בספר זה נלמד מה עבר על הקהילות

היהודיות בצפון אפריקה (בעיקר

תוניסיה ולוב) בזמן  השואה.

בתחילת מלחמת העולם השנייה חיו בתוניסיה שהיה תחת שלטון צרפתי כ 85 אלף יהודים ,רובם בעיר הבירה תוניס.

למרות רצונם להתגייס לצבא הצרפתי להלחם בגרמנים ,ממשלת צרפת גייסה רק בודדים,בעיקר בשל החשש מתגובת המוסלמים ובגלל האווירה האנטי יהודית שהייתה בקרב האוכלוסייה הצרפתית בקולוניות.

כניעת צרפת ביוני 1940 והקמת ממשלת וישי ששיתפה פעולה עם הנאצים הרעה מאוד את מצב היהודים.

ממשלת וישי פרסמה את תקנון היהודים היה דומה מאוד ל”חוקי נירנברג” והוא הרחיק את היהודים מתחומי החיים בצרפת ובקולוניות ובאלג’יריה אף בוטל שוויון הזכויות שהוענק להם ב1870.

כאמור, על היהודים נאסר לעבוד בשירות הציבורי כפקידים מורים ושופטים ובאלג’יריה החלו להעביר עסקים יהודים לבעלות לא יהודית.

המוסלמים ניצלו את תבוסת צרפת והגבירו את ההסתה נגד היהודים: תקפו חנויות ובתי מסחר שלהם ורבים ראו בהם שליחים של השלטון הקולוניאלי הצרפתי ועתה, לאחר שהובס, אפשר להתנקם בו ולסלקו מהמדינה.

בתוניסיה חיו כ5000 יהודים שהיו אזרחים איטלקים ואלו לא נפגעו מהגזירות למרות שיתוף הפעולה האיטלקי גרמני וזאת בשל דרישת ממשלת איטליה.

תבוסת הגרמנים באל עלמין ונסיגתם ממצרים ומלוב על רקע הפלישה האמריקאית לצפון אפריקה, גרמה לכניסת צבא גרמני ואיטלקי לתוניסיה ב9.11.42 והפיכת תוניסיה לשטח כיבוש ישיר של גרמניה (עד עכשיו הייתה תחת שלטון ממשלת וישי).

מצב זה החמיר את מצב היהודים ולמשך ששה חודשים עד מאי 43 הפכה תוניסיה לשטח לחימה בין בעלות הברית לבין הגרמנים.

הגרמנים הטילו על היהודים גזירות שונות בתקופה זו:

א. בעלי דירות מרווחות נדרשו לפנות את בתיהם.

ב. היהודים נדרשו למסור את מקלטי הרדיו שלהם כדי שלא יאזינו לקול צרפת החופשית ששידרה מלונדון תעמולה אנטי גרמנית.

ג. בחודש דצמבר 42 הטילו הגרמנים על ראשי הקהילה לספק להם תוך יום 2000 איש מגיל 17-50 לעבודות כפיה ועל העובדים הוטלה חובה לענוד טלאי צהוב.

כאשר ראשי הקהילה לא הצליחו במשימתם, הגרמנים החלו בביצוע מעצרים המוניים חטפו אנשים ברחובות והחרימו רכוש יהודי וכך גויסו 5000 מיהודי תוניסייה לעבודות כפייה במחנה שהוקם ליד העיר ביזרטה ובמחנות אחרים לאורך קווי החזית.

ברוב המחנות היו תנאי היגיינה נמוכים והיהודים היו נתונים לסכנת חיים בגלל ההפצצות של בעלות הברית.

ועד הגיוס שהורכב מראשי הקהילה תפקד כמעיין יודנראט וניסה לסייע ליהודים שהיו במחנות העבודה בעיקר באספקת מזון לבוש וטיפול רפואי וכן סיוע לקרובי המשפחה של העובדים.

אחד התפקידים של ועד הגיוס היה לגבות כספים מאנשי הקהילה למימון הקנסות שהטילו הגרמנים וחלק מהגבייה נעשתה בכוח ותוך מעצר של המתנגדים .

בנוסף לקנסות, היהודים הוכרחו לספק את צורכי הציוד של  הצבא הגרמני וכ 20 פעילים פוליטיים מהקהילה נשלחו למחנות ההשמדה באירופה.

המתיישבים הצרפתיים בתוניסיה והערבים המקומיים שתפו פעולה עם הגרמנים בעיקר באיתור רכוש יהודי והפצת תעמולה אנטישמית.

יהודים רבים ברחו מהערים המרכזיות אל הכפרים ושם זכו למחבוא מהתושבים המוסלמים שהסכימו לעזור תמורת תשלום כספי.

ככל שהתקדמו בעלות הברית וכבשו עוד חלקים מתוניסיה הצליחו עוד ועוד יהודים לברוח ממחנות העבודה וכשאר שוחררה תוניסיה כולה נותרו במחנות 1600 יהודים בלבד ועם השחרור בוטלו התקנות נגד היהודים.

קטע מתוך עדותו של שושן כהן יהודי מתוניס:

“…בבת אחת באותו היום הסתובבו המוני גרמנים ברחוב עם טנקים וכלי רכב..עד אז לא ידענו עליהם ועל מה שקורה באירופה..למחרת לקחו אותנו לספסף לחווה של ערבי,הכניסו אותנו לאורווה ושמו אותנו על קש עם הזבל שהיה שם..לקחו אותנו לעבודות חפירה של תעלות מהבוקר ועד הערב..בערב אכלנו מה שאכלנו..עם תולעים,בלי תולעים… באותה קופסא גם אכלנו גם שתינו וגם עשינו צרכים בלילה..

קשה להאמין שבני אדם מסוגלים להתנהג כך..אחר כך התחלנו לסבול מכינים שזחלו לנו על הגוף ושמעתי קללות ופקודות בגרמנית שאני זוכר כמו כלב יהודי איש ארור..”

(מתוך הסרט: צפון אפריקה -יהודים בגטו בהפקת בלפילמס ויד ושם)

עדותה של חנה כהן פרז מתוניסיה:

“המשפחה של אמא שלי הם ממגורשי ספרד והיו מאוד ציונים..אבא שלי לעומת זאת היה מאוד מעורב בקרב המוסלמים ולא כל כך רצה לעלות לארץ..הקהילה שלנו בעיר נאבל היתה מאוד אירופית השפה והלבוש היו צרפתים ואני למדתי בבית הפסר אליאנס בעיברית וצרפתית..כל הזמן הרגשנו שאנחנו על מזוודות שתוניס היא בית אבל זמני… הרגשנו זרים ותמיד היינו חייבים לשלם דמי חסות- עוד מהתקופה התורכית..להוריי היו הרבה חברים ערבים ואבא היה נוהג לשבת איתם בבית קפה  לעיתים… הוא שמע מהם- מה אתה עושה פה? למה אתה לא חי בישראל? והוא מאוד נעלב…הפלגנו למרסי עם סכום של 50 דינאר ואת כל רכושנו השארנו שם..את הבית קנה חבר של אבא בסכום שהוא שישית מערכו…

גורל יהודי לוב

החל מפברואר 1941 התחוללה מלחמה בלוב בין הבריטים ובין הכוחות הגרמנים והאיטלקים שניסו לכבוש אותה ולהתקדם ממנה למצרים.

הכיבוד הגרמני החריף את מצבם של יהודי לוב שמספרם ערב המלחמה היה 33 אלף ורבים מהם נאסרו ע”י הגרמנים בשל שיתוף פעולה עם הבריטים.

כ870 איש שהוגדרו אזרחים בריטים הועברו לאיטליה ונכלאו שם ולאחר שגרמניה כבשה את איטליה בספטמבר 1943 הועברו 476 מהם למחנה ברגן בלזן בגרמניה ולמחנות ריכוז באוסטריה.

החל ממאי 1942 הוקמו מחנות הסגר ומעצר ליהודי לוב בעיר הבירה טריפולי ובעיר בנגזי וביולי 42 פורסמו צווים שאסרו עליהם לחכור אדמות מאיטלקים או ממוסלמים ,לסחור עם איטליה ועל כל הגברים מגיל 18 ועד 45 הוטלו עבודות כפייה.

במחנה ג’דאו שהו כ2600 יהודים וכ500 מהם נפטרו כתוצאה מהמחלות ומתנאי העבודה הקשים.

מצבם של יהודי לוב הוקל רק אחרי שבריטניה כבשה את האזור בתחילת 1943. 

“ניסים זאן-טריפולי לוב- בבית הספר הממשלתי האיטלקי שבו למדתי תמיד הייתה עוינות מצד התלמידים הערבים ותמיד היינו מקבלים מכות גם מנערים איטלקים נוצרים וגם מערבים מסולמים מקומיים…הייתי בן 11 שהגרמנים הגיעו..שני אחיי הגדולים ברחו למצרים ומשם לישראל ואני נשארתי לדאוג למשפחה שלי…התחברתי לגרמנים ולמדתי די מהר את השפה שלהם..בשלב מסוים נתלה בשוק היהודי שלט שאסור לקנות מחנויות של יהודים והמשפחה שלי ברחה מכפר ערבי אחד לאחר…בשבת אחת חזרנו הבייתה וחיכתה לנו משאית גרמנית שבה נסענו כמעט שבוע עד שהגענו למחנה הריכוז ג’דאו שהיה באמצע המדבר..הוא אפילו לא היה מגודר כי לא היה לאן לברוח…היינו שם 11 חודשים בתנאים קשים..המבוגרים היו יוצאים לעבוד בעיקר בלהעביר אבנים ממקום למקום..בשלב מסוים הקימו במקום בית כנסת ובית ספר..כאשר הגרמנים החלו לסגת השומרים התחילו לברוח והבריטים הגיעו למחנה והביאו משאיות של אוכל והחזירו אותנו לבנגאזי…רבים מהאסירים סבלו מטיפוס ומחלות אחרות..כאשר חזרנו גילינו שהמשפחות העשירות נשארו בבתיהן ולא סבלו כמונו…(פורסם ע”י המשרד לשוויון חברתי 1.12.17)

האם ניתן לראות במה שקרה ליהודי צפון אפריקה חלק מהשואה:

א. האירועים שהתרחשו באזור זה בזמן המלחמה חופפים בזמן למה שהתרחש באירופה והושפעו מאותה אידאולוגיה עקרונות ודרכי פעולה.

ב. ע”פ ההיסטוריון ר’ ואגו: כל פגיעה ביהודים בכל מקום במהלך המלחמה בשל היותם יהודים היא חלק מהשואה.

ג. המדיניות הגרמנית והנתונים שהוצגו בדוח ועידת ואז על מספר יהודי צרפת ויהודי הקולוניות הצרפתיות שהיו מיועדים להיות חלק מהפתרון הסופי מעידים שהגרמנים תכננו להם גורל דומה לזה של יהודי אירופה.

ד. בתחילת 1942 מונה נציג מיוחד מטעם הss לממונה על הטיפול ביהודי תוניסיה והוא תכנן להשתמש במשאיות גז לרצח יהודים כפי שקרה באירופה.

ה. גם בתוניסיה השתמשו הנאצים בגוף מתווך בינם לבין היהודים- ועד הקהילה שתפקד כיודנראט והטיפול ביהודים היה בידי גוף מיוחד של הss בנפרד משאר האוכלוסייה.

ו. עם זאת, חשוב לזכור שמצב המלחמה באזור, ההפצצות המתמשכות של בריטניה וארה”ב והחשש הגרמני מבעלות הברית גרם להם שלא לעסוק בצורה מלאה בנושא היהודי כמו כן משך הזמן הקצר ששלטו בתוניסיה והמרחק ממנה למחנות ההשמדה הקשה על הנאצים לבצע את תכניתם המלאה. 

מנגד, ישנם חוקרים שטוענים שגורל יהודי תוניסיה אינו חלק מהשואה וזאת כמה סיבות:

א. הפגיעה ביהודי תוניסיה הייתה נמוכה באופן ניכר מיהודי אירופה ולכן אין לראותה חלק מהשואה.

ב. רוב יהודי תוניסיה שנשלחו למחנות השמדה נלכדו בצרפת ולא בתוניסיה 

ג. 20 היהודים מתוניסיה שנשלחו למחנה ההשמדה נבע מהאשמתם בפעילות חתרנית ולא מהיותם יהודים. 

שימו לב לסרט הבא שמספר את סיפורם:

וגם לסרט הזה:

משימת סיכום קצרה נמצאת כאן