עבודת שורשים שובל

עבודת שורשים

מגישה: שובל זבק

הקדמה

בעבודת השורשים אני מצפה ללמוד יותר על הארץ בה חיו בני משפחתי לפני שעלו לארץ ישראל, ללמוד על מנהגי היהודים שם ועוד…

אני חוקרת את מעגלי השייכות אליהם אני שייכת וכך אני הופכת לבוגרת, עצמאית ואחראית יותר ובעלת ידע חדש לי על משפחתי.

עבודת השורשים היא מסע בשבילי, זהו השלב ששומעים עליו כשקטנים וכמובן שמחכים ומצפים לו, זה שאני כבר בשלב הזה מראה לי כמה שהזמן עובר מהר וכמה שאני סקרנית לדעת יותר על משפחתי ועל עברם.

כתיבת העבודה תפגיש אותי עם קרובי משפחה, מתוך זווית ראייה נוספת על נושאים שלא מדברים עליהם בשיחות היום יום.

זה מרגש לדעת שאני הוא רק חלק קטן בתוך המשפחה הגדולה שלי ושמאחורי יש אנשים עם עבר מרתק!

מבוא

בעבודה זו אציג את השורשים שלי, המקורות שלי והמשפחה שלי.

מטרת העבודה היא לספר לכם על משפחתי, ובתהליך העבודה אולי אגלה דברים שלא ידעתי על שורשי, אני מאמינה שעבודת השורשים תקרב  ותגלה לי עוד יותר על עבר משפחתי.

בהתחלה אספר לכם קצת על עצמי ועל משפחתי הגרעינית המורכבת מאבי, מאימי ומ- 2 אחיותיי.

לאחר מכן אציג בפניכם את משפחתי המורחבת, את סבי וסבותיי ואספר על מנהגי המשפחה, מסורת המשפחה, ואת הדרך שבה אנו חוגים את החגים ואת ערבי שישי.

בחלקה השני של העבודה אראה לכם את משפחתי בפירוט – את אילן היוחסין שלי, הוריהם של סבא וסבתא שלי, אחים ואחיות שלהם ואת ילדיהם ( בני דודים של ההורים שלי)….

אני כבר מצפה להכיר את משפחתי הגדולה לעומק.

בהמשך העבודה אספר לכן על חפץ שעובר במשפחתי מדור לדור – גלגולו של חפץ.

גם אראה לכם את  ארץ המוצא של משפחתי ואת דרכם של סבא רבא וסבתא רבתא שלי לארץ ישראל, ארץ הקודש.

אספר על סבתא רבתא שלי שעלתה לישראל בעליית הנוער, בסימן 70 שנה למדינת ישראל.

בשביל כל המידע הזה אני אהיה חייבת להיעזר במשפחתי – בהורי, בסבים, בסבתות ובדודים וכמובן שאערוך ראיונות, אלמד ממסמכים שונים ואזכר בעבר באמצעות תמונות.

אני ומשפחתי

פרק ראשון

על עצמי

שמי- שובל זבק

תאריך לידה עברי- י”ג בתמוז תאריך לועזי- 29.6.2007

מקום לידה- מאימי, בית החולים plantation

פרטים נוספים על הלידה שלי:

משקל- 2.860

מקום לידה- מאימי, בית החולים plantation

זמן- יום שישי בשעה 8:13 בבוקר

שמי:

מקור השם: שובל הוא שם תנכי בנוסף שארית תנועה של חומר- שובל של קצף, שובל של ריח.

סיבה לבחירת שמי:  הורי בחרו לי את השם שובל מכיוון שהם רצו לתת לי שם יפה וייחודי

שמות חיבה: שובי, שובלי, שובשוב

חושבים עליי ש…

הורי חושבים עליי שאני ילדה מיוחדת עם שמחת חיים, שכיף להיות לידי, שאני מעניינת, שאני רגישה מאוד אבל אני לא מרה את זה, שאני ילדה טובה, אחרית, אחות טובה, שאני מאוד טובה עם ילדים שאני יכולה לדבר איתם בגובה עניים.

אחיות שלי חושבות עליי שאני כיפית, מצחיקה ואחות טובה אבל גם יש הרבה פעמים שאני מעצבנת, רעשנית מידי.

סבתי וסבי אמרו עליי שאני ילדה חרוצה ומצחיקה דואגת ואוהבת את המשפחה שלה זורמת אך עם זאת אני יכולה להיות חופרת.

חברות שלי אמרו עליי שאני מצחיקה, נחמדה, חברה טובה, עוזרת שצריך אותי, יפה, נדיבה ותומכת

שנות חיי ( מיניקות ועד היום):

הזיכרון הראשון שלי הוא אותי אוכלת פסטה ובנוסף אני זוכת אותי ואת בת דודה שלי קטנות והינו יחד בגן והיה לנו שיעור מוזיקה ומאז אני לא זוכרת הרבה.. אני זוכרת את עצמי בגן עם כול החברים שלי משחקים ביחד עושים הופעות. אני זוכרת את עצמי ביסודי את היום שהגעתי לכיתה א זהו היה יום מאוד מרגש, ואני גם זוכרת את שאר היסודי החברות הכרתי שם וחלקן עדיין חברות טובות שלי, את הטקסים שכול כיתה הייתה עושה לפחות טקס אחד בשנה, את השוקים ואת עבודות החקר שהינו עושים על כול מיני דברים. בנוסף לכך אירועה משמעותי שעברתי הוא שסיימתי את כיתה ו היה טקס מאוד יפה ומכבד שהיה גם מאוד עצוב לגמור את היסודי אבל עכשיו אני בחטיבת השחר כיתה ז.

מפי הורי :

אמא ואבא אומרים שהתפתחתי מהר התחלתי ללכת כבר בגיל 11 חודשים ולדבר בגיל שלוש המילה הראשונה שאמרתי הייתה אבא, הייתי ילדה שקטה אוהבת לרקוד, לשיר, לזוז ולראות הרבה דורה.

אני ושפחתי:

אני ומשפחתי המורחבת נוהגים לעשות הרבה דברים ביחד לדוגמה אנחנו בכול ערב שישי עושים ארוחה גדולה ובה כולנו ביחד, אנחנו שומרים שבת כך שאנחנו נמצאים יותר ביחד, כמו שאנחנו בשישי כך אנחנו גם בחגים אבל לפעמים אנחנו בבתי מלון.

בכול חופשת קיץ אנחנו טסים כולנו לפלורידה ומעבירים שם את החופש הגדול בבית אחדה שכול נמצאים בו יחד

אירוע חשוב במדינת ישראל בשנת 2007:  

7-15 ביוני

עימות חמאס-פת”ח (ברצועת עזה הוא שם לסדרה של עימותים אלימים בין פת”ח לחמאס שנערכו לאורך השנים 2006 ו-2007)  ברצועת עזה לאחר קרבות ירי רבים בין פעילי חמאס לפעילי פת”ח ברצועת עזה החמאס מצליח לבסס את שליטתו ברצועה

אירוע חשוב בעולם שנת 2007:

7 ביולי

  ההכרזה על שבעת פלאי תבל החדשים בליסבון, מופע הלייב ארת (הוא שמם של שורת קונצרטים של מוזיקת פופ ומוזיקת רוק) בכל העולם. מטרת המופעים הייתה להעלות את המודעות לשינויי אקלים מעשי ידי אדם לעודד אנשים למחזר ולשמור על כדור הארץ.

אירוע חשוב במהלך חיי:

שריפה בכרמל

השריפה בכרמל הייתה שריפת יער נרחבת, שהתרחשה בחנוכה בתאריך 2.12.20010 עד 6.12.20010 באזור הכרמל. בשריפה נספו 44 בני אדם, כ-17,000 איש פונו מבתיהם. השריפה פגעה בכמה שכונות- טירת כרמל, מגדים, כפר האמנים ,שכונת דניה בחיפה ועוד כמה ערים.

אנו מתבגרים:

משמעות של בת מצווה בעיני  היא שזה הזמן שאנו הכי גדולים ועם זאת גם באה אחריות גדולה יותר ובנוסף זה הזמן להתבגר ולהיות עצמאי.

כשאני חגגתי בת מצווה זה היה מאוד מרגש בשבילי.

את בת המצווה חגגתי עם חברה שלי, עסינו מסיבה לכול השכבה רקדנו והנהננו. לאחר מיכן טסתי עם אמא שלי לטיול מאורגן עשרה ימים בפריז, לונדון, הולנד, ובלגיה והיה מאוד כיף.

פרשת השבוע שלי:

פרשת פנחס

בפרשת פנחס עולים הערכים של אחריות, עקשנות, ואף פעם לא לוותר

המשפחה הגרעינית

אבא רועי

פרטים אישיים:

שם- רועי

שם משפחה – זבק

זבק- כספית

מקום הולדתו: בית חולים רמב”ם חיפה

השכלה: 12 שנות לימוד, אבי למד ביסודי ובתיכון

מקצוע : יהלומן

שירות צבאי:

 אבי שירת בחל רגלי ביחידה מיוחדת הנקראת סיירת עורב, היו ביחידה צבתים קטנים התפקיד של אבא שלי היה אחרי על המגיסט (זה כלי נשק גדול). אבי שירת שלוש שנים.

אחים:

אבא שלי הוא האח הקטן

אחות אחת ו4 אחים – אחות מכורה- עליזה

                                 אח- איציק

                                 אח- סנפיר

                                 אח- גאי

אבא  גדל בעיר חיפה בשכונה שנקראת כרמל צרפתי, “השכונה הייתה חדשה לגמרי שעברנו לשם, היו לי המון חברים בגילי, יש לי הרבה מאוד זיכרונות מחוויות טובות שעברתי בשכונה שבא גדלתי”, אבל גם יש זיכרונות שהם לא הכי טובים לדוגמא: אבי זוכר את מלחמת המפרץ שזרקו עליהם טילים.

בר המצווה:

אבא  חגג בר מצווה באולם עם הרבה חברים ומשפחה ואחרי זה חגגו לו  בבית הכנסת, אבא שמח מאוד.

שירים ומשחקים:

אבי גדל בשנות ה-80  והיה שומע הרבה מוזיקה ישראלית, אבא שלו היה אוהב לשמוע ולשיר שירי ארץ ישראל

ככה שהיה מוזיקה בבית כל הזמן.

אבא היה משחק למטה כדורגל, אופניים ,סקטבורד, הוא היה הולך הרבה לים לגלוש.

חיק המשפחה:

בית אבי היה מסורתי שמרו כשר, ביום שישי בערב היה הולך לבית הכנסת ולאחר מיכן היה עושה קידוש, והיו חוגגים את כול החגים.

אמא סילבי

פרטים אישיים:

שם פרטי – סילביה

סילביה על שם סבתא שלה.

שם משפחה – שמה המשפחה המקורי של אימי הוא שחיבר, והוסיפה את שםהמשפחה זבק לאחר הנישואים.

מקום הולדתה: בית חולים בקריה בתל אביב.

השכלה:

לאמא יש תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך.

זהו מקצוע שמאוד מעניין אותה, ועכשיו היא לומדת לתואר השני.

שירות צבאי:

– אמא לא שירתה בצבא, כאשר סיימה תיכון עברה לגור עם משפחתה בארצות הברית. אחים ואחיות:

אמא שלי היא האחות הבכורה.

לאמא יש 2 אחיות ואח אחד- אחות- אורית

                                        אח- יוסי

                                        אחות- רעות

אמא גדלה בבת ים עד גיל 7 בשכונה שבה גדלה כל השכנים היו חברים אחד של השני. כל אחר הצהריים כולם היו נפגשים בגינה מתחת לבית ומשחקים יחד. פעם בשבוע בשעות ערב הקרינו להם סרט בגינה וכל השכנים היו מבלים יחד.

בגיל 7 אמא עברה לרמת גן שם סיימה בית ספר יסודי ותיכון, היא מספרת על ילדות כיפית שבה לרוב היא נפגשה עם חברים והלכה לצופים.

בת המצווה:

בגיל 12 אמא נסעה לראשונה לארצות הברית לטיול בת מצווה עם אימה לניו יורק ודיסנילנד. היא מאוד נהנתה, זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת בשבילה.

משמעות בת המצווה בשבילה היא הגיל שבו מגיעים למצוות כלומר הגיל שכל יהודי חייב במצוות, בגיל 12 היא התחילה לצום.

חיק המשפחה:

בבת אימי חגגו את ראש השנה ופסח יחד עם המשפחה המורחבת, לאבא שלה יש 8 אחים כך שהחגים תמיד היו מלאי דודים וכיף גדול.

בכל יום שישי אמא שלי הייתה הולכת לסבתא שלה לאכול ארוחת צהריים. האוכל שם היה מאוד טעים ומיוחד, שעד היום אמא זוכרת את הטעם, אבל לא מצליחה לשחזר אותו.

אחיות

שנהב:

שנהב בת 14 בכיתה ח  אחותי הבכורה גדולה מימני בשנה

תאריך לידה: 20.2.2006

שנהב אוהבת לשיר והיא מאוד טובה בזה

שילה:

שילה בת 11 והשנה תהיה בת 12 היא אחותי הקטנה ואני גדולה מימנה בשנה

תאריך לידה: 10.9.2008

שילה אוהבת ספורט היא בחוג התעמלות קרקע והיא מאוד מוכשרת בזה

הקמת המשפחה

“זה התחיל משני הורים עליזים וצעירים” (יורם טהרלב)

לפני 14 שנים אבא גר בלוס אנג’לס ואמא גרה בפלורידה, אבא הגיע לפלורידה לחתונה של חבר  וגם אמא הוזמנה לאותה החתונה.

החתן רצה להכיר בין אמא לאבא והושיב את שניהם אחד ליד השני.

כאשר הם ראו אחד את השני הם דיברו ודיברו.. ומיד התאהבו.

חודש אחרי זה, הם התחילו לתכנן את חתונתם, וכמה חודשים אחרי הם חזרו לארץ להתחתן, לאחר מכן חזרו לגור בפלורידה.

חודש אחרי החתונה אמא הייתה בהריון עם אחותי הגדולה שנהב והיא רצתה ללדת אותה בארץ אז הם חזרו לארץ שוב.

אחרי כמה חודשים אמא שוב נכנסה להריון אך הפעם רצתה לחזור לחיות בפלורידה, אז אני נולדה בארצות הברית. שנה וחצי אחרי נולדה אחותי הקטנה שילה.

גרנו בארצות הברית עד שהייתי בת 4 ולאחת מכן חזרנו סופית לחיות בישראל (הוד השרון).

המשפחה המורחברת

סבא אמנון

אבא של אמא

סבא שלי נולד ב- 21.8.1955 בבית חולים הקריה בתל אביב.

הוריו עלו מסוריה ב-1994.

הוא למד בבית הספר “צ’רניחובסקי” בתל אביב.

מפי סבי:

“למדתי עד כיתה ט’ מפני שהיינו 9 אחים בבית ומגיל צעיר נאלצתי לעזור בכלכלת המשפחה. עבדנו במה שאפשר, מכרתי “שנות טובות”, ארטיקים וכו’..”

סבא היה איש עבודה חרוץ מאוד, הוא התחיל כלוטש יהלומים במפעל ולאחר מכן עסק במסחר, קניה ומכירת יהלומים בהמשך הוא פתח משרדים בבורסה ליהלומים  והחל להתעסק גם בנדל”ן.

ב-1994 סבא וסבתא טסו לארצות הברית והתאהבו במקום וכתוצאה מכך החליטו לעבור לגור שם, הם חיו שם חמש שנים וחזרו לאחר מכן לחיות בארץ עד היום סבא וסבתא טסים הרבה לפלורידה יש להם שם בית ובכל קיץ אנחנו וכל הדודים והאחיינים שלי טסים לשם ומבלים ביחד.

כיום סבא בן 63 ,הוא מתחיל את היום כל בבוקר בספורטן בחדר הכושר

ומשם הולך למשרד שלו בבורסה “להעביר את הזמן”

לסבא וסבתא יש 11 נכדים ובכל מוצאי שבת סבא לוקח אותנו את כל הנכדים לעשות סיבוב ולאכול זו מסורת שאנחנו לא מוותרים עליה

סבתא איבון

אמא של אמא

סבתי נולדה ב- 21.2.1959 בבית שמש הוריה עלו לארץ ממרוקו.

לסבתא יש 5 אחים ואחיות.

היא למדה בבית הספר “עדיהו”.

מפי סבתי:

“היינו חוזרים מבית ספר אוכלים צהריים, עושים שיעורים ויוצאים לשחק בשכונה. כל ילדי השכונה היו נפגשים כל יום למטה ומשחקים תופסת, כדורגל, חבל, גומי וקלאס אהבתי מאוד כל מה שקשור להתעמלות קרקע והייתי מאוד גמישה. בשכונה שגרתי כולם היו חברים של כולם, הבית היה פתוח והשכנים נכנסו מתי שרצו, אהבתי מאוד ללכת לסרטים ולטייל בשדות בכל סוף שבוע היינו יוצאים כל החברים למרכז העיר קונים גרעינים ופלאפל ומבלים.

סבתא גדלה בבית מסורתי הם שמרו שבת, סבתי מספרת שאבא שלה היה הולך לבית הכנסת בכל ערב שישי, והם היו מחכים לו שיגיע מבית הכנסת ואז יושבים כולם ביחד לעשות קידוש

בגיל 16 במסיבת האירוסים של אחותה סבתא הכירה את סבא (שהיה האח של החתן). סבתא מספרת שזו הייתה אהבה ממבט ראשון הם היו חברים במשך שנתיים, עד שהתחתנו שנה לאחר מכן נולדה אמא שלי וחמש שנים אחרי נולדו להם עוד שלושה ילדים אורית, יוסי ורעות

לסבתא  וסבא יש 11 נכדים ובגלל שהם גם שכנים שלנו, גרים בבניין לידנו אנחנו נפגשים כל הזמן.

סבתא רונית

אמא של אבא שלי

מפי סבתי:

 “נולדתי ב 10.4.1947 בחיפה בבית החולים “אימהות”. יש לי עוד 3 אחים, אני הבכורה ,יש לי עוד אח ואחות תאומים, ששמם שאול וחסיה, ואחרי כמה שנים נולד אחי הקטן איציק.

אני גדלתי בשנים הראשונות שלי בשכונת “הדר” ברחוב הנביאים בחיפה. עד כיתה ב’ הייתי בבית ספר “הנביאים”.

כשהייתי בכיתה ב’ ההורים שלי עברו לעין הים (בכניסה לחיפה), ושם עברתי לבית ספר חדש, הייתי במחזור הראשון של הבית ספר הזה ולמדתי שם, בבית ספר “עין הים”. היו לי הרבה חברים והייתי תלמידה וילדה מאוד מקובלת בחברה.

אני למדתי בלט, 7 שנים הייתי כל פעם נוסעת מעין הים לחיפה. מאוחר יותר הפסקתי, לא היה לי כיף בזה יותר כל כך, אחר כך נכנסתי ללהקה של ריקודי עם של הנוער העובד.

אבי היה שוטר תנועה, חוקר במשטרת התנועה (אליהו גיאת). ואמי הייתה אחות בבית חולים “רוטשילד” שהיום קוראים לו “בני ציון”, כל ילדיי נולדו שם.

בגיל 16 הכרתי את פולי (פולי זה השם כינוי של סבא שלי, ששמו הוא רפאל זבק) ונהינו חברים. אחר כך התגייסתי לצבא, לחיל שריון. הייתי פקידה אצל קצין שלישות. המשכתי להיות בת זוגתו של פולי. ארבעה חודשים לפני סיום ההתחייבות שלי לצבא התחתנתי עם פולי.

שנה אחרי זה נולדה ביתי הבכורה, עליזה ואחריה נולדו איציק, סנפיר, גיא ואחרון רועי.

בעלי היה ימאי ובמשך כל השנים האלה כל פעם שהילדים היו קטנים, אז היינו מפלגים איתו לכל מיני מקומות בעולם ואנחנו ראינו עולם, מאוד נהנינו. היינו מפליגים לתקופות מאוד ארוכות.

המשפחה שלי היא לא דתיה, אבל בחגים הייתה מסורת שחבל על הזמן. ובימי שישי היה קידוש. לא שמרנו שבת, בכיפור הינו עושים ארוחה מפסקת וצמים.

הבת המצווה שלי: בתקופתי לא היו עושים באולם או במסעדה מפוארת. ההורים שלי עשו לי קומזיץ מול הבית שלי, היה שדה גדול (לא מיושב). הורי

עשו מדורה ענקים כמו בל”ג בעומר. והיו שם כל החברים של להקת “ענבל” (להקת מחול מאוד מפורסמת) והיו המשפחה משני הצדדים, וזה היה עד אור הבוקר. ובבוקר כמעט כולם ירדו לים (מכיוון שעין הים צמודה לים).

המשפחה של אמא שלי השתייכו לאצ”ל ואפילו אני יודעת מסיפורים שאחות של אמא שלי החביאה את מנחם בגין בעלית הגג שלה”.

סבא פולי (רפאל) ז”ל

אבא של אבא

סבי נולד בתאריך  21.7.1943 בישראל למשפחה גדולה , 10 אחים ואחיות  (סבי היה הילד הרביעי)  להורים שעלו מסוריה.

לאביו הייתה חנות דגים בשוק תלפיות בחיפה.

אמו נפטרה ממחלה קשה כשהוא היה בערך בן 19. שנה לאחר מות אמו התחתן עם סבתא שלי.

משפחתו של סבי היו קולטים משפחות מסוריה שברחו לארץ עד שהיו מתבססים מבחינה כלכלית והיו יכולים לשלם סחר דירה ואת שאר הדברים שצריך לשלם בשביל לחיות.

המשפחה של סבי הייתה משפחה שכולה מכיוון שאחיו הבכור של סבי נהרג במלחמת העצמאות.

סבא שלי למד עד גיל 14, הוא היה צריך לעזור בפרנסת המשפחה.

בגיל 18 סבא שלי היה מפליג באניות מסחריות שהיו מביאות נשק לארץ, זה היה סודי ביותר וזה נחשב לו כשירות בצבא, הוא התחיל כעובד סיפון ואחר כך קודם לבוסן (אחראי על כל אנשי צוות הסיפון.

ב 1977 (בזמן השביתה הגדולה – במשך שלושה חודשים לא יצאו ונכנסו אוניות למדינת ישראל) הוא נבחר ליושב ראש ארגון הימאים, זהו תפקיד המייצג את כל הימאים בארץ.

בגיל 21 התחתן עם סבתי רונית ונולדו להם 5 ילדים, שמהם יש להם 10 נכדים.

סבא פולי היה ימאי עד גיל 55, הוא יצא לפנסיה בשל מחלה, ונפטר בגיל 72 בשנת 2014.

המשפחה כחוליה בשרשרת

פרק שני

אילן היוחסין

היהודי הנודד

 מוצא אבי- סוריה

מוצא אימי- מרוקו

עליית הנוער

העלייה ממרוקו החלה באמצע המאה ה-20. אחרי שואת אירופה הופנו הזרקורים אל היהדות הצפון אפריקאית ובמיוחד אל יהדות מרוקו, שהייתה הגדולה מבין קהילות יהדות צפון אפריקה. בשנים אלה החמיר מצבם של יהודי מרוקו בשל התגברות הטרור במדינה והיחס העוין כלפי היהודים מצד האוכלוסייה המקומית. המצב החריף אף יותר מאז 1947, עם הכרזת האו”ם על הקמת מדינת ישראל.

עלייה לארץ ישראל ממרוקו התרחשה לאורך כל הדורות, וחלקם היחסי בקהילות היהודיות בארץ ישראל היה גדול לאורך השנים.

בין השנים 1948 – 1956 עלו לישראל ממרוקו 85,000 יהודים, בעוד מרוקו עדיין מדינת חסות צרפתית.

סיפור העלייה של סבתא רבתא שלי, סבתא סימי

קשר האירוע למשפחתי

סבתא סימי עלתה בשנת 1950 לארץ ישראל מקזבלנקה שבמרוקו.

סבתא סימי עלתה לארץ ישראל מכיוון שהגרמנים רצו להרוג את היהודים. סבתא שלי ומשפחתה התחבאו כל הזמן ופחדו לצאת מבתיהם ,בנוסף ארץ ישראל הוקמה וחלומם היה לעלות לארץ ישראל, “ארץ הקודש”.

כאשר הייתה סבתא סימי בת 12 שאלו אותה אם היא רוצה לעלות לישראל בעליית הנוער עם חבריה,סבתי מאוד רצתה לעלות לארץ לכן שיקרה בקשר לגילה ,היא הייתה צעירה מידי כדי לעלות ארצה.

4 חודשים לפני העלייה סבתא סימי הייתה במחנה במרוקו (שר העלייה) שם ריכזו את כל הנוער שרצו לעלות לארץ ושם הם עשו הכל: אכלו ,שתו ,ישנו ,למדו וההורים שלהם יכלו לבוא לבקר אותם. לאחר 4 חודשים היא עלתה לאונייה עם כל חבריה ,שבוע ימים כדי להגיע לארץ ישראל.

כאשר הגיע לישראל נשלחה עם חבריה לקיבוץ “עליית השחר”(בני 14-15 נשלחו לקיבוץ ובני 17-18 נשלחו ישר לצבא ) שם הייתה שנה ,ועברה לבית שמש בעקבות אחותה שם גרה במעברה. בגיל 16 הלכה לעשות בדיקות לצבא. סבתא סימי פגשה בבית שמש את סבי.  סבי וסבתי התחתנו והיא לא הלכה לצבא.

כאשר הגיעה סבתי לארץ במעברה היו לה  מספר קשיים,ראשית ,הם חיו בצריפים עשויים מפח בצפיפות ,ולכן היה חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף ולא היה הרבה אוכל  ,בעיקר בשר עקב כך רק ילדים קטנים ונשים בהריון קיבלו בשר, שנית לא היה שירותים ומקלחות מסודרים, אך הם היו כל כך שמחים שהם עלו ארצה וחדורי מוטיבציה לתרום להקמת המדינה, כך שכל הקשיים שנראים לנו היום לא באמת היוו עליהם מכשול, אלא סבתי זוכרת את התקופה כתקופה יפה ושמחה שמה כולם חיו יחד אחד לצד השני.

איך סיפור העלייה של סבתי, סבתא סימי מתקשר לערכי המשפחה?

חלומם של אנשי עלייה זו היה להגיע לארץ ישראל, וגם כאשר שהגיעו לארץ הם רצו לתרום ולעזור לה שאפילו לא שמו לב לכל הקשיים שהיו, וכך הערכים אהבת הארץ והעם, נתינה וסובלנות נכנסים לסיפור עלייה זה.

סיכום ורפלקציה

עכשיו שאני בסייומה של עבודת השורשים, אני כותבת את הסיכום וגאה בעצמי על הדרך שעשיתי. אני נזכרת איך הרגשתי בתחילת העבודה, אני זוכרת שהרגשתי בוגרת אבל מצד שני חששתי.

חשבתי שעבודת השורשים תהיה תהליך מסובך וארוך, אבל הופתעתי לגלות שזה לא נכון, ורוב העבודה כלל לא קשה ואף מעניינת מאוד.

הקשיים שליוו אותי במהלך העבודה היו קשיי ניסוח, את המידע על המשפחה היה עבורי פשוט להשיג, אך בניסוח העבודה התקשתי , נעזרתי באימי, אך גם למדתי והשתפרתי במהלך הכתיבה.

עבודת השורשים מאוד חשובה בעיני מכמה סיבות:                ראשית, חשוב לדעת “מאיפה אתה בא” כלומר מהם שורשיך, רק כך אפשר לצמוח (“דע מאיפה אתה בא, ולאן אתה הולך”), שנית, המשפחה היא הדבר הכי חשוב מפני שהם לימדו אותך את כל מה שאתה יודע, ובנוסף הם אלו שמעניקים לך חום ואהבה ואת כל צרכיך, כמו שאומר המשפט : “דור שאינו מכיר את אביו, אינו מכיר גם את עצמו, אינו יודע מה ירש ובמה מרד”(ברל כצנלסון). בנוסף עבודת השורשים היא מעצימה ומלמדת בתחומים אחרים כמו לשון, כתיבה איך לראיין ולהשיג מידע.

מה שהיה המשמעותי ביותר בשבילי זהו השלב על “עבודת חקר בסימן 70 שנה למדינה”, בחלק זה ראיינתי את סבתא רבתא שלי, על דרכה לארץ ישראל בעליית הנוער, מאוד התרגשתי לשמוע כמה היה חשוב לה לעלות ארצה, זהו היה השלב בעבודה שהכי נהנתי בו ובנוסף מאוד נהנתי בהוספת התמונות!

אני מסכמת את עבודת השורשים כמסע ותהליך בו מתקרבים יותר מאי פעם למשפחה, למקורות, לשורשים ולעבר, זהו תהליך מבגר, מסקרן ומלמד!

ביבליוגרפיה:

אמא

אבא

סבתא רבתא שלי, סבתא סימי שלי

מקור שמי – ויקיפדיה

אירועים מיוחדים בשנת לידתי – ויקיפדיה

עליית הנוער – ויקיפדיה, “תולדות עליית הנוער”

עבודת השורשים של אחותי