סיפורים בעקבות ביטויים

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת- תהילה ה.

פעם אחת בארצות הברית בפעם הראשונה שלי בחוג דרמה , עשינו את הסרט “הקוסם מארץ עוץ”. אני קיבלתי לגלם את הדמות של דורותי. התרגשתי והייתי לחוצה.  שיננתי הרבה את השורות שלי כי רק “מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת”.

בערב ההצגה התרגשתי והייתי לחוצה. אמרתי לעצמי: “אני יכולה לעשות את זה” הרבה פעמים, כי “אם תרצו אין זו אגדה”.

ההצגה הייתה מצוינת וזה היה כיף. אחרי ההצגה אמא ואבא שלי נתנו לי פרח ופרח זכוכית. הייתי גאה בעצמי והייתי שמחה שעשיתי את זה .

אז “מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת” ו”אם תרצו אין זו אגדה” הם ביטויים מצוינים וכל כך נכונים.:)

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת – אוריה ס

היה היו פעם שתי משפחות דתיות שגרו אחת ליד השניה, משפחה אחת חרוצה והשניה עצלנית.

הגיע יום שישי, והמשפחה החרוצה, התחילה בהכנות לשבת, הם הלכו לראות איך המשפחה העצלנית מסתדרת ולשאול אותם אם הם צריכים עזרה, אבל הם אמרו:״אנחנו לא צריכים עזרה, אנחנו נתחיל לסדר ולנקות עוד דקה.״

לכן המשפחה החרוצה אמרה למשפחה העצלנית:״מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. כדאי לכם להתחיל עכשיו!״

הגיע ערב שבת, והמשפחה העצלנית לא הספיקו לא לנקות, לא לסדר, ובטח שלא לבשל… וכל השבת הם ישבו בבית והצטערו שלא הקשיבו למשפחה החרוצה.

ביום שישי לאחר מכן המשפחה העצלנית למדה לקח, והמשפחה העצלנית התחילה מוקדם בבוקר להכנות לשבת והספיקה להכין הכל לפני שנכנסה שבת.                                                 מאז הם נקראים: המשפחה החרוצה מאוד!

__________________________________

אם תִרְצוּ – אין זוֹ אַגָדָה

המשמעות:

כל דבר שרוצים לעשות, אם רוצים באמת – אפשר לעשות אותו.

פתגם בעל משמעות דומה: אין דבר העומד בפני הרצון.

אַגָדָה – סיפור שלא היה באמת

מקור הביטוי הוא בספר ‘אלטנוילנד’ מאת בנימין זאב הרצל שראה אור בגרמנית בשנת 1902. הספר תורגם לעברית בידי נחום סוקולוב ובו, בעמוד הפתיחה ועל גבי עטיפת הספר, מופיע הביטוי ‘אם תרצו – אין זו אגדה’ שהוא המוטו של הספר. בסוף הספר מופיע המשפט המשלים: “… ואם לא תרצו, אז הנה הדבר אשר סיפרתי לכם הוא אגדה, ונשאר רק אגדה”.

__________________________________

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת-יקירה

פעם היתה ילדה שלא היתה הכי טובה בחשבון, אבל היא תמיד נסתה שוב גם אם היא לא הצליחה.  היא תמיד למדה למבחנים.

היתה ילדה אחת בכיתה שהייתה ממש טובה בחשבון, והיא כל הזמן אמרה:”אני לא  צריכה ללמוד את החומר למבחן, כי אני הכי חכמה בכיתה”. כמעט כל מבחן שהיה, הילדה הממש טובה בחשבון  קיבלה 100 והילדה הלא ממש טובה בחשבון קיבלה ציון נמוך.

עברו כמה שבועות והמורה אמרה לכיתה שיהיה להם מבחן  ממש גדול בחשבון,ושוב הילדה הממש חכמה אמרה:”אני לא צריכה ללמוד את החומר למבחן, כי אני הכי חכמה בכיתה”.

הילדה שלא טובה בחשבון ממש פחדה כי היא לא טובה בחשבון וזה יהיה מבחן  גדול וקשה. לכן ישר כאשר היא הגיעה הביתה, היא התחילה ללמוד למבחן שיהיה בעוד שבוע וחצי.

לאחר שבוע וחצי הגיע הלילה שלפני המבחן. הילדה למדה ממש קשה למבחן כל הלילה, אבל הילדה החכמה לא למדה ,היא פשוט לא התכוננה כלל למבחן.

בבוקר של המבחן שתי הבנות הגיעו לבית ספר. כל שאר הילדים כבר הגיעו, והנה הגיע זמן המבחן. כולם עשו את המבחן ולאחר מכן הלכו הביתה .

עבר שבוע והמורה החזירה את המבחנים, והציונים של המבחן הפתיעו את כולם: הפעם הילדה הלא ממש טובה בחשבון קיבלה את הציון הכי גבוה  בכיתה ולעומתה הילדה הממש חכמה וטובה בחשבון קיבלה ציון ממש נמוך, וזה  רק בגלל שהיא  חשבה שהיא הטובה מכולם ולא למדה.

המסקנה מהסיפור היא שתמיד צריך לנסות שוב גם אם לא מצליחים כי בסוף כולם יצליחו.

מאת יקירה

מי שטרח בערב שבת יאכל בערב שבת!!!

פעם אחת בישוב קטן חיו זוג. הזוג הזה היו עובדים קשה כדי לפרנס את הבית. שניהם באו מבית עני, לכן הם עבדו כל היום כדי לפרנס את ביתם. בעבודתם הרוויחו הרבה כסף.

ביום אחד הם קיבלו סכום גבוה של כסף. לכן הם אמרו לעצמם שלא צריך עוד לעבוד קשה כדי לפרנס את הבית.

לאחר כמה חודשים לזוג כבר לא היה כסף ,לא היה להם אוכל לא מים ועוד דברים כי הם בזבזו הכל… אבל הזוג לא מצאו עבודה והם התייאשו.

ביום שישי אחד אף לא טרחו להכניס את השבת בכבוד, אבל זה כבר לא היה להם משנה. ובשבת הזאת הם לא שתו לא אכלו והם הצטערו בכל השבת הזאת שהם התייאשו כל כך מהר וגם שהם לא טרחו להכניס את השבת ושהם לא ניסו לפרנס את הבית.

מקווה שנהנתם לקרוא את הסיפור שלי

מאת:תמר ב

אם תרצו, אין זו אגדה- נאוה

יום אחד לדני היה רעיון: הוא יבנה בית גדול בעצמו!! אך דני היה קטן ולא היה יכול לעשות זאת לבד, לכן הלך להוריו ובקש שיעזרו לו, אך ההורים שלו לא האמינו ואמרו:”אתה לא תצליח לבנות לבדך בית. זה רק דימיון”.

אך דני לא התיאש: כשגדל, הוא למד בניה בבית ספר מיוחד, התאמן ועמל.

הוא לא שכח את מה שהוריו אמרו לו, אבל בכל זאת לא התייאש. הוא זכר את מה שהרצל חוזה המדינה אמר: “אם תרצו אין זו הגדה”! והמשיך.

לבסוף בנה בניין לתפארת!!! ובכך הפך את האגדה למציאות.

__________________________________

ספר משלי, פרק ו

__________________________________

“לֵךְ-אֶל-נְמָלָה עָצֵל,רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם.

אֲשֶׁר אֵין-לָהּ קָצִין ,שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל.

  תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ,אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ.

  עַד-מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב? מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?”

__________________________________

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת- אוריה א

לפני שנים רבות היו זוג אנשים שממש לא אהבו לסדר ולנקות. הם לא עבדו ולא עשו כלום. עד שיום אחד הם הגיעו למצב שאין להם כסך לאכול, לקנות אוכל, והם לא טרחו לעבוד ולא עשו כלום כל היום חוץ מלראות טלויזיה. הם חשבו שהם ישיגו כסף ממש בקלות… הם לא טרחו לדאוג לכסף, לנקות את הבית.

לאחר מכן עיקלו להם את כל הפריטים שהיו להם בבית, וגם עיקלו את הבית כי הם לא פשוט דאגו לעתיד.

אחרי מחשבות רבות שהם הבינו שהם במצב גרוע מאוד!הבעל חשב והבין שהמצב הכלכלי שלהם לא ממש טוב הוא חשב על זה ובסוף הגיע להחלטה שהוא הולך  לעבוד בסופר. בנוסף לכך גם ההורים שלהם הביאו להם כסף כי לא היה להם. הבעל הרויח קצת כסף מהעבודה שלו. והם שכרו דירה חדשה שעלתה מעט כסף כי הם לא יכלו לקנות דירה יוקרתית.

הם לקחת את עצמם בידיים . גם האישה התחילה לעבוד. אחרי בערך שנתיים נולד להם בת והיה להם מספיק כסף. והם הביאו בסך הכול ארבעה ילדים והם חיו באושר ואושר…

כמו שאומרים: מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, וזה מאוד נכון ומתקשר לסיפור שלנו…

סוף….

מגישה אוריה א

אם תרצו, אין זו אגדה!- גבריאל

פעם אחד הייתה ילדה שרצתה ללמוד מגילת אסתר לבת מצווה שלה,

 אבל כאשר היא התחילה ללמוד אותה, היה לה מאוד קשה והיא לא הצליחה לזכור את כל הפסוקים וטעמים.

היא תמיד צעקה ולא היה כיף לאבא שלה ללמד אותה.

יום אחד אבא שלה מאוד כעס והפסיק ללמד אותה מכיוון שהיא לא יכלה לשבת בשקט וללמוד את המגילה בשמחה.

היא ממש רצתה ללמוד את המגילה אבל היא לא יכלה לבד ללמוד את המגילה. ולכן היא הגיעה להחלטה: היא הלכה לאבא שלה ושאלה אותו עם הם יכולים ללמוד. אבא שלה היה בשוק משמחה. הם ישבו ולמדו לקרואאת המגילה ובסופו של דבר הם הגיעו לפרק שמונה!

והיא לא רצתה לעצב את אבא שלה שוב.

אף פעם לא לוותר לחלום שלכם ואתם תגיעו אליו.

(הסיפור הזה הוא סיפור אמיתי  שקרה לי)

                                                            מאת: גבריאל

אם תרצו אין זו אגדה- מיכול 

“אלה, בואי בואי כבר אני רוצה לספר לך סיפור ממש ממש מעניין שקרה לי בחופש לפני שבועיים” אמרתי לאלה בהפסקה בבית ספר.

“אוקי, אז ככה, אני, אחותי ואמא שלי היינו במקום שקוראים לו “אם תרצו אין זו אגדה”, זה מקום ממש נחמד וזה בערך כמו השוק פורים שיש לנו בבית ספר, יש שם פעילויות, אוכל והופעות, בקיצור מקום ענק מלא בדברים ממש כיפיים.

מה שהיה הכי מוזר זה שזה בכלל לא היה בישראל, בחופש היינו בוינה שבאוסטריה, אבל לא משנה בואי נחזור לסיפור.

בקיצור היה כל הזמן מאחורינו איזה מישהו שכל הזמן בא ולחש לי באוזן “אם תרצי אין זו אגדה”. אני לא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי, מפני שאני יודעת איך קוראים למקום הזה, הוא לא צריך להסביר לי שככה קוראים לו!” אמרתי ופתאום אלה קטעה אותי באמצע.

“וואי זה באמת מוזר,” אמרה אלה, והוסיפה, “יכול להיות שיש לך איזה סוד שלא סיפרת לאף אחד ולזה הוא התכוון?” “כן יש לי” אמרתי “אבל לא סיפרתי אותו לאף אחד אז זה לא הגיוני בכלל שהוא ידע אותו.”

הייתה דממה למשך כמה שניות.

“טוב לא משנה, נדבר על זה אחרי הסיפור.” המשכתי, “ואז במתקן של האוכל אכלתי קרפ, ובתוך הקרפ היה פתק שהיה כתוב עליו “תבואי עד רבע שעה למתחם של הפופקורן לבד! ואל תשכחי, אם תרצי אין זו אגדה” אלה שוב קטעה אותי ואמרה, “ומה עשית?!” עניתי לה, “סיפרתי לאמא שלי מהר והיא אמרה לי שאני לא הולכת לשום מקום לבד ושהיא תלך לדבר עם האיש המוזר הזה” אלה הוסיפה “ועכשיו את כבר יודעת מה הוא רצה ממך?” השבתי, “לא, בגלל זה אני מספרת לך את כל זה כי אני יודעת שאני יכולה לסמוך עלייך” היא חיבקה אותי, ונראתה גם מאד מודאגת.

“מה קרה?” שאלתי אותה, “אני סתם מפחדת שמישהו רוצה לפגוע בך” היא אמרה בדאגה, היה למשך דקה דממת אלחוט.

לפתע פתאום קפץ לי רעיון! “אני יודעת! אני יודעת!” השבתי ואלה הסתכלה עליי במתח וחיכתה שאני יגיד משהו, ובאמת אמרתי: “החלום שלי, להיות רקדנית מפורסמת בינלאומית.”

אלה שאלה:”מה הקשר?”,

ואני עניתי בשמחה רבה “אני תמיד אומרת לעצמי שאני לא יכולה להשיג את זה, אבל אם אעבוד קשה ואתמיד במאמצים שלי, אולי האגדה תהפוך למציאות!!!”, ואלה אמרה, “וואו, זה מדהים, אבל, משהו אחד אני לא מבינה, איך הוא ידע?” אמרתי לה, “לא כל כך אכפת לי כבר. עכשיו יש לי מצב רוח מדהים!!!”

ולפתע היה צלצול, ושתי הבנות נכנסו לכיתה בשמחה רבה.

____________________________________________

“ו   לֵךְ-אֶל-נְמָלָה עָצֵל    רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. ז   אֲשֶׁר אֵין-לָהּ קָצִין   שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. ח   תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ    אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ. ט   עַד-מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב    מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ. י   מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת    מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. יא   וּבָא-כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ    וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן.” (משלי ו’, ו’ – י”א). עצות משלמה המלך, החכם באדם:

____________________________________________

שלמה המלך פונה אל האיש העצלן המחפש את המנוחה התמידית והקלת הטורח מעל גופו ואומר לו ללמוד מן הנמלה את מידת הזריזות ולהחכים ממנה. שלמרות שאין לה ממונים, לא קצין לא שוטר ולא מושל שיזרזו אותה ויאמרו לה מה לעשות, בכל זאת היא מכינה את עצמה לימות החורף הקשים שבהם לא מצוי אוכל, וכבר עכשיו במקום ליהנות מהשמש והקיץ, היא אינה עושה כן אלא אוגרת מזון לימים הבאים. ואילו אתה העצלן עד מתי אתה שוכב על המיטה בחוסר מעש? מתי תתעורר מהשינה? דע כי אם תמשיך בדרך זו של העצלות ותבקש לישון עוד קצת ולנמנם עוד קצת, סופך שהעניות תבוא אליך במהירות כמו אדם שהולך מהר, והעצלות תגן ותשמור על החיסרון שימשיך להיות ולשרור בביתך, כמו עבד שמגן על האדון שלו.

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת- איילת

פעם היה איש שהיה מאוד עשיר. היה לו עסק רחב והרבה עובדים. הוא לא עבד כלל, רק היה בתוך המשרד.

יום אחד, העובד הבכיר שלו ראה אותו במשרד, ושאל אותו: “למה אינך עובד?” והאיש ענה: “כי אתם עושה את העבודה בשבילי”. העובד הבכיר כעס, ואמר לו שהוא מתפטר. וכך גם כל העובדים האחרים התפטרו. הוא התחיל לאבד כסף, כי לא היו לו עובדים טובים והוא לא נקף אצבע לעבוד בעצמו.

אחרי זמן מה הוא התחיל אבד את כספו והפך לאיש עני.

הוא החליט להתקשר אל הרב שלו, ושאל אותו מה הוא אמור לעשות? הרב ענה לו אם הפתגם: “מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת”, והסביר: “אם אתה לא תטרח לעבוד, לא תקבל תגמול כי לא מגיע לך”.

האיש העשיר שמע בעצתו של הרב, והתחיל עסק חדש. לאחר שבוע כול העובדים חזרו והוא אמר להם שהוא מצטער, והוא יעבוד מעכשיו כמו כולם. לאחר כמה חודשים הוא היה עשיר שוב,

הבעל הבית למד לקח טוב, וכולם היו שמחים.

הסוף

איילת

לך אל הנמלה, עצל, ראה דרכיה- וחכם.

יום אחד היה שני ילדים שישבו בבית ולא עשו כלום. כל פעם האמא שלהם ביקשה מהם לעשות משהו,אבל הם רק ישבו ואמרו לא. החדרים שלהם היו בלגן והם היו עצלנים. יום יום האמא שלהם בקשה מהם לעשות משהו והם אמרו לא ……

בלילה האמא שלהם היתה עייפה מזה וחשבה על עונש שיתאים להם…

 בבוקר לילדים זה היה יום רגיל, אבל לאמא שלהם זה לא. ביום הזה העונש שלהם יעבוד…

הילדים חזרו מבית ספר והדלת של הבית שלהם היתה נעולה והיה כתוב משהו על הדלת…

לכו לראות את הנמלים, או שמשהו רע יקרה…

הם מיד הלכו לראות את הנמלים. הם ראו את הנמלים מרימות דברים כבדים ולא עוצרות לנוח. מהנמלים הם למדו לא להיות עצלנים.

לך אל הנמלה, עצל, ראה דרכיה- וחכם.

מאת: אליענה

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת-תמר ב 

לפני כמה חודשים נתקלתי במקרה שמאוד הזכיר לי את הביטוי ״מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת״.

ליה ומיקה למדו איתי בכיתה. יום אחד המורה הודיעה שיהיה מבחן ביום שלישי . ראיתי שליה לומדת הרבה, מהרגע שהמורה הודיע שיש את המבחן היא התחילה ללמוד , כל יום.  אך לעומת זאת מיקה דחתה את זה ואמרה כל הזמן ״אני אתחיל מחר״ או ״אין לי כח עכשיו״ . עברו כמה ימים וליה כבר כמעט סיימה ללמוד  את החומר למבחן ומיקה עדיין לא התחילה.

הגיע יום שני (היום שלפני המבחן) ומיקה עדיין לא פתחה ספר ולמדה. המחשבות שעברו לה בראש היו : נשאר רק את היום , אני במילא לא אספיק ללמוד אז עדיף שאני לא אבזבז את הזמן שלי ופשוט לא אלמד כי במילא אני חושבת שאני יודעת את החומר.

למחרת המורה נכנסה בדלת הכיתה וחלקה את המבחנים. ליה הרגישה בטוחה בעצמה , היא ידעה שהיא עשתה את מירב היכולות שלה. למיקה שישבה בשורה השניה נפל האסימון שהיא הייתה צריכה ללמוד במקום לדחות את זה כל הזמן והבינה את החשיבות של הלמידה.

לאחר כמה ימים החזירה המורה שולה את המבחנים כולם קיבלו את המבחנים חוץ ממיקה. המורה קראה למיקה בקול מאוכזב לצד ושאלה אותה מה גרם לכך שהציון שלה הוא כל כך נמוך? מיקה ענתה בכנות שלא למדה למבחן והייתה מאוכזבת מאוד. לעומתה, ליה קבלה 100 והייתה מאוד גאה בעצמה.

הסיפור הזה מאוד הזכיר לי את הביטוי מפני שראינו שמי שטורח לפני יקבל את התוצאה אחרי ,  אך מי שלא יטרח ולא יעשה שום דבר לא יזכה לראות אף תוצאה , כמו בביטוי ״מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת״. לכן לדעתי אנו צריכים ללמוד ממעשיה של ליה ומהטעויות של מיקה.

“מי שטרח בערב שבת- יאכל בשבת”- יעל פ

ביום ראשון אחד חזר יוסי מבית הספר עצוב וכועס. אימו שאלה אותו: “יוסי, מדוע אתה עצוב וממורמר? קרה משהו בבית הספר?” יוסי ענה בקול עצוב: “כן, קרה משהו. המורה אמרה שבשבוע הבא יהיה לנו מבחן גדול במתמטיקה, איך היא קראה לזה? דייצב? [מייצב] את יודעת שאני שונא מבחנים אבל המבחן הזה עוד יותר נורא, יש לי רק שבוע להתאמן, שבוע! ולא רק זה, המבחן הזה הוא  מבחן גדול, ענק! והכי נורא, זה שהמבחן הוא במקצוע… שאפילו את שמו אני לא רוצה להזכיר.” אמא השיבה ברוגע ליוסי: “טוב, אני מבינה שאתה כועס ורוצה כבר לגמור עם המבחן הזה, אבל עכשיו כבר מאוחר, אז תלך לישון ומחר נתחיל להתכונן למבחן.”

למחרת אימא ישבה עם יוסי וניסתה להסביר לו את החומר מדפי החזרה, אך יוסי לא הבין. אפילו אביו התפנה מעבודתו על מנת לנסות לעזור ליוסי, אך יוסי עדיין לא הצליח להבין, עד כמה שהוא ניסה להתאמץ להבין את התרגילים ולזכור את התכונות של המרובעים, שום דבר לא עזר, כל המספרים התערבבו לו בראש והוא לא הצליח לזכור כלום. יוסי נכנס לחדר שלו ומאד התאכזב, הוא היה בטוח שהוא יבין תוך שניה את החומר אבל פתאום הכול נראה לו כל כך קשה! אימא ואבא נכנסו גם הם לחדר והתיישבו על המיטה לצד יוסי. “אתה מכיר את הפתגם: “מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת”? שאל פתאום אבא את יוסי. “כן, בטח שאני מכיר! זה המשפט הזה על מי שמתכונן, משתדל ומשקיע במשהו בסוף מצליח…” ענה יוסי בהתלהבות “נו…” המשיך אבא “ואיך הפתגם הזה קשור אלינו, יותר נכון אליך?” “אהה, אני מתחיל להבין אותך אבא, אתה מתכוון שאם אתאמץ ואשקיע במבחן הזה בסוף אצליח!” ענה יוסי. “בדיוק יוסי! אני צריך עכשיו לחזור לעבודה אבל את ההמשך תמשיך אמא ותסביר לך שהכול בראש שלך ושאם תלמד ותשקיע אני מבטיח לך שתצליח!”

אימא המשיכה ואמרה: “אבא צודק, אתה צריך להאמין בעצמך יוסי, אל תפחד להיכשל! בוא איתי עכשיו ונמשיך ללמוד, בסוף זה יכנס לך לראש אני בטוחה!

כך במשך שעה אימא לימדה את יוסי את החומר במתמטיקה, בהתחלה היה קשה אך אחרי כמה חזרות יוסי כבר ידע את כל החומר עד שהוא אמר לאימא: “אני חושב שזה מספיק אני כבר יודע יותר מדי… כל היום את היית רק איתי וניסית להסביר לי שוב ושוב גם כשלא הבנתי, מגיע גם לך לנוח!

יום המבחן מגיע. יוסי נמצא בכיתה ומקבל את המבחן. הוא מביט בו ונזכר עד כמה טרח בשביל המבחן הזה, נזכר אלו הורים מדהימים יש לו שככה עוזרים לו גם כשהוא מתייאש, ומחייך. יוסי מתחיל למלא את המבחן ומסיים ראשון מכל הכיתה! המורה מביטה בו בהערכה ויוסי מרגיש שסוף סוף הוא באמת מאושר ובכלל לא אכפת לו מה יהיה הציון שלו, הוא יודע שמה שחשוב זה איך הוא טרח והשקיע, והוא זכר ש”מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת”!!

למחרת המורה החזירה את המבחנים במתמטיקה ואמרה: “אני רוצה לציין לשבח במיוחד את יוסי שאימו הודיעה לי שגם כשהיה לו קשה הוא המשיך ללמוד ולהתאמן והנה בסוף הוא קיבל ציון מעולה, 100” כך אמרה והגישה לו את המבחן. יוסי הביט במבחנו והיה מאוד מאוד גאה בעצמו.

אם תרצו, אין זו אגדה- אודליה

אם תרצו אין זו אגדה- אודליה

המורה לימדה בכתה פתגמים, מי אמר אותם, מה הם מסבירים, וכו’ חלק מהתלמידים מאוד התלהבו והתעניינו אבל יונתן קצת השתעמם…

הוא אהב מאוד לרכב על אופניים והיה בחוג שלוש פעמים בשבוע.

יונתן היה בדרך לבית הספר, הילקוט שלו היה כבד מכל הספרים שהיו בפנים ואז ראה מודעה:  “תחרות אופניים! ביום ראשון הבא! כדי להירשם כתבו את שמכם כאן_____”.   יונתן שמח, וחיפש את הקלמר כדי לכתוב את שמו, אך פתאום שגיא, מלך הכיתה הגיע. “יונתן, יונתן, יונתן, אתה לא יודע שכל שנה אני נרשם לתחרות ואני לא מרשה לך להתחרות מולי?!” יונתן קצת הובך, קם והלך.

כעבור יומיים, יום לפני התחרות יונתן שב לבית הספר והסתכל על המודעה כשדמעה על לחייו, כי הרי הוא כל כך אהב לרכב. הוא חשב, למה הסכמתי למה ששגיא אמר? למה לא אמרתי משהו? איך התחרטתי כל כך מהר? יונתן הסתכל על הדף וכתב את שמו, והרגיש גם הקלה קטנה בליבו.

התחרות הגיעה, כולם התרגשו, ושגיא הסתכל בעיניים מאיימות על יונתן, עיניים מאיימות שמרגישים שאחרי כזה מבט, לא יקרה משהו טוב…. יונתן הסתכל על כולם. הוא נשם נשימה עמוקה, והיכון! הכן! ליציאה! שניהם רכבו מאוד מהר, היה הרבה מתח והם עקפו אחד את השני כל כמה זמן. ואז הם ראו באופק את קו הסיום. שגיא הסתכל על יונתן, בעוד מבט מכאיב, זה היה נראה שהוא בא להכשיל אותו. והראשון שהשיג את קו הסיום הוא יונתן!!!!!

כולם שמחו וצהלו. טוב, כמעט כולם… שגיא השפיל מבטו. הוא לא הבין איך שכל כך זלזל בילד שבאמת ניצח,אך הם לחצו ידיים, ויונתן שב הביתה.

בדרך, הוריו של יונתן היו גאים, וגם יונתן התגאה בעצמו, ובנוסף הוא הבין גם מסר חשוב שלמד בכיתה, בשיעור על הפתגמים: “אם תרצו אין זו אגדה.” הוא הבין שאם רוצים משהו, אפשר לממש אותו ולנסות כמה שאפשר, ובסוף מנצחים, גם אם לא בתחרות עצמה, אז בטרחה ובעבודה הקשה.

“מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת”-תהילה א

פעם אחת, אני וכל משפחתי נסענו לדודים שלי . סבתא וסבא שלי הגיעו גם לאותם דודים. לאותם דודים יש ילדה בגילי, והיא חמודה מאד.

אחרי שהתארגנתי, יצאתי מהחדר בו נישן בליל שבת ובצהרים. והלכתי לשחק עם בת דודתי. כששאלתי אותה מה היא רוצה לשחק, היא אמרה לי: ” צריך לערוך שולחן ולשים סלטים על השולחן.” אמרתי לה:”אני יודעת, אבל לא צריך להשקיע ולטרוח. אפשר אחר כך לעשות את זה בואי קודם נשחק.” ואז, היא אמרה לי:”את מכירה את המשפט מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת?” אמרתי לה:”לא.”

היא הסבירה שמי שעושה את המטלות שלו בזמן ולא מושך את הזמן, הוא גם נפטר מהמטלות וגם נשאר לו זמן פנוי למשחק.

ומאז, אני מכירה את המשפט הזה, ואני משתדלת לעשות אותו.

אם תרצו אין זו אגדה – דבי

פעם אחד הגיע הנכד של סבא יוסף לביתו ושאל אותו:” סבא אני יהיה יכול להיות כמוך ? כלומר לעשות מה שאתה עושה בחיים בעבודה ועוד ?”
הסבא השיב לו:” אתה יכול להיות כמוני אם תרצה, אבל עדיף שתבחר ללכת בדרך שלך “.
הנכד לא התלהב כל כך מהעצה של סבא שלו וכשחזר הביתה שאל את אביו את אותה השאלה: “אבא, האם אני יכול להיות כמוך? כלומר לעשות מה שאתה עושה בחיים, בעבודה ועוד? ”   האבא השיב:” אם תרצה אין זו אגדה”
הילד שאל :”אבא מה זה אומר”? האב השיב שוב :”בכוח רצון אפשר להפוך שאיפות, דמיוניות ככל שהיו, למציאות.”
הילד אהב את תשובתו של אביו והלך לישון שמח…

מעיין טולוב –” אם תרצו אין זו אגדה”

לפני שבוע, בכיתה המורה לימור הודיעה הודעה, “יתקיים מבחן בתורה ביום חמישי הקרוב על כל פרשת בלק”. זה גרם למהומה גדולה! הרבה בנות התחילו להילחץ, וגם אני.

איך אצליח ללמוד את כל החומר בזמן קצר כל כך! האם אבין את כל הפסוקים ופירושם?

הגעתי הביתה מוטרדת ואימא שאלה אותי: “מה קרה?” סיפרתי לה על כל מה שקרה בכיתה, והיא הרגיעה אותי ואמרה: “אין טעם להילחץ, אם תרצי אין זו אגדה! כלומר אם את באמת רוצה ומתאמצת אז תוכלי להצליח! “

לכן השקעתי הרבה זמן, למדתי, שיננתי, וחזרתי על החומר הרבה מאוד!

כשהגיע יום המבחן, קצת התרגשתי, אבל ידעתי שעשיתי הכל כדי להצליח ולכן אין סיבה שלא אצליח. נגשתי למבחן וגיליתי לאט שאני יודעת לענות על כל השאלות.

הייתה לי הרגשה מדהימה! לא משנה הציון,  בעצם הצלחתי, כי התמודדתי מול הלחץ, למדתי הרבה חומר חשוב והשקעתי מאמץ גדול.

בסוף בנוסף לכל מה שהבנתי גם קיבלתי ציון טוב והיום אני יודעת שאם ארצה אין זו הגדה!

מי שטרח בערב שבת יאכל בערב שבת- אביגיל

יש לי כישרון לקרא מחשבות של אנשים. למשל, לכל מי שנכנס לחדר שלי עובר אחד מהמחשבות הבאות:

.1. “בלגניסטית כזאת לא היה ולא יהיה”

.2. “ה’ ישמור”

או, חד וחלק, .3. “עצלנית”

אבל אפילו שיכלתי לקרוא את המחשבות, לא יכלתי להבין אותם. מבחינתי, חדרי היה מאוד מסודר, כלומר מסודר בדרך שלי, כי אם מסתכלים עמוק, יכולים לראות משהו יחודיי, אפילו יצירתי בו.

אוקי, אולי קצת קשה למצוא בו דברים, אבל באמת לא שווה לטרוח כל כך כשבמילא הוא יתבלגן מחדש. אז כך חייתי, עושה שיעורים אם מצאתי אותם, מציירת בצבעים שמצאתי, כי תצטרכו להודות שזה לא ממש משנה אם צבעתי את השמיים באדום במקום בכחול שאין, קוראת חצי ספר (החצי השני נתלש ולא מצאתי דבק, ולבסוף החצי הזה נעלם), ובעיקר משכנעת את עצמי שזה לא שווה לנקות את כל החדר, ושזה בסדר גמור להשאירו כך

                             *          *            *

יום אחד נכנסתי לחדר של אחותי לבקש עפרון (שאר העפרונות אבדו לי), וכשנכנסתי הסתכלתי מסביבי בתדהמה. החדר היה ההפך משלי- הכי מסודר שיש! עמדתי שם עם פה פעור (בטח נראיתי כמו דג), עד שאחותי שאלה אותי מה אני צריכה “אממ…מחק” עניתי, עדיין מסתכלת מסביבי “תגידי איך החדר שלך כל כך נקי?” שאלתי, “פשוט מאוד”, ענתה אחותי, “מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת”.    “היום יום שני” הזכרתי לה.    “זה ביטוי” היא הסבירה-“זה אומר שמי שעובד קשה וטורח בהתחלה בסוף ייהנה מהתוצאה”. לקחתי אותה ברצינות, ובאותו יום התחלתי לסדר  את חדרי. בהתחלה היה קשה, אבל בסוף גמרתי וכבר יכולתי ליהנות מהסדר שבחדרי.

 ‘זה נכון’, חשבתי,’מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.’

הסוף

מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת- רחל

היום המורה אמרה שיש מבחן בעברית. נבהלתי וחשבתי שאני אקבל ציון גרוע כי אני לא טובה בעברית.

הגעתי הביתה ואימי שאלה :”מה קרה?| אמרתי לאימי שהמורה המורה אמרה שיש מבחן בעברית ושאני פוחדת להיכשל.

אימי אמרה:” את מכירה את המשפט מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת?”

עניתי:” לא מה זה אומר?”

אימי ענתה:” זה אומר שאם תטרחי ללמוד למבחן או לכל דבר אחרי לפני שזה מתחיל, רוב הסיכויים שאת לא תכשלי”.

אמרתי לעצמי:” טוב, מעכשיו אני אלמד למבחן כל יום כדי שאני אצליח במבחן.”

עשיתי את המבחן ויום למחרת המורה הביאה את המבחנים ולא תאמינו כמה קבלתי קבלתי 100!

הגעתי הביתה ואמרתי לאימי:” אמא, צדקת, באמת קבלתי ציון טוב. קבלתי 100.!”

והסיפור הזה מלמד אתכם שאם אתם לומדים למשהו או משהו כזה לפני הזמן,אז אולי תצליחו

 אם תרצו אין זו אגדה- יעל ב

עידו מדבר עם חיים. עידו :”אני רוצה להתקבל לנבחרת הכדורסל אני ממש  רוצה אבל אני ממש גרוע. עדיף לי לוותר פשוט”.

חיים : “כדאי לפחות לך לנסות “

עידו : “לא משנה , טוב, ביי חיים”

חיים : ביי

אמא ,ששמעה את השיחה, אמרה לעידו שקיים פתגם: “אם תרצו אין זו אגדה”,

והסברו הוא שאם אתה רוצה משהו ,אל תחשוב שזה לא יכול לקרות, כך הסבירה אמא .

“אבל הדבר הכי חשוב -הוסיף אבא- הוא שצריך לתכנן את הדרך כדי להשיג את הדבר שרוצים, וחייבים להאמין שאפשר להשיג את הדברים האלה, ולא לוותר!

הרצל חוזה מדינת ישראל המחיש לנו שכאשר רוצים משהו, אז שואפים בכל הלב להגיע אליו, ועושים הכול כדי להגשימו, וכך מצליחים להשיג את חלומינו!!

בס”ד

       מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת-נעמה

שירה היא ילדה בכיתה ה’. לשירה עוד שבוע יש מבחן גדול במתמטיקה, אם היא לא תעבור אותו אז יהיה לה ציון מאד נמוך בתעודה (שאת זה היא לא רוצה), אבל מה לעשות- היא לא מצליחה ללמוד. היא יודעת שאם היא לא תלמד, היא לא תצליח. אבל היא פשוט לא מבינה את החומר ולא מצליחה להתרכז.

למזלה אמה באה לעזרתה, היא לקחה התינוקת שלהם (שדי עשתה את כל הרעש) למקום אחר והסבירה לשירה את החומר בנחת וברוגע, ואז שירה התחילה לקלוט ולהבין! שירה עשתה הרבה מאמצים כדי לקבל ציון טוב במבחן הזה, והנה היא עשתה אותו, ויום החזרת המבחן הגיע…

 שירה היה מאד לחוצה כי המורה התחילה קוראת בשמות להחזרת המבחן… נועה, אילת ,אוריה, שירה… הנה הגיעה תורה של שירה. היא נגשה למורה בזריזות. היא הייתה ממש לחוצה . המורה החזירה לה את המבחן. היא הסתכלה על הציון והנה הפלא ופלא היא קיבלה 100 ! המורה אמרה לה: “כל הכבוד שירה ,רואים שהתאמצת!” ואף המורה הוסיפה ואמרה- “מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת”. שירה הבינה בדיוק את כוונתה של המורה…

אם תרצו אין זו אגדה -רפאלה

היו היה פעם איש שלא הצליח בעסקיו והוא היה ממש עצוב.

הוא עבד במכירת כובעים וכבר עברו חודשים שאף אחד לא קנה שום כובע.

הוא התחיל להתייאש מזה שהוא עומד סתם בחנותו ומחכה שמישהו יבוא יקנה כובע..

ילדיו היו רעבים, עבר המון זמן מאז שהתפרנס. עוד קצת ולא יהיה לו כסף לקנות אפילו טישו.

הוא כבר לא ידע מה לעשות, הוא הרגיש רע מאוד, כנראה היה משהו שחסר בחנות. אבל הוא ואשתו

היו משוכנעים שהיה להם הכל בחנות… לפיכך התפללו בני המשפחה.

המשפחה התייעצה והחליטה שאי אפשר יותר להמשיך ככה, הם חייבים לעשות משהו בקשר לבעיה הזו. לכן האיש התכוון לנסוע לרבי מלובביץ שבניו יורק כדי שיאמר להם מה לעשות.

כשהגיע לביתו וסיפר לו את סיפורו העצוב שאל האיש: ״מה אעשה? אין לי כסף לקנות ארוחה משביעה לילדי!״

ענה לו הרבי: ״תקשיב, קודם לפני שאספר לך מה עליך לעשות יש לי שאלה: האם התפללת ?

״כן התפללנו״

״יופי ישועת ה׳ כהרף עין תבוא במהרה״

האיש שמח

והרבי המשיך ואמר: ״בוא ותכיר פתגם שיעזור לך: אם תרצו אין זו אגדה״

האיש לא ידע למה הפתגם הזה יעזור לו ולמשפחתו.

הוא חזר לביתו וסיפר לאשתו את מה שהתרחש אצל הרבי..

הוא המשיך לנסות ולהשקיע מאמץ ואז הבין-אם הוא יאמין וישקיע בסופו של דבר יצליח.

מיד סיפר האיש למשפחתו מה בעצם רמז לו הרבי וכולם שמחו.

הוא הכין כובעים חדשים ונהדרים ולבסוף התעשר עד סוף חייו