חג השבועות

חג השבועות הוא מועד שאין לו מועד. בשונה מחגי ישראל שמועדם מצוין בתורה, ספר דברים קובע את מועד החג לא כיום בלוח השנה, אלא ביחס לעונה החקלאית:. “מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן, כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹקיךָ” 

(דברים, ט”ז, ט’-י ‘).

לאחר שבועות הקציר, מתחילה עונת הביכורים, הבשלת פירות הקיץ. המשנה במסכת ביכורים מביאה תיאור חי וצבעוני של מנהג הבאת ביכורי הפירות אל בית המקדש: תושבי הכפרים והעיירות עולים לירושלים עם הביכורים. כשלפניהם הולך שור שראשו מעוטר, ותושבי ירושלים יוצאים לקדם את פניהם.

בתקופת בית שני קבעו החכמים את ראשית ספירת העומר ליום קבוע, יום אחרי פסח. כך נקבע גם מועד חג השבועות, מקץ שבעה שבועות, ליום ו’ סיון. בדומה למועד חג השבועות, לא צוין בתורה גם המועדון המדויק בו ניתנה, אלא משך הזמן שחלף מיציאת מצרים.

עם חורבן בית המקדש השני והיישוב היהודי בארץ ישראל, חדל מנהג הבאת הביכורים. באין מקדש ובאין עבודת אדמה וביכוריה קבעו חז”ל מסורת חדשה לפיה התורה ניתנה אף היא ביום ו’ סיון, וכך נוסף לחג השבועות חג מתן תורה. תוכן חדש, רוחני, לחג השבועות של עם אשר גלה מארצו

במאה ה-16 יצרו המקובלים בצפת מנהג, לפיו מוקדש ליל החג ללימוד תורה

הנקרא “תיקון”, כהכנה רוחנית לציון קבלת התורה, ביום החג

עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ביקשו החקלאים לשוב ולציין את החג

החקלאי, וחידשו את מנהג הביכורים. ביכורי תוצרתם נמסרו כתרומה לקרן הקיימת לישראל

תורת ישראל היא תורת חיים. היא נועדה לכוון את החיים הממשיים, ולא לשרטט אידיאל בלתי-מושג. כאשר מוסרת התורה את המצוות החקלאיות, היא כורכת יחדיו גם מתווה-דרך לחברה צודקת, וגם ביטוי לחירות העם שיצא ממצרים: “כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה, לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ – לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:  לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹקיךָ, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ: לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ, לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ: לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, יִהְיֶה. וְזָכַרְתָּ כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה” (דברים, כ”ד, י”ט-כ”ב). תיאור  חי של תקופת הקציר, על הפועלים הקוצרים והעניים המלקטים את השיבולים שנשכחו מאחורי הקוצרים אנו מוצאים במגילת רות, אותה נהוג לקרוא בחג השבועות

בספר דברים, כ”ו, א’-י’, עוד בטרם כניסת עם ישראל לארץ, מתואר כיצד יש לקיים את מצוות הבאת הביכורים. לאחר מסירתם לידי הכהן צריך החקלאי לאמר: “אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב…” (דברים, כ”ו, א’-י’) פסוקים אלו הם  הבסיס ל”מגיד” בהגדה של פסח.

מצוות הבאת הביכורים היא המצווה לחגוג את היכולת להגשים את התורה, להפוך אותה ממצווה שניתנה בסיני למעשה חי בארץ-ישראל. לממש את היציאה משיעבוד ועבדות במצרים לחיי חירות ועבודה בארץ. על מנת לקיים את חיי החירות בארץ, יש צורך לבנות בה חברה צודקת, של אנשים חופשיים שאינם משועבדים, אחרת תהפוך התורה שוב מתורת חיים לתורה שבלב.

:לחג השבועות מס’ כינויים

א- חג השבועות

ב- חג מתן תורה

ג- חג הקציר

ד- חג הביכורים

חג השבועות – על שם שאנו סופרים שבעה שבועות בין פסח למתן תורה

חג מתן תורה – על שם קבלת התורה שניתנה ביום זה

חג הקציר – שזו התקופה שהחקלאים היו קוצרים את פרי עמלם

חג הביכורים – בחג זה היו מביאים החקלאים את ראשית פרי תבואתם לתרומה למקדש