ראובן, בן אירנה ושלום פרייברגר, נולד ביום י”ז באלול תרצ”ב (18.9.1932) בעיר אוסייק ביוגוסלביה. אביו היה הרב של הקהילה היהודית בעיר, ויחד עם זה היה מעורב בחוגי המשכילים הבלתי יהודיים, קשרים שהעידו על אהבת האדם שבו. האב היה קרוב לענייני חינוך הנוער ולציונות, ופעל רבות כדי לקרב את היהדות המתבוללת לרעיון שיבת ציון. האם, חניכת בית הספר הגבוה לפדגוגיה בווינה, שאפה לחנך את בנה על פי תורת החינוך המתקדמת. בבית הוריו הנאורים והמשכילים קנה ראובן ערכים ביהדות, כמיהה לארץ ואהבת אדם ועם.

עד לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה נהנו יהודי יוגוסלביה מביטחון יחסי ומיחס אוהד של השלטונות. מאז גברה האנטישמיות, והגיעה לשיא עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר הממשלה חוקקה חוקים אנטי-יהודיים.

בשנים 1933 עד 1941 עברו ביוגוסלביה כ-50,000 פליטים יהודים שברחו מהנאצים. יהודי המדינה עשו מאמץ ארגוני וכספי גדול למען הפליטים, ועודדו מאוד את העלייה לארץ ישראל מתוך זיקה ציונית מובהקת. פליטים רבים נותרו במדינה והגדילו את מספר היהודים ל-80,000 בשנת 1941.

בתחילת המלחמה ניסו הגרמנים לגייס את יוגוסלביה לצידם. משלא הצליחו כבשו את המדינה באפריל 1941, והיא חולקה בין גרמניה ובעלות בריתה – בולגריה, הונגריה ואיטליה. הכובשים הנאצים הקימו בקרואטיה ממשלת בובות, וזו השמידה מאות אלפי יהודים, צוענים וסרבים.

עד תום המלחמה הושמדו כ-65,000 מיהודי יוגוסלביה.

ב-29.10.1956 והסתיים ב-5.11.1956, נכבש חצי האי סיני בסיוע אווירי של בריטניה וצרפת. למעלה מ-170 חיילים ישראלים נהרגו ואלפים נפצעו. במרס 1957, לאחר הסכמה עם מצרים, נסוגה ישראל מסיני.

לקראת היציאה למבצע קדש גויס ראובן למילואים ביחידת חיל רגלים. ביום כ”ט בחשוון תשי”ז (3.11.1956) הוא נפל בקרב באזור דהב.

ראובן היה בן עשרים וארבע בנפלו. הניח אשה. נקבר באילת. ביום ט’ בשבט תשי”ח (30.1.1958) הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בשער העמקים.

המרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, בשיתוף עם הקיבוץ הארצי של “השומר הצעיר”, הוציא חוברת הכוללת מעזבונו של ראובן, יצירותיו המוזיקליות ורשימותיו. קיבוצו, שער העמקים, הוציא ספר לזכרו הכולל רשימות שלו ודברי הערכה שכתבו חבריו.