו והוא נכנס בחזרה אל החור. “עכבר קטנטן לבנבן, אל תפחד, צא אלי בבקשה” אמרה בלחש נטלי. העכבר הוציא ראש קטן ולבן ושתי ידיים קטנטנות ולבנות. הלך מעט ימינה ואז מעט שמאלה ראה את נטלי ונעצר בקיפאון. עכברון קטנטן, אולי ראית חתולה לבנה עם זנב ג’ינג’י?”. העכבר רעד כולו וענה: כן, כן, ראיתי אותה, היא רדפה אחרי וכמעט שתפסה לי את הזנב, ברגע האחרון הצלחתי להיכנס לחור”. נטלי שמחה מאוד, העכברון יוביל אותה אל החתולה שלה. “לאן היא הלכה?” שאלה נטלי. “היא הלכה לעבר הפרחים האדומים, חפשי בשדה הפרגים”. אמר העכבר ונעלם במהירות בחור.

נטלי הגיעה לשדה הפרגים הרחב והחלה לבכות “אני לא אמצא לעולם את החתולה שלי, איך אוכל למצוא אותה בשדה הגדול הזה? “לפתע הגיח מבין הפרגים פרפר כחול והתיישב על כף ידה. “פרפר כחול, אולי ראית חתולה לבנה עם זנב ג’ינג’י?” שאלה אותו. הפרפר נופף בכנפיו ימינה, נופף בכנפיו שמאלה וענה: “אל תבכי ילדה, אני יודע היכן החתולה שלך, היא רצה בעקבות הריח המתוק של הפרחים עד לקצה השדה, בואי אחרי ואני אוביל אותך אליה”. 

נטלי רצה בעקבות הפרפר הכחול עד לקצה שדה הפרגים ושם ראתה חתול שחור גדול ושמנמן ישן על פרח אדום ענקי. נטלי התקרבה בזהירות אל החתול וליטפה את ראשו בעדינות. החתול פקח עין ימין, פקח עין שמאל, מתח את רגלו הימנית ואז את רגלו השמאלית, פיהק פיהוק גדול והביט בנטלי במבט עייף. “חתול נחמד וחביב, האם ראית חתולה לבנה עם זנב ג’ינג’י?” שאלה אותו נטלי בלחש. החתול השחור שתק ושתק, שתק, שתק ושתק ולבסוף ענה: “כמובן שראיתי אותה, החתולה שלך שתתה לי את כל המיץ!”, “ודאי תמצאי אותה מתחת לעץ התות העתיק”. 

נטלי מיהרה אל עץ התות העתיק ושם ראתה את החתולה הלבנה עם הזנב הג’ינג’י שותה מיץ תות. שמחה נטלי מאוד וחיבקה את החתולה. “אז זה מה שרצית כל הזמן – מיץ תות?” צחקה נטלי. “מדוע לא אמרת?”. “מיאו” ענתה החתולה הלבנה עם הזנב הג’ינג’י, מיאו” וליקקה את ידה של נטלי עם לשון ורודה ממיץ תות.

“עכשיו אני יודעת איך אקרא לך” אמרה נטלי וצחקה בקול רם, “מיץ מיץ”