משה (מוש) זילברשמידט ז”ל

תעודת זהות

שם מלא: משה זיבלרשמידט.

תאריך לידה: 12.12.1919

מקום מגורים: ביירויט, גרמניה.

תאריך ומקום פטירה: 12.5.1948, ירושליים.

שם האב: אברהם זילברשמידט.

שם האם: בתיה זילברשמידט.

דרגה: רב סרן (רק אחרי שמת העלו אותו לדרגה זאת).

יחידה: חיל רגלים.

ביוגרפיה

משה נולד ב-12.12.1919 בעיר ביירויט, גרמניה. הוא חונך ברוח הציוניות והמסורת. הוא למד בבית ספר עממי ובתיכון גרמני ואהב לטייל במדינה. בעודו ילד הצטרף לתנועת בח”ד (ברית חלוצים דתיים) ובהיותו בן 16 יצא מטעם התנועה להכשרה חקלאית בגרמניה.

הוא השתלם בחקלאות והתמחה במיוחד בעבודות הרפת. כאשר התחילו הנאצים את שלטונם בגרמניה, הוא מהראשונים שעזבו את גרמניה ועבר יחד עם חבריו לאנגליה, שם אירגן וריכז את סניף בח”ד בלונדון. בינואר 1940 עלה ארצה ומיום עלייתו עבד כחקלאי,הוא היה גם פעיל ב”הגנה” והצטיין בכשרונות צבאיים מעולים, בנוסף לנטייתו לעבודת-האדמה ואהבתו העמוקה אליה. במשקו הצליח בכל הענפים ובייחוד במטעים. התגייס כנוטר במקום והיה אחד האחראים בו לענייני הביטחון. חלם על הצטרפות למושב שיתופי בגליל.

מותו

כאשר פרצה מלחמת-העצמאות ועם התהדקות המצור הערבי על ירושלים עבר לשם

והיה אחראי לאחד התפקידים הפיקודיים החשובים של המחוז. התפקידים הקשים ביותר היו מוטלים עליו: פיקוד על שכונת מקור חיים המנותקת והמותקפת ללא הרף, אחר-כך הפיקוד על תלפיות המבודדת; ביצוע פעולות נועזות רבות בסביבה, כגון פשיטה לכפר השילוח. משהחמיר המצב בגוש עציון נתמנה למפקד המקום והוא טס לשם. מתחילה ידע והבין כי מצב הגוש לאחר יאוש וגורל מצדה מצפה לו, אולם השפיע על פקודיו בשקט שלו ובביטחונו הנפשי. בדברי הספד על מגיני הגוש שנפלו במערכה, אמר: “…עמידת הגוש קובעת את גורל ירושלים, ולכן יש לעמוד במערכה עד הסוף, ואפילו יהיה מר מכל מר…” משה היה לוחם אמיץ, בעל שיקול אחראי, קר-רוח כלפי חוץ, חביב על כל אנשיו, אם מהפלמ”ח, אם מהחי”ש, אם אנשי המשק ואם סטודנטים, אם חופשיים ואם דתיים. לכולם היה חבר ומפקד למופת. בשעת הקרב אץ תמיד למקום הסכנה. בפיקודו הנמרץ והבלתי-אמצעי חיזק את משמעת הלוחמים ואימץ את רוחם. בקרב האחרון של הגוש, עת נאבק המשלט החשוב, “המנזר הרוסי”, על קיומו, מיהר לשם באומרו לחבריו: “אינני טלפוניסט”. על אף מאמציהם של הגוש הם נאלצו לסגת והוא נפגע, בשעת הפיקוד על הנסיגה, מצרור כדורי אויב. חדור משמעת עד רגעיו האחרונים ניסוט לצדי התעלה הצרה כדי שלא לעכב את הנסוגים וזירזם לעבור על פניו. “היו שלום חברים, חזקו…” – היו דבריו האחרונים ומיד אחרי זה נפל. אחרי מותו הועלה לדרגת רב-סרן. מפקד מחוז ירושלים כתב עליו: “…מוש היה מגדולי הגיבורים בדברי ימינו…”