נולדה בגרמניה
כ”א בטבת תרפ”ט (3.1.1929)
התגוררה בעין הנצי”ב
שרתה בחיל הקשר והתקשוב
נפלה בעת שירותה
בג’ בסיון תש”י , 19/5/1950
מקום קבורה: קיבוץ עין הנצי”ב

סיפור חייה:

במהלך המלחמה (השואה):

כאשר הייתה ילדה רינה הייתה עדה להתאבדותו של אביה שסיים את חייו כאשר הנאצים עלו לביתם לאסרו. המקרה היה טרגדיה לרינה שליוותה אותה עד יום מותה. אימה של רינה נפטרה והסיבות לכך אינן ידועות. במהלך המלחמה, רינה שרדה גזרות אכזריות וקשות כגון ליל הבדולח. בהיותה צעירה הגיעה רינה לבלגיה לבית ילדים במרקן שאליו הגיעו המוני ילדים ניצולי השואה, שם מצאה רינה מקום שבו הרגישה שייכת ואט אט התאוששה.

העלייה לארץ ישראל:

ביולי 1946 היא עלתה לארץ ישראל עם קבוצה מאותו בית ילדים שבו שכנה, במסגרת “עליית הנוער”. הקבוצה העפילה באניית “החייל העברי” – אניית קיטור קטנה שנרכשה על ידי המוסד. ביום 14 ביולי 1946 יצאה האנייה מנמל אנטוורפן שבבלגיה כשעל סיפונה 512 מעפילים. לקראת ההגעה ארצה חשש הצוות הזר מעימות עם הבריטים ודרש להפליג לקפריסין, אך המלווים והמעפילים השתלטו על האנייה ואילצו את הצוות להשיטה לחיפה. ב-31 ביולי 1946 נכנסה הספינה לנמל חיפה וכותרה על ידי הבריטים. כעבור יומיים הורדו מהאנייה החולים, הזקנים והילדים. שאר המעפילים, ורינה ביניהם, הועברו למחנה המעצר בעתלית. משהשתחררה רינה ממחנה המעצר נקלטה, עם חבריה לבית הילדים, בחברת הנוער של “עליית הנוער” בקיבוץ “בארות יצחק” שבנגב הצפוני-מערבי. באותם ימים נודע לה על אובדן כל משפחתה בגרמניה.

שירותה בצה”ל:

במחצית אוגוסט 1948 התגייסה לצה”ל. היא סיימה קורס אלחוט ולאחריו הוצבה בחיל הקשר כטלפוניסטית. רינה שירתה במחנה “גדעון” הסמוך לקיבוץ, וכך התאפשר לה לבלות את חופשותיה ואת שעות הפנאי שלה בין חבריה. רינה הייתה גאה מאד בשירותה ובמדיה. בתפקידה האחרון שירתה במטה גדוד 91 של חטיבה תשע (חטיבת “עודד”).

ביום כ”ח באייר תש”י (15.5.1950) נפטרה רינה בעת שירותה. בת עשרים ואחת במותה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוצה, עין הנצי”ב.

סרטון של תכנית “לזכור ולהזכיר” על חייה של רינה