המסע אל הקשת בענן

היו היה פעם בממלכה רחוקה מלך ומלכה ולהם בת אחת. יום אחד הגיעה לממלכה מכשפה רעה אשר הטילה על הממלכה כישוף אפל שהכניס את כל הממלכה לתרדמת, מלבד את הנסיכה הקטנה. הנסיכה פחדה מאוד אבל היא הלכה למכשפה ושאלה אותה “מה אני צריכה לעשות על מנת לשחרר את ממלכתי מהכישוף?” המכשפה ענתה לה “בשביל לשחרר את ממלכתך מהכישוף עלייך למצוא את הקשת בענן אשר נמצאת בסוף העולם, אחרי ממלכת הגובלינים, הביאי לי את הזהב אשר נמצא בקצה הקשת.”

הנסיכה הקטנה חזרה לארמון, ארזה לה צידה לדרך ויצאה למסע.

הנסיכה יצאה מגבולות ממלכתה והלכה שעות רבות ביער וכשהתחיל להחשיך היא איבדה את דרכה. הנסיכה המיואשת התיישבה על אבן קטנה לצד הדרך והרגישה אבודה יותר מאי פעם.

לפתע יצא מאחד השיחים ארנב קטן וורדרד. הארנב ניגש אליה והיא שמה לב שיש לו זוג כנפיים

קטנות לבנות. היא ליטפה את פרוותו הרכה של הארנב ומיד התעודדה.

הארנב פרש את כנפיו הלבנות והראה לה את הדרך אל מחוץ ליער.

לפתע תקפה אותה עייפות והיא נשכבה לישון לצד עץ ונרדמה…

בבוקר היא והארנב המשיכו במסע. הם טיפסו על גבעות וחצו נחלים עד שהגיעו למערה של הדרקון, הם עצרו בפתח המערה והארנב אמר לנסיכה: “בשביל להמשיך במסענו עלינו לעבור את הדרקון”. 

הם נכנסו למערה, המערה הייתה מאוד חשוכה ומלאה בממתקים. הם התקדמו ולפתע ראו את הדרקון. הדרקון היה בגודל של מכונית וצבעו היה סגול כהה. הדרקון נבהל ופתח את פיו אך במקום אש יצאו מפיו ממתקים. הם דיברו עם הדרקון והוא רצה להצטרף למסעם, ומיד הם התיישבו על גבו ויצאו לדרך עד לפתח ארץ הגובלינים. 

ברגע שהם ירדו מגבו של הדרקון, הארנב פנה אל הנסיכה ואמר לה: “אני לא יכול לחצות את ארץ הגובלינים מפני שאני חייב להישאר בתחומי ההרים”. הנסיכה נפרדה מהארנב והיא והדרקון המשיכו במסע. הם נכנסו בשער ארץ הגובלינים והתחילו לחצות אותה בזמן שהגובלינים מתאספים וצופים בהם בדרכם. 

הנסיכה והדרקון הלכו שעות רבות עד שהגיעו לקצה ארץ הגובלינים. הם הגיעו לאחו ירוק מוקף הרים וממש מולם הייתה הקשת בענן. לפתע ראתה הנסיכה בקצה הקשת בענן את הזהב ומיהרה לקחת אותו. היא לקחה את הזהב ומיד עלתה על גב הדרקון והם עפו לממלכה הרדומה. כאשר סוף סוף הגיעו, הודתה הנסיכה לדרקון ומיד הלכה למכשפה. כאשר הגיעה אל המכשפה היא נתנה לה את הזהב והמכשפה העירה את כל הממלכה.

וכך, הנסיכה רצה היישר אל הוריה, חיבקה אותם חזק וסיפרה להם את כל המסע. והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. 

                               הסוף