הגמד והכלב

חג שמח!
תהנו בבית ושהתקופה זו תעבור עליכם בקלות
מנגה ואוריה

היה היה גמד בשם פיצקי, והיה לו כובע מחודד וגבוה.גובהו של הגמד היה כאורכו של עיפרון חדש. לגמד היה כלב גדול ומהיר. הם לא יכלו להיפרד. הם אכלו ביחד, שתו ביחד התרחצו ביחד, רקדו ושיחקו ביחד. פיצקי רכב על הכלב בהנאה רבה, ובלעדיו הוא היה הולך מאוד לאט! 

יום אחד הכלב נעלם לפיצקי, הוא חשש לשלומו של כלבו, והוא רצה לחפש אותו. הבעיה של פיצקי היתה שכאשר הוא בלי כלבו הנאמן, אז הוא הולך נורא לאט. הוא אמר להורים שלו שהוא הולך למסע ארוך מאוד. הם שאלו מה קרה והוא אמר להם: “הכלב שלי הלך לאיבוד אני נורא חושש לגורלו”. הוריו הבינו שכלבו של פיצקי נעלם והם הרשו לו לצאת למסע! 

ההורים שלו נתנו לו עכבר לרכוב עליו, אבל פיצקי אמר: “לא, אני מסכים לרכב רק על הכלב שלי ולא על אף אחד אחר!

הוא ארז צידה לדרך: אבוקדו, קלמנטינה,תפוח ומים.

פיצקי יצא למסע, הוא עבר בין חצרות,  הוא חצה כבישים וביקר אצל חבריו בבתים השונים.לקח לפיצקי המון זמן ללכת אבל הוא לא התעייף, הוא המשיך ללכת עד שהגיע לשדה גדול עם עשב גבוה. פיצקי נכנס לתוך השדה ושמע נביחות. כששמע פיצקי את הנביחות הוא שמח מאוד, הרי הוא מצא את כלבו! אבל

כשהגיע למקום שממנו הגיעו הנביחות, פיצקי שם לב  שזה לא הכלב שלו. פיצקי היה מאוד עצוב, הוא אמר לכלב הזה: “אתה יודע איפה הכלב שלי?” הכלב לקח את פיצקי בפיו ורץ החוצה מן השדה. הם רצו בכבישים, חצו יערות ושחו באגמים.

הכלב רץ כל כך מהר עד שפיצקי כמעט נפל  מפיו. 

הכלב הוביל אותו למאורה ששם היה המון כלבים בכל מיני צבעים וסוגים.  בכל ההמולה שהיתה במאורה פיצקי ראה את הכלב שלו. הוא רץ הכי מהר שיכול היה לעבר כלבלבו, הוא חיבק אותו חזק חזק  והכלב ליקק אותו עד שהיה רטוב כולו. הם חזרו הביתה בריצה קלה, של הכלב כמובן…. 

                                       הסוף!!!!!!!!!!!!!