סיפורי זיכרון חנוכה של ילדי ד’ תפוח

סיפור אישי על חנוכה

מאת: איתי קליין

סבא וסבתא שלי גרו לפני כ-60 שנה בקריית שמונה, שם סבא שלי היה מורה בבית ספר והוא קיבל מתנה מהמורה שלו חנוכיית כסף מיוחדת

סבא מאוד שמח והתרגש מהמתנה שהביא לו המורה שהוא מאוד אהב והעריך.

בכל חג הדליקה המשפחה את נרות החנוכה בחנוכייה זו. בחג החנוכה סבתי היתה מכינה לביבות וכל המשפחה הייתה נפגשת וחוגגת בהדלקת נרות ושירי חנוכה.

 היה להם גם ארגז מלא בסוגי סביבונים שונים ותמיד הילדים היו מסובבים סביבונים ומקבלים דמי חנוכה.

לאחר מספר שנים סבא וסבתא עברו להתגורר בקריית מוצקין יחד עם שני ילדיהם הגדולים ושם גם נולדו להם עוד 2 ילדים (בינהם אמא שלי). וכאשר הגיע חג חנוכה, הם חיפשו את החנוכייה המסורתית בה הדליקו תמיד נרות אך היא אבדה. סבא שלי מאוד התעצב והם חגגו את החג ללא החנוכייה המיוחדת.

כאשר היו לו נכדים סבא כבר מצא את החנוכייה

סבא מצא את החנוכייה שעשה סדר בביתו ושסדר באחד החדרים מצא סבא את החנוכייה ושמח מאוד ומעכשיו אנו רואים את החנוכייה כל חג חנוכה.

החנוכייה שלנו- סבתא מירים אשל

מאת: עלמה אשל 

בשנת 1944 אבא שלי הזמין חנוכייה גדולה אצל צורפת בבודפשט (אז גרנו שם). הצורפת לא הספיקה לגמור את החנוכייה כי פתאום פרצה מלחמת העולם השנייה.

לאחר עשרים ושתיים שנה, אבא שלי הגיע לבודפשט לבקר קרובים, חברים ומכרים, במקרה הוא פגש באחד מהבתים את הצורפת. היא סיפרה לו שהבית שלה נהרס לגמרי, אבל אחרי שהמלחמה נגמרה היא הלכה לבית ההרוס כדי לחפש, אולי יש שם משהו שנשאר? וכן, בין החפצים שנשארו, היו חלקי החנוכייה.

אבא שלי שאל: “ומה עשית איתם?”

והצורפת ענתה: “אני עוד שומרת אותם, אתה רוצה את החלקים?”

“כמובן” ענה אבא.

היא נתנה לו שקית עם חלקי החנוכייה ואבא הביא אותה לארץ.

הוא נתן אותם לצורף בישראל שהשלים את החנוכייה, מאז כל שנה המשפחה שלנו מדליקה נרות חנוכה בחנוכייה זו, שנמצאת בביתה של אחותי.

  זהו נס חנוכה שלנו!!!!!!!!!!!!!!

 חג חנוכה של סבתא מירים

מאת: הילה כרמון

מדי חנוכה היינו הולכים  לבית אחר של המשפחה. ביום הראשון בחנוכה הלכנו לבית של אימי, היא הייתה מכינה: כרובית מטוגנת, לביבות, תפוחי אדמה וסופגניות. היינו שרים כל מיני שירים של חנוכה ומדליקים שני נרות שמש ונר ראשון וכך חגגנו כל יום אצל מישהו אחר במשפחה וכל יום הוספנו נר נוסף לחנוכייה.

טקס חנוכה כפי שהיה אצל סבא שלי

מאת: ליאור ליברזון

את טקס הדלקת הנרות של חנוכה חגגו אצל סבא שלי אברהם מצד אבא.

בטקס סבו של סבא שלי בירך על הנר וגם הדליק אותו,

וסבא שלי שם את החנוכייה על עדן החלון וכולם שרו “מעוז צור” ושירי חנוכה כמו חנוכיה לי יש ועוד…

הילדים חיכו לחלוקת המתנות, סבא שלי ואחיו קיבלו דמי כיס וסביבונים, ועשו עם הסביבונים תחרויות.

אחרי הדלקת הנרות הגיעה הארוחה,  אמא של סבי הייתה מכינה לביבות. בסוף הארוחה המבוגרים דיברו בעיניינים שלהם וסבא שלי שיחק עם אחיו וחברים.

זיכרון חנוכה-סבתא ג’ודי

מאת: עמית שגב

כשהבת שלי הייתה בגיל של הנכד שלי עמית בכל הדלקת נרות היינו שרים שירי חנוכה. אני ניגנתי על הפסנתר, הילדים היו מנגנים בכלי מטבח: סירים, מחבתות, מכסים, מצקות ופומפייה עם כף,לצלילי המוזיקה רקדנו. ברקע היינו נהנים מהריח של הלביבות והסופגניות שהכנתי לחג.

הייתה אווירה של שמחה רבה, כולנו היינו יחד, רקדנו, ניגנו ואכלנו סופגניות ולביבות.

זוהי מסורת משפחתית אצלנו עד היום. משפחתי ואני עמית ממשיכים את המסורת שלנו.

הזיכרון של סבתא שלי מחג החנוכה

מאת: דני בריסקין

סבתא שלי הייתה גננת, היום היא כבר בפנסייה והיא החליטה לספר לי על מה שקרה לה בחנוכה לפני 41 שנה. סבתא מאוד אוהבת ילדים. היא הייתה גננת מאוד מסורה שמאוד אהבה את עבודה שלה ועבדה מאוד קשה כדי לשמח את הילדים שבגן.

זה היה בנר הראשון של חנוכה. באותו היום היא עבדה עד שלוש בצהריים בגן וסידרה הכל לקראת מסיבת החנוכה שהתחילה בשעה ארבע. סבתא הרגישה שמחה ומאושרת כי החגיגה הצליחה וכולם היו מרוצים. אחרי החגיגה חזרה סבתא הביתה בשעה שבע בערב בערך והכינה סופגניות ולביבות למשפחה.

באותו הלילה סבתא התעוררה והרגישה צירים. זה קרה בתחילת החודש התשעי להריון. היא נסעה לבית החולים ושם נולדה לה תינוקת קטנה, שסבתא בחרה לה את השם שלומית על שם הדוד של סבתא שלמה שנפטר בגיל צעיר. כולם התרגשו ושמחו וזאת היתה בשבילם מתנה לחנוכה.

סיפור חנוכה-

מאת: הילי שוורץ

כשסבא וסבתא שלי היו ילדים בני שבע, פרצה מלחמת העולם השנייה, וכך עד גיל 13, הם היו פליטים ורק בגיל 16 הגיעו ארצה. לכן לא היו להם הרבה חוויות ילדות מחג החנוכה.

אבל אחרי הרבה שנים, כשהם כבר היו נשואים הייתה להם ביחד חוויה מאוד מיוחדת שהתרחשה בחג החנוכה, וכך סבא שלי מספר:

לפני שנים רבות בטרם את ואחיותיך נולדתן סבתא צילה נזקקה לניתוח שאי אפשר היה לעשותו בארץ. נסענו שלושתנו, כי אבא שלך גם הצטרף לאמריקה, לבית חולים גדול בשם”בית ישראל” בעיר ניו יורק שהיא אחת הערים הגדולות והכי עשירות בעולם. הימים היו ימי חנוכה ובאותו הזמן חל ראש השנה האזרחית בעולם, חג שבו הנוצרים חוגגים את ראש השנה שלהם,  והעיר הייתה מקושטת מאד לכבוד שני האירועים. בית החולים היה בניין גדול מאד רב קומות, ובכל קומה היו לסירוגין חנוכייה גדולה מאד עם נרות חשמליים צבעוניים ובקומות האחרות עצי אשוח מקושטים, כי המנהג בעולם שלכבוד ראש השנה האזרחית, קונים ומציבים בבתים עצי אשוח וגם מקשטים אותם בשרשראות ותליונים צבעוניים. גם בארץ הרבה אנשים, במיוחד בחיפה עושים זאת. המראה בכללותו היה מלא באור מהחנוכיות הגדולות והצבעוניות ומהעצים המוארים. גם בעיר עצמה’ המון חנויות שמו בחלונות הראווה חנוכיות גדולות עם נרות חשמליים צבעוניים ועצי האשוח מקושטים יפה. בסך הכל המראה היה יפהפה. סבתא עברה הניתוח בהצלחה ואנחנו חזרנו ארצה מאושרים מהצלחת הניתוח ומלאי חוויות מהחנוכה וראש השנה שבילינו בניו יורק.

סיפורו של סבא אבי על חג החנוכה

מאת: אלעד מורינוס

בחנוכה 1976 הייתי בשרות סדיר בצבא והציבו אותנו במחסום בצומת בין שכם לג’נין.

היינו 7 חיילים באוהל מבודד ללא כל הרגשה של חג: בלי סופגניות, בלי לביבות ובלי חנוכייה. כל האוכל שהיה לנו היה מקופסאות שימורים והריח היחידי של אוכל טרי היה ריח טיגון הפלאפל שהכינו בדוכן ליד לפועלים שיוצאים מידי בוקר לעבודה. לנו כמובן אסור היה לגשת לשם רק יכולנו להריח מרחוק.

עד שבוקר אחד קרה הנס: פתאום הגיע אוטובוס של מטיילים והם נתנו לנו קופסא מלאה סופגניות שהספיקה לנו לכל החג.

נס גדול היה שם- אמא מיכל

מאת: אופיר כהני

אמי נולדה ברומניה לפני 50 שנים, רומניה הייתה מדינה קומוניסטית, בתקופה זו היהודים לא היו אהובים ואהודים, רוב האוכלוסייה  הייתה נוצרית.

בזמן שהיהודים חגגו את חג החנוכה  הנוצרים חגגו את חג המולד באותה תקופה.

מאחר והמשפחה של אמי יהודים הם חגגו ברומניה את שני החגים: בסלונם היה עץ אשוח. משפחתה של אמי הייתה שמה עץ אשוח כדי שאמי ואחיה לא ישאלו שאלות ובערבים סבי היה תולה וילונות שחורים במטבח שאנשים מבחוץ לא ייראו שהם מדליקים חנוכייה.

אמי זוכרת שהיו מדליקים את החנוכייה לפי גילאים אצלם בבית.

סבתא מספרת על חג החנוכה-

מאת: אלעד בן נעים

סבתא שלי הייתה אוכלת בילדותה מין משהו דומה לסופגנייה, שקוראים לו ספינג’, היו אוכלים את זה בכמויות של 30-20 יחידות, הם היו קושרים את הערמה בעלי דקל.

לסבתא שלי יש חנוכייה מנחושת מאוד עתיקה שהייתה  שייכת לסבתא רבתא של סבתא שלי.

סבתא שלי “רבקה” נקראת על שם סבתא זו – “רבקה”. הם היו מדליקים את החנוכייה עם פתיל ושמן,

אז כך סבתא שלי הייתה חוגגת את חג החנוכה.

סביבון העופרת של סבא אריה-

מאת: רפי טינלי

כשסבא שלי היה ילד בערך בן 13, בעיר וילנה שבליטא, שם גדל, החליט להכין לכבוד החנוכה סביבון מעופרת יצוקה. בזמנו, לכולם היו סביבונים מעץ ואבא שלו, הרב-סבא שלי, הסביר לו פעם שאפשר להכין סביבון גם מעופרת, כי את העופרת ניתן להמיס ואז אפשר לצקת ממנה סביבון. סבא שלי מאוד התלהב מהרעיון והחליט לנסות אותו בעצמו. הוא הבין שקודם עליו לתכנן ,תבנית חלולה של סביבון, אליה יוכל לצקת את העופרת. הוא חשב שהכי קל יהיה ליצור אותה מנייר ואז להעמיד אותה בתוך צנצנת עם חול ואז אליה ישפוך את העופרת. השאלה היחידה שנותרה הייתה מהיכן ישיג את העופרת?

בחוץ ירד שלג כבד ולא היה לו שום מושג לאן ללכת לחפש את העופרת. הוא מצא שני צינורות בחצר הבניין שהחיבור ביניהן היה עשוי מעופרת.  הוא שלף אולר מהכיס ובידיים קפואות התחיל לגרד את העופרת מהצינורות. הקור היה עז והרוח חזקה וכמות העופרת שהצליח לגרד לא נראתה מספיקה. סבא חזר הביתה מאוכזב, אך שמח לגלות שאביו חזר מהעבודה והביא איתו מצבר ישן של אוטו. אביו היה נהג משאית ואהב לתקן רכבים מקולקלים ותמיד היה אפשר לסמוך עליו שיהיה לו את הפתרון המתאים.  סבי עבד שעות עד שסיים לגרד את כל העופרת מהמצבר הישן והלך לישון מרוצה.

למחרת, בבוקר חנוכה, סבא שרטט פריסה של סביבון על נייר, גזר, קיפל והדביק לצורה של סביבון חלול. במטבח מצא צנצנת ריקה ומילא אותה בחול מהעציץ. אז, הניח את תבנית הנייר החלולה בתוך הצנצנת עם החול וביקש מאביו עזרה להמיס את העופרת. הם השתמשו במצקת מרק ישנה כדי להרתיח את העופרת מעל האש ואז יצקו את הנוזל הרותח לתוך תבנית הנייר בצנצנת ומייד נעצו בעופרת החמה מסמר שישמש כידית לסביבון. כל מה שנותר זה לחכות שהעופרת תתקרר ותתגבש. סבא הופתע  לגלות שלוקח לעופרת רק 3 דקות להתקרר. הסביבון נשלף בקלות מהצנצנת ואפילו הסתובב!!! אני יכול לתאר לעצמי כמה נרגש סבא היה שהצליח לו הניסוי בדיוק כפי שתכנן.

ואם גם לכם מתחשק לנסות, עקבו אחר ההסבר והשרטוט שסבי הכין:

הכנת סביבון:

אספתי עופרת ממצבר משומש.

1.גזרתי מנייר צורה (פריסה) של סביבון קיפלתי והדבקתי.

2. הכנתי צנצנת, מלאתי אותה בחול והכנסתי לתוכה את הצורה החלולה של הסביבון.

3.הרתחתי את העופרת בתוך מצקת מעל האש.

4. שפכתי את העופרת המותכת לתוך הצורה.

5. ומייד נעצתי לתוך העופרת מסמר.

חג החנוכה בבית סבא שלי בירושלים-

מאת: יהלי בינו

סבא שלי נולד בירושלים לפני הרבה שנים. בילדותו לא היו נרות חנוכה ,היו נרות על שמן זית .

סבתא של סבא שלי לקחה כוסות זכוכית קטנות שבתחתיתם היה בסיס עם חור קטן ,לתוך החור הקטן הזה היו מכניסים קיסם מעץ עטוף בצמר גפן וממלאים בשמן זית .

ביום הראשון הדליקו נר אחד ושמש וכך הלאה הנרות דלקו כל הלילה בגלל שזה שמן .

שהתחיל יום החנוכה כל המשפחה נאספו לשולחן ושרו שירי חנוכה ואכלו לביבות מתפוחי אדמה. החנוכייה דלקה הרבה שעות כך שכולם ישבו ושמעו סיפורי גבורה של המכבים.

חג חנוכה במוסד “אהבה” –

מאת: נבו שיינר דנדקר

מוסד “אהבה” נמצא בכפר ביאליק ליד חיפה, במוסד גדלו בעבר ילדים יתומים מאב או מאם, או ילדים שלא יכלו לגדול בביתם מסיבות שונות. חלק מהילדים הגיעו מאירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. סבי חיים שיינר הגיע למוסד “אהבה” בגיל שלוש לאחר שאביו נהרג במלחמת העצמאות בשנת 1948.  אביו נתן היה בן ארבעים כשנהרג.

סבי מספר:

חג החנוכה היה חג מיוחד במוסד “אהבה”. ערב הדלקת הנר הראשון במוסד היה ערב שהילדים חיכו לו בציפייה זמן רב, הערב היה נפתח במצעד לפידים. היינו הולכים בתהלוכת לפידים גדולה בתוך המוסד ושרים שירי חנוכה. אהבתי במיוחד לשיר את השיר “אנו נושאים לפידים”. לאחר התהלוכה קיימנו טקס הדלקת חנוכיה והכנו הצגה מיוחדת לכבוד חג החנוכה או לכבוד מדינת ישראל וגבורת היהודים לאורך ההיסטוריה. בהצגה השתתפו ילדי המוסד.
עד היום אני זוכר את המשפט שאמרתי על הבמה בכיתה א’: “האיש הזה היושב כאן ממול ביקש למסור מכתב זה לראש הממשלה”. שיאו של הערב, היה קבלת מתנות חנוכה. במוסד קיבלנו מתנות פעמיים בשנה – ממתקים ומתנה ביום ההולדת ומתנה גדולה בחנוכה. כמה חודשים קודם לכן ביקשו מאיתנו לבחור איזו מתנה אנחנו מאד רוצים לקבל. כל ילד רשם שלוש אפשרויות למתנות שהיה רוצה. רוב הבנים היו מבקשים כדורגל, כדורסל או סקטים (גלגיליות). הבנות היו מבקשות בעיקר נעלי בלט, בובה גדולה או חליל. הייתה התרגשות גדולה כשחולקו המתנות בערב החג.  אני זוכר שקיבלתי באחד מחגי החנוכה סקטים והתרגשתי מאוד. במטבח של המוסד הכינו לביבות תפוחי אדמה וסופגניות שהוסיפו טעם נהדר לערב המיוחד.

סיפור זיכרון של סבא מחג החנוכה-

מאת: הדר בר אהרוני:

‫‫”בכתה ה’ גרתי במושב באר-טוביה והכיתה שלנו הכינה הצגה לכבוד חג החנוכה. כיוון שהייתי הכי גבוה בכתה קיבלתי תפקיד ראשי  ‫”יהודה המכבי”. מספר שבועות עשינו חזרות להצגה, כולל חזרות בבית העם בבאר טוביה, והייתה התרגשות גדולה.  בערב ההצגה קיבלתי חום וכמובן אמי לא הרשתה לי ללכת למסיבה ולהצגה. ידעתי שאם לא אבוא, ההצגה לא תתקיים והייתי מאוכזב ועצוב מאוד. גם יתר ילדי הכתה ידעו שאם לא אבוא ההצגה לא תתקיים, ולכן הם שלחו שליחים בנות ובנים לשכנע את אמי שתאפשר לי ללכת ולהשתתף בהצגה. אמי עטפה אותי בסוודרים, צעיפים וכובעים.  השתתפתי בהצגה, הייתי יהודה המכבי עם חרב גדולה. למרות שהייתי חולה הצלחתי לשחק וכולם היו שמחים.

 סיפור חנוכה- סבתא מלכה

מאת: ליאן וזאן

סבתא מספרת:

“לפני כ-40 שנים נוצר קשר מיוחד ביני לבין אישה שקראו לה קלרה.

קלרה הייתה אשת מנהל תחנת הרכבת של בינימינה ולאחר מותו נשארה לגור לבד בביתה, הבית שלהם היה צמוד לתחנת הרכבת.

ילדיה גרו רחוק ממנה ולא הרבו לבקר אותה, היא היתה מאוד עצובה ובקושי חייכה.

המשפחה שלנו שהכירה את קלרה וראתה שהיא בודדה הרבתה לבקר אותה בעיקר בחגים ובסופי שבוע והיא התרגשה כל פעם מחדש.

בכל שנה בחג החנוכה נהגה סבתא קלרה לקנות לנו סביבונים מהבהבים וסביבוני צביעה לילדים .

התלהבנו ושמחנו מאוד מהמתנות וחגגנו בהתרגשות גדולה את חג החנוכה.

חג החנוכה אהוב עלי במיוחד בגלל שסבתא קלרה היתה חוגגת אותו איתנו כל שנה מאז.

אחרי כמה שנים היא הרגישה לא טוב ונפטרה והיינו עצובים מאוד , התגעגענו אליה היא היתה חסרה מאוד.

ולכן עד היום כל חג חנוכה אנחנו נזכרים בה”.

הסיפור שלי לחנוכה- סבתא נחמה

מאת: עידן לב

“בית ילדים בקיבוץ היה המקום שבו גדלתי ולמדתי. בכל חג חנוכה היינו עושים הופעות של סיפורי המכבים. הופעות וריקודים לפי שירי חנוכה כמו: בנו חושך לגרש , בידינו אור ואש, כל אחד הוא ….. , היו לנו חרבות מקרטון,  והופענו  כחייליו של יהודה המכבי. אני זוכרת בתור ילדה, הכנו כתרים על הראש, של נרות או של סביבונים מקרטון. בתור ילדים היו מלבישים אותנו בנייר קרפ ארוך בכל מיני צבעים וכל ילד היה מקבל מספר לפי הנר שלו .היה פעם מקרה שאני זוכרת שעמדנו עם הנרות ליד החלון והווילון התחיל להידלק, כמובן שגם בנינו חנוכיות מכל מיני דברים למשל: פקקים של בקבוקים, בלוטים וכו’.

איך אפשר לעבור חג חנוכה בלי לביבות וסופגניות מלאות ריבה.

זכור לי היטב שהיינו ממיסים כמות גדולה של נרות ואחר-כך טובלים את כף היד בדונג החם וממתינים שיתייבש, לאחר מכן מורידים בזהירות את כפפת הדונג ומקבלים כפפה בצורת כף היד. אני הכי אהבתי את הגננת נורית כי היא הייתה מקריאה הכי יפה את הסיפורים של חנוכה וגם היא הייתה ממציאה סיפורים. בתור ילדה אהבתי מאוד את חג חנוכה כי היינו משחקים עם סביבונים והיינו עושים תחרות בסיבוב סביבונים וגם של מי שמסתובב הכי הרבה עד שהיינו מקבלים סחרחורת.

החנוכייה שזכתה במקום הראשון-

מאת: שי ששון

בחג החנוכה הייתה תחרות של החנוכייה הכי יפה וסבא שלי השתתף בתחרות זו. בתחילה הוא לא ידע מה עליו לעשות וסבא רבא שלי שבעצם היה אבא שלו עזר לו. הם הכינו חנוכייה שכולה הייתה מכוסה בצדפים קטנים וזרעים. לאחר מכן סבא וסבא רבא שלי הלכו לחדר האוכל בקיבוץ גניגר, במקום שבו נערכה התחרות, הם הביאו את החנוכייה לחדר האוכל ולקח שבוע עד שהודיעו למתמודדים מי ניצח,  מאחר וזו הייתה תחרות של כל הארץ.

לאחר שבוע בישרו לו שהוא ניצח וזכה בפרס: 200 לירות.

הנר ה-5 של חנוכה-

 מאת: יואב לבנברג

מידי שנה  כל המשפחה שלי נפגשים אצל סבא וסבתא מצד אבא להדליק את הנר החמישי של חנוכה ולחגוג לסבא שלי יום הולדת.

בשנה שעברה  לאחר שהדלקנו את החנוכייה ואכלנו סופגניות, שאלתי את סבא שלי היכן הוא נולד? סבא ענה והתחיל לספר:

“לפני 69 שנים [היום הוא בן 70] בסוף מלחמת העולם השנייה, אמא שלי הייתה בהריון, היא רצתה לעלות לארץ ישראל, לכן ההורים שלי נסעו ברכבת מרוסיה לגרמניה. באמצע הנסיעה אמא שלי הייתה צריכה ללדת. הרכבת לא יכלה לעצור ולכן נולדתי ברכבת. אנשים יהודים אמרו לאמא שלי ולאבא שלי מזל- טוב התינוק שלכם נולד בנר החמישי של חנוכה. להורים שלי לא היו בגדים לתינוקות. היה חורף וקר מאוד- מינוס עשרים מעלות, לכן כדי שלא אהיה חולה או אקפא מקור, הם שמו אותי בתוך כרית. כשהרכבת עצרה בתחנה בעיר גדולה, לקחו אותי ואת אמא שלי לבית החולים, הייתי חלש, חולה וקטן. אחרי שהחלמתי, חזרנו לתחנת הרכבת ונסענו לגרמניה. שם גרנו במחנה עם עוד יהודים שרצו כמונו לעלות לארץ ישראל ולאחר כמה חודשים עלינו לארץ באנייה. מאז ועד היום אני חוגג יום הולדת בכל שנה בנר החמישי של חג החנוכה”.

לאחר סיפורו של סבא, אמרתי לו: “איזה סיפור מיוחד, עכשיו אני אוהב יותר את חג החנוכה”.

זיכרון חנוכה

מאת: אלה אוונס

סבתא שלי סיפרה לי: כשהייתי ילדה לא היו לנו נרות והיינו מדליקים את החנוכייה ע”י שמן, גרנו במרוקו ואמא שלי הייתה מכינה סופגניות מיוחדות שנקראות ספינג’.

שמחנו מאד לחגוג את חג החנוכה בכל שנה.

סיפור חנוכה של סבא שמואל-

מאת: רוני שפירא

סבא שמואל סיפר לי שלפני 10 שנים הוא שימש כרכז התרבות בסניף של ההסתדרות במערב חיפה. כחלק מתפקידו הוא פגש את האוכלוסייה באזור, רובם יוצאי אתיופיה, שהתמודדו עם מצוקה כלכלית.

מידי שנה, בחג החנוכה סבא שמואל ומתנדבים רבים נוספים היו מגיעים לאזור והיו חוגגים יחד עם התושבים את החג. המתנדבים ובני הקהילה היו שרים שירי חנוכה , מספרים את סיפור החג, מדליקים נרות ואוכלים סופגניות.

סבא שמואל הרגיש שהוא עושה מעשה חשוב, מצווה, חשוב היה לו שבני הקהילה האתיופית ירגישו חלק מהעם היהודי וחלק מהציבור הישראלי. סבא שמואל חושב שזהו סוג של נס חנוכה כי הוא מצליח לעזור לאנשים.

סבא שמואל נולד בנר שני של חנוכה, לפני 84 שנים.

בכל חג חנוכה אנו מתכנסים, כל בני המשפחה וחוגגים יום הולדת לסבא יחד עם הדלקת נרות החג.

זיכרון חנוכה סבתא עמירה

מאת: פלג בן נון

בחג החנוכה היינו מתכנסים כל המשפחה אצל סבתא שלי בבית בירושלים. סבתא הייתה מכינה לילדים הקטנים בצק והיינו לשים את הבצק, היינו חורצים עיגולים וסבתא הייתה מטגנת את הסופגניות.

סבתא הייתה מכינה את החנוכייה. החנוכייה הייתה ממתכת עתיקה עוד מדורות קודמים ואז אנחנו הילדים היינו מסדרים את הנרות בחנוכייה.

סבא היה אומר את הברכה לחג החנוכה והילדים היו מדליקים את הנרות.

מכל בית אפשר היה לראות את אור החנוכיות שהדליקו בירושלים.

זיכרונות הילדות של אמא מחנוכה

מאת: יונתן אילון

אמי זוכרת מילדותה  בחנוכה שכשהיא הייתה ילדה בגילי היא נהגה ללכת מידי פעם לעבודה של אבא שלה ותמיד ראתה ליד העבודה איש זקן שיושב לבד .

לאיש הזקן לא הייתה משפחה ולכן לא היה לו עם מי לחגוג את חג חנוכה ולא היה לו עם מי להדליק את נרות החנוכייה.

אמא שלי ואבא שלה(סבא שלי ) החליטו להזמין אותו לחג החנוכה כדי לחגוג את החג, להדליק נרות ולאכול אתו סופגניות.

לאיש הזקן לא הייתה משפחה ולא היה לו עם מי לחגוג את כל החגים ועם מי להיות כל הזמן. אמא שלי ממש שמחה שהיא יכלה לעזור לאיש זקן ובודד שכזה ומאד התרגשה מהנושא.

ולכן מידי שנה כל פעם בחנוכה אמא שלי וסבי נהגו לקחת אותו ולהסיע אותו לבית שלהם כדי שהם ידליקו נרות ביחד ויחגגו את חג החנוכה כמו שכל יהודי צריך לחגוג!

 יום האם ביום השני של חנוכה- סבתא לילי

מאת: גל פרוינד

בשנת 1959, ביום השני של חנוכה אני וילדיי חגגנו את יום האם. ביום זהו הילדים היו קונים מתנות לאמהות. בתקופה זו תמיד חגגו בחודש הזה את יום האם. ביתי הקטנה שאלה אם היא יכולה ללכת לחברתה חנל’ה ובני יצחק שאל אם הוא יכול ללכת לחברו צבי אמרתי:” בסדר רק תחזרו מוקדם “. לאחר כמה זמן חנל’ה הגיעה אל ביתנו ושאלה:” נעמי בבית? אמרתי:” לא היא הלכה אליך” חנל’ה ענתה:” לא”, לאחר כמה הזמן צבי הגיע ושאל:” יצחק בבית?” אמרתי:” לא הוא הלך אליך” הוא ענה לי:” לא” חששתי מאד, לא ידעתי מה לעשות. באותו הזמן הילדים הקטנים שלי נסעו לחיפה וקנו לי מטריה כי גרנו בקרית אתא ושם לא היו חנויות למטריות. כשהם חזרו היה חושך, יצחק נכנס דרך המרפסת שם לי את המטריה על המיטה הם הלכו מסביב ושניהם פתחו את הדלת באותו הזמן אני בכיתי ומאוד כעסתי שהם שיקרו לי והם אמרו:” חזרנו מצבי וחנל’ה” עניתי:” לא נכון, שיקרתם לי!”, אבל אז יצחק לקח אותי למיטה וראיתי את המטריה, אני זוכרת שהיא הייתה בצבע ורוד ובסוף במקום לכעוס אני שמחתי ואני זוכרת את החוויה הזאת עד היום.

חנוכה- עלייה לארץ

מאת: עומר סופר

אני רוצה לספר לכם על חג חנוכה של סבי לפני כמעט 70 שנה!!.

זהו לא חג חנוכה רגיל, זה החג שבו סבי עלה לארץ. היה זה ליל חורף קר, הרוח נשבה בחוזקה סבי היה אז בן 13. חנוכה במקרה זה היה יום הולדתו. סבא שלי לא חגג בר מצווה מכיוון שזו הייתה שנת עלייתו לארץ. היה זה צהריים כשסבי בדיוק עלה למשאית שעברה את גבול עירק. כשסבי רק חשב כמה טוב יהיה בארץ הם גילו שלא רחוק מאחוריהם ישנם בדואיים רכובים על סוסים שרודפים אחריהם. המשאית הגבירה מהירותה וכשחצו נהר מים, הגשר שעליו עברו התמוטט וכך הבדואים תפסו אותם והסגירו אותם למשטרה.

סבי בילה חודשים לא מענגים בבית הכלא. למרות הפחד, הרעב והגעגועים למשפחתו, חגגגו הוא וחבריו בסתר את החג. לא היה כחג החנוכה אשר ימלא את ליבם באמונה שקרוב היום שיעלו ארצה.

וכך לאחר חודשים ספורים הצליחו סבי ומשפחתו לחצות את הגבול ועלו לישראל.

זה הוא חג החנוכה של סבי.

סיפור של סבא צביקה על חג החנוכה

מאת: עלמה ארנס ליפניק

כשסבא ואחיו היו קטנים, הם החליטו לבנות חנוכייה חדשה.

הם שכחו לבקש רשות מאמא ואבא שלהם, והלכו לחפש כרם ענבים,שישנם בין גפניו גפנים מתות, עם 9 קנים כמספר הנרות והשמש.

ההורים שלהם כבר דאגו כיוון שהדלקת הנרות קרבה, כשלפתע אחיהם הקטן אליהו מצא גפן מתאימה.

לקח להם זמן לחתוך את הגזע, הגזע היה מספיק רחב, כדי שהגפן תעמוד כחנוכייה.

סבא והאחים שלו יישרו את 9 הקנים , כדי שיוכלו לחבר למעלה פקקים לשמן ופתיל.

ממש דקות לפני הדלקת הנרות נכנסו סבא ואחיו לבית שלהם, לקול שמחתם של הוריהם. אמא של סבא מצאה בקבוק שמן קטן ופתילים והייתה להם חנוכייה מיוחדת במינה, מעשה ידיהם לפאר את כל החג.

הסיפור של סבתא רותי

מאת: נעמה שפירא

בחג החנוכה השנה, בנר שישי, כמו בכל שנה בעשור האחרון, סבתא שלי נפגשת עם קבוצת חברים היקרים לה ויש להם מסורת להדליק את החנוכיות המשפחתיות בערב זה ביחד. זהו ערב שהם נפגשים ללא הילדים והנכדים אלא רק ה”חברה”.

כמו כל שנה, כל אחד מהם מביא את החנוכייה שלו מהבית ומדליק עם השמש שש נרות ועליהם הם מברכים כולם ביחד. אח”כ הם שרים את כל כל שירי החנוכה מילדותם. (סבתא אמרה לי, שזה בגלל שלנכדים אין סבלנות לשיר כל כך הרבה שירים..).

השנה השתתפו כל חמישה עשר החברים ובני זוגם והיה לה כיף גדול ואז הגיע הזמן לספר זיכרונות (סבתא אומרת שתמיד אחרי השירים מגיעים הזכרונות.. וכולם אוהבים לשתף ולהקשיב, גם אם כבר שמעו את הסיפור בשנה הקודמת או בזו שלפניה..).

 הסיפור שסבתא סיפרה:

“כשהייתי בכיתה ד’ שרתי מאד מאד יפה וחיפשו מתנדבת לשיר את “כד קטן”במסיבת חנוכה, התנדבתי מיד ונבחרתי. התרגשתי מאד, פחדתי שאשכח או אתבלבל במילים, או שאולי אזייף ולא הצלחתי להירדם כל הלילה לפני המסיבה.

את המסיבה הזו תמיד אזכור, את הרגע אחרי הדלקת הנרות שבו הזמינו אותי לשיר על הבמה, שרתי ואפילו היה לי כיף על הבמה.

אני זוכרת את מחיאות הכפיים ואח”כ כשאמרו שיש לי קול זמיר!

שמחתי כל כך ומאז כל פעם שהיו שירים “כד קטן” הייתי נזכרת ומתרגשת.”

סבתא מרגלית מספרת….

מאת: מאי לעזימי

סבתא רבא שלי מרגלית נולדה בשנת 1935 בירושלים וגרה ברחוב “א’בול בסאל” לימים קראו לו רחוב “שערי ירושלים”.

כשסבתא רבתא שלי הייתה בגיל 6 סבתא שלה ביקשה ממנה להדליק נרות חנוכה ביום השלישי, שלושה נרות ושמש.

היא הדליקה שני נרות ושמש ורק מאוחר יותר סבתא שלה הבחינה כי מספר הנרות לא נכון.

היא אמרה לה שהיא טעתה, אך סבתא רבתא שלי אמרה לה שלא נורא מחר נדליק נר אחד יותר.

כשהמשפחה המורחבת שלי שמעה את הסיפור כולם צחקו מאד.

סבתא דליה

מאת: אריאל רוימי

סבתא דליה בחג החנוכה סיפרה את סיפורה כך: בחנוכה כול המשפחה באה אלינו, והכנתי ספינג’. הדלקנו נרות ביחד ושרנו שירי חנוכה. בירכנו על הנרות, ומידי פעם הלכנו אל חברים וחברות לחגוג אצלם את חג החנוכה.

הסיפור של סבתא שרה

מאת: אלון ביכמן

כשסבתא שרה הייתה ילדה היא גדלה במשפחה שחגגה את כל החגים. סבתי התגוררה במושב שבו כל האנשים שמרו על המסורת  וחגגו את החגים.
בחג החנוכה האנשים היו מדליקים נרות ומניחים את החנוכייה על אדן החלון.
בבית של סבתא היו מדליקים נרות עם שמן ופתיל כותנה בחנוכייה גדולה.
רק הבנים הדליקו וכולם שרו את כל הברכות של ההדלקה, כל בני המשפחה היו עומדים מסביב לחנוכייה ושרים שירים.

בסוף הברכות והשירים היו אוכלים מאכלים מטוגנים: סופגניות ופיתות מיוחדות לחג.
סבתא מאוד אהבה את החג בגלל שהבית היה חשוך במקום שבו הייתה הדלקת הנרות.