גל רצתה ללכת לקניות עם סבתא,

ולא ידעה איך להגיד לה זאת,

בלפלנדית שוטפת, משום מה, חסרות המילים

קניות, או מרכול

 מה שהקשה על גל לומר זאת בקול

אבל גל לא הרימה ידיים, חיפשה ומצאה רעיון

ולבעיה המורכבת מצאה בעצמה פתרון

וכשאיש לא הרגיש ואיש לא ראה

זחלה גל בלחש כמו לטאה

והופ, לתוך הסל הוורוד נכנסה,

לא, לא לתוך סל הכביסה,

לתוך הסל, שקניות איתו סבתא עושה

לא עבר זמן רב, אולי דקה

“יש לי רשימת מצרכים ארוכה”

כך סבתא אמרה, והוסיפה:

“אין לי צורך בליווי, אלך לסופר לבד

ואקח איתי את סל הבד”

לקחה עגלת קניות, לקחה את תיקה

וסבתא יצאה לדרכה

בסופרמרקט הקרוב, זה בקצה הרחוב

מצאה סבתא מצרכים לרוב

תפוזים ובננות, חלב וגריסים

וגם סל מבד – מצרכים בו לשים

אבל לסבתא אין צורך בסל חדש

לה יש כבר, וורוד ודנדש.

מלאה סבתא בכל טוב את עגלתה

ולעמדת הקופות התקדמה ופנתה

“ומה יש לך בסל הוורוד?” שאלה הקופאית

“בסל הוורוד אין לי כלום”, אמרה סבתא

כי לא ידעה עדין, לא ידעה עדין ש…

“את צריכה לשלם על כל המוצרים שלקחת,

גבירתי”

אמרה הקופאית בקצב איטי

“תוציאי, תוציאי, הראי מה לך יש

זה קורה, לא נורא, אין מה להתבייש”!

אבל סבתא נהייתה מאד אומללה

דבר כזה שיקרה לה….אויה… אוללה

נרגשת, נרעשת, פתחה את הסל

ולא תאמינו

מצאה בו את גל!!!

גל???!!!

“גל, איך הגעת לכאן גל חמודה?”

שאלה סבתא וליטפה את ידה

אך הקופאית לא הבינה שגל לא מכאן,

שהיא של סבתא ממש ממזמן

נקשה על הקופה, כחכחה בגרונה

ואז אמרה בנימה קצת ארסית

“צריך לשלם על כל קנייה שעשית,

אין לי ברקוד לתינוקת קטנה

אצטרך לפנות ישר להנהלה!”

אבל סבתא חיבקה את גל ואמרה:

“אין שום ברקוד בכל העולם

המתאים לילדה זו באופן מושלם

כי גל, נא הכירי, היא אחת ויחידה

גל שלי מן הבית, גל לי היא נכדה

נא הכירי, שלי מן הבית היא גל,

וללא כל ספק היא ממש נכדת-על”!!!