אברהם אשר

אברהם, בנם של בלה-נחה וישעיהו, נולד ב11.4.1928 בפולין. גדל והתחנך בעיר פודמביצה שבמחוז לודז’.

לאחר הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה נכללה פודמביצה בשטח שסופח לרייך הגרמני. 1,500 היהודים שחיו בעיר רוכזו בגטו בשכונה הענייה ביותר, ואליהם נוספו כ-600 פליטים, אשר הגבירו את הצפיפות, הרעב והמחלות.

בנוסף לריכוז בגטו והשילוחים למחנות ההשמדה, עסקו הגרמנים במבצעי חיסולן של הקהילות היהודיות בערי השדה של פולין. למבצעים אלו קדמו “מבצעי הפחדה” שנועדו לשבור את רוחם של היהודים. פעולות הטרור והרצח כללו גם תליות פומביות שאורגנו לפי הוראותיו של הימלר. ב-17 במרס 1942 התקיימה תלייה פומבית בפודמביצה, בכיכר שליד הכנסייה, כשהגרמנים מאלצים את כל תושבי הגטו לצפות בתליות.

משפחתו של אברהם נספתה באותם ימים, ימי האימים של השואה. הוא ניצל לאחר שמצא מקלט בבית משפחה נוצרית, ובהמשך – החל לעבוד בבית חרושת לייצור נקניק שהיה חיוני לגרמנים.

בסיום המלחמה, 1945, אברהם עלה לארץ ושקם את חייו ברמת גן.

כשפרצה מלחמת העצמאות התגייס אברהם ל”הגנה” והוצב בחטיבת “כרמלי” – חטיבה מספר 2.

קיבוץ יחיעם, שנוסד בשנת 1946, היה ממוקם על גבעה בסמוך למבצר עתיק, יישוב בודד בלב אזור ערבי עוין. בראשית 1948, כשחדרו לצפון הארץ מאות לוחמי “צבא ההצלה” בפיקודו של קאוקג’י, הם שמו להם מיד למטרה לכבוש את היישוב המבודד והקטן, שכביש צר אחד קישר אותו לנהריה.

ביום 20.1.1948 הותקף קיבוץ יחיעם על ידי מאות לוחמים ערביים של “צבא ההצלה”. הפגיזו את הקיבוץ, כשכמות קטנה ממתיישביו ולוחמי חטיבת “כרמלי” מגינים עליו בגופם. תגבורת נוטרים מנהריה שהוחשה לקיבוץ הותקפה אף היא, ואנשיה נחלצו תוך קרב עז.

בקרב זה נפל אברהם, והוא בן עשרים. הוא נקבר בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק.