אהבת אחים

איש אמיד נפטר והניח אחריו רכוש גדול שכולו שטח אדמה רחב-ממדים, וכן שני בנים: אחד מהם נשוי ואב לילדים, ואחד רוק. שם הראשון בדר והשני-קמר.

   אחרי מות האב הגיע למקום הקאדי, חילק את שטח האדמה בין שני הבנים ושם בין שני החלקים מחיצה שעברה בגורן שבמרכז השטח. על האחים היה לשמור על הגורן בתורנות יומם ולילה, עד בוא הסוחר שצריך היה לקנות את החיטה. כי עם גמר החציר רוכזו כל גרעיני החיטה בגורן כשמחציתם בצד אחד ומחציתם בצד האחר.

כאשר ישב בדר, האח הבכור, בלילות שמירה ליד חלקתו התחיל לחשוב בלבו: בעצם זכיתי כבר לאישה ולילדים ויש לי הכול, אך לאחי קמר אין עדיין כלום, לא אישה ולא ילדים. לבטח דרוש לו יותר כסף מאשר לי. על כן יש לתת לו יותר חיטה.

  מה עשה בדר? קם ממקומו והתחיל לשפוך מחלקתו ומגרנו אל הגורן של אחיו. כך עמל כל הלילה.

  הגיע תור המשמרת של קמר, הבן הצעיר. בשעת השמירה התחיל לחשוב בלבו: בעצם רוק אני ואין לי הרבה הוצאות לעומת אחי הבכור, בדר, שהוא נשוי ואב לילדים וחייב לספק את צרכי משפחתו. על-כן יש לתת לו יותר חיטה.

  מה עשה קמר? התחיל לגרוף מחלקתו ולשפוך על ערימת אחיו.

 כך המשיכו שני האחים לנהוג כשבועיים ימים.

אך בטרם הגיע הסוחר, הודיע אחד המלאכים הטובים את דבר התנהגותם של האחים לקדוש ברוך הוא.

  ומיד יצאה מלמעלה פקודה: כל גרעיני החיטה ייהפכו לפנינים.

יתעשרו שני האחים בשל היותם טובים ונאמנים זה לזה…

  הפקודה נתמלאה ושני האחים הפכו למופת ולמשל של אחוה בין כל שבטי האזור.