הנסיך פיליפ

היה הייתה פעם מלכה ששלטה על ממלכה רחוקה מיוחדת במינה שבה היה שיוויון ושלום בין בני אדם ושמה היה ארטולנדל.

למלכה היה בן אחד טוב לב וחכם ששמו פיליפ.

ביום אחד אפרורי במיוחד הוא נחטף על ידי דרקון והממלכה היתה עצובה כי הוא היה היורש היחיד שלהם.

כל תושבי הממלכה כתבו כרזות שמי שיציל את הנסיך יזכה ב- 300 גושי זהב.

הדרקון עף כל כך מהר עד שהרוח כמעט הפילה את הנסיך פיליפ.

הם עברו בין אגמים גדולים, יערות עבותים, חולות ומדבריות. כל כך רחוק הם עפו “אבל לאן?” חשב הנסיך בפחד.

לבסוף הגיעו למערה גדולה ולחה מלאה בנטיפי קרח קרים שנטפו על אפו של פיליפ.

פיליפ גם ראה שם ערימות של ספרים וכריות ותהה למה דרקון צריך ספרים או כריות.

בהתחלה היסס אך לבסוף פנה אל הדרקון ושאל אותו למה חטפת אותי? אפילו שהם לא

“אז… אז נראה לך שאנחנו אחים, רגע תאומים?!” קרא פיליפ.

“נראה לי שכן” צחקה הדרקונית טוסר.

“יש לי אחות ועוד דרקונית איזה כייף!!! תמיד רציתי מישהו לשחק ולריב איתו! טוב לזה אני אצטרך להתרגל” גיחך הנסיך “אז איך אוכל לעזור לך?” שאל.

הדרקונית ניגשה לאחד מספריה הכבדים “קראתי קצת בספרים שלי וגיליתי שיש שיר אחד שרק מישהו שממש קרוב אלי במשפחה יכול להכיר, אבל אני לא יודעת את המילים.

כתוב שאולי זה יכול להפר את הכישוף״.

״ניראה לי שאני יודע על מה את מדברת״ אמר פיליפ, ״יש שיר אחד שאמא היתה שרה לי כשהייתי ממש קטן, שיר על אהבה וכבוד בין בני אדם״. 

״אני חושבת שזה זה!״ קראה טוסר, ״אבל אתה יודע את המילים?״.

 ״כן אני יודע. תנסי להצטרף״. והוא התחיל לשיר: