בוקר אחד קמה נוגה

התבוננה במראה והרגישה תחושה מוזרה

נוגה יצאה לגינה, וראתה המון ילדים בני גילה

נוגה התבוננה שם, וראתה להבין ילד או ילדה הם בצבע שונה, עם חיוך אחר, בגד אחרת אחרת צורת התניידות אחרת

נוגה לא הבינה איך כל אחד הוא אחר

היא הלכה בגינה וניסתה קשר, כל פעם שרצתה לשחק משו מישהו אחר הציע משחק שונה

נוגה התיישבה בעצב ליד אימה ואמרה לה

“אוף אימא, למה אף אחד לא כמוני, לא חושב כמוני, לא נראה כמוני למה?”

אימא חייכה אל נוגה ואמרה לה

“בתי האהובה, בני אדם כך אנחנו שונים אחד מהשני בכל כך הרבה תחומ י ם “

נוגה הסתכלה כל אימה ושאלה

“אם כך גם אני שונה?”

אימא של נוגה הסבירה לה

כי אין אדם אחד דומה לאדם אחר, בדרך

האחד זהה לדרכו של השני.

כך בעולם מגוון עם דעות ומראות שונות. אנו משתמשים בעולם צבעוני ומיוחד.

על ידי קבלת האני וההבנה אחרת אני שונה נוכל לקבל את האחרים.